054-4798064

השנה הראשונה לנישואין..

בס"ד
בלעדייך אני חצי בן אדם
בהתחלה זה החמיא, אבל עכשיו זה כבר מעיק. אני מרגישה שבן זוגי מקנא לי יותר מדי. אם אני לא עונה לו מיד בטלפון, אז הוא מתלונן שאני "מסננת" אותו, אינו מרוצה מכך שיש לי עיסוקים ותחביבים נוספים, מתעניין באופן מוגזם (לדעתי) עם מי דיברתי, על מה, ולאן אני הולכת. הוא מאשים ומרגיש מתוסכל מכך ש"הוא לא בראש סולם העדיפות שלי", וש "אכפת לי יותר מאחרים" ,ומצד שני הוא מרעיף מחמאות ,מתנות ומחוות מרגשות ומאד מפרגן. מה אפשר לעשות? 

קנאה הינה אחד הרגשות האנושיים הקשים ביותר. אם נעז להתבונן בה לעומק נגלה תחושות נלוות של פחד, כעס ,נחיתות וכאב. יש קנאה באדם אחר- תחושה המוכרת לכולנו, מתוך השוואה לסובבים אותנו. קנאה זו הינה בעלת עוצמה עזה הדוחפת אותנו להתקדם ולהתאמץ בכדי להגיע ליעד הנכסף (כידוע "קנאת סופרים-תרבה חכמה"). אך מנגד, יש בכוחה להביא להתנהגות הרסנית של פגיעה בהישגי הזולת, לצרות עין, ולתחושה פנימית קשה של עוינות ותוקפנות.                                                                                                                                              בשאלתך התייחסת לסוג נוסף של קנאה המכונה "קנאה רומנטית"- כינוי מעט מעודן לטעמי, המעניק מעין לגיטימציה לתחושת הבעלות שהאדם חש על בן/בת הזוג. קנאה זו מבטאת פחד עצום מאיבוד של אדם קרוב הנתפס כ"שייך" לי , והיא כוללת התעסקות בלתי פוסקת ומוגזמת בנאמנות של בן הזוג, ומידת השקעתו במערכת היחסים.
כמו כל רגש בחיים- המינון קובע. ויש למצוא את שביל הזהב. הקנאה היא חלק מאהבה, ומבטאת תחושת שייכות ורצון להיות ביחד. קנאה זו מסייעת לבני הזוג לשמר את המשיכה והקשר הזוגי. רבים ממשילים את הקנאה לאש. כנראה לא במקרה. גם האש עשויה להיות דבר חיובי ושימושי שנעזרים בו ,אך אם חלילה לא נזהרים- האש עלולה להפוך לדבר הרסני ומסוכן.
השיר "הרומנטי" המוכר- "בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום"- מבטא ,בעיניי, תפיסה שגויה ומעוותת, לפיה איני מסוגל לראות עצמי כשלם ללא השני. כאילו בן הזוג אמור למלא את כל צרכיי, ואיני יכול ליצור הבחנה בין עולמי לעולמו. למעשה איני יכול לראותו כישות נפרדת ממני.                                                                              
  האדם הקנאי מנסה לשלוט ביחסים של בן הזוג עם סביבתו, מתוך הנחה שאין לו צורך במערכת יחסים משמעותית נוספת זולתו. לדו' בדרישה לנתק קשרים מהעבר ולצמצם קשרים עם אחרים בהווה למינימום האפשרי.                                                                                                     
  יש הטוענים כי האדם הקנאי חווה בילדותו חרדת נטישה וסוג התקשרות שגרמו לו לפתח הצמדות כפייתית וחשש עצום להיות לבד ( או לחילופין הימנעות מקשר רגשי).                                
       אולם, בשורה התחתונה- הקושי אינו רק נחלתו, שכן ישנה ציפייה בלתי אפשרית מבן/ת הזוג למלא את תחושת הביטחון והבדידות שכנראה לא תסופק במלואה לעולם. מה שנתפס בתחילה כמחמיא ורומנטי עלול לייצר תחושת מחנק ותסכול. בן הזוג אליו מופנית הקנאה, מנסה להרגיע, להצדיק עצמו, ואף לעיתים יחוש אשמה על כך שהוא פוגע בבן הזוג , ואינו מצליח להחזיר לו באותה מידה דאגה, אכפתיות ואהבה.
בקיצור, יקירתי, מתפתח כאן מעגל קסמים מכושף והרסני המייצר תסכול, אכזבה, כעס ותוקפנות הדדית. זהו מצב המייצר סבל רב לשני הצדדים, מחריב את המערכת הזוגית, ובמצבים קיצוניים עלול להביא לאלימות.                                                                                                                            
    איך אפשר לעצור את כדור השלג הזה? זו עבודה זוגית לא פשוטה, שמומלץ לעיתים לבצעה בליווי מקצועי. היא דורשת מיומנות של הכלה והקשבה, התבוננות פנימית ומודעות עצמית- להבין שפעמים רבות אנו משליכים על בן הזוג  את פצעי העבר, יש ללמוד לבקש מה אני זקוק כעת מבן הזוג, ולמצוא פתרונות חלופיים לחיזוק תחושת הערך והביטחון העצמי , גם כאשר נדמה שבן הזוג אינו פנוי או עסוק בי.
הקנאה הינה רגש טבעי במערכת יחסים זוגית ,ולא בכל מצב היא בהכרח בעייתית או מוגזמת. ויחד עם זאת, במידה והיא נחווית בעינייך כמעיקה ומוגזמת (גם אם זה רק במצבים מסוימים)  אל תמשיכי הלאה ואל תשלימי עם זה! עצרי! כפי שכבר הזכרתי- מסוכן לשחק באש!  שקפי לבן זוגך מה את חשה. בדיקה משותפת מעמיקה של תחושת הקנאה לצד העמקת המחויבות הזוגית באופן המקובל על שניכם עשויה לשפר את המצב. אל תאפשרי לקנאה מוגזמת לנהל ולסכן את הקשר הזוגי. כפי שנכתב-" כשהאמון נעדר, הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר".




התחתנו לפני חודש ואני ממש משתגע. כל האהבה הגדולה מתהפכת אצלי למתח עצום. הכינו אותנו ל'שנה הראשונה' שהיא מאוד לא פשוטה אבל הנה כשאנחנו ממש בתוך זה אני לא בטוח שהתכוונו לכל כך הרבה ויכוחים. אני לא בחור שמתייאש אבל מודה שעולים בי הרהורים שאולי עשינו טעות. מה שמוזר הוא שלפני כן לא היינו מתווכחים בכלל. להפך היינו חושבים הכל בצורה משלימה. המציאות החדשה הזו גורמת לי להרבה מאוד כאב.

אתה מתאר באופן אמיתי וכואב את תחושותיך. אכן, זוגות רבים אינם ערוכים (למרות שאמרו להם..)לשינוי המשמעותי שמצפה להם. השנה הראשונה נחשבת לשנה מאתגרת במיוחד עבור בני הזוג. (נתונים עדכנים מצביעים על כך שאחוז הגירושין גבוה במיוחד בשנת הנישואין הראשונה).גם מהתורה אנו למדים על חשיבותה המכרעת של שנת הנישואין הראשונה בבניית היסודות של בנין עדי עד, כאשר ניתן פטור לחתן הטרי מלצאת למלחמה כדי ל"שמח את אשתו אשר לקח".
מוקד המשבר עוסק במאבקי הכוח בין בני הזוג. אנו מקבעים הרגלים  ותחומי אחריות –וקיים החשש ,שמה שנחליט כעת ישרת אותנו גם לטווח הארוך, ולכן המאבק על כך תופס חשיבות מרובה. זה אחרת לדבר על "מה יהיה אחרי שנתחתן" ,כשיושבים נינוחים ומאופרים בבית קפה לעומת ויכוח בשעת בוקר מוקדמת ולחוצה..
בנוסף, לאחר החתונה יש התפכחות מהחלום ונחיתה למציאות- מהסחרור והריצות של ההכנות לחתונה, לפתע יש הפוגה, אפילו ריקנות. חסרה מטרה משותפת ופרויקט חדש שילכדו את הכוחות ויביאו לחדוות יצירה ועשיה משותפת. הריגוש פוחת, הפרפרים מתעופפים, ומחלחלת ההבנה שעם האדם הזה אני אכן הולך לבלות את חיי.. ולעיתים עולים תחושות חרטה לא מוכרים ומאיימים.                                                            
עצם השיתוף שלך בחששות והפניה שלך לעזרה מצביעים על כך, שאתה מאמין בקשר הזוגי שלכם ואינך רוצה להניח למצב להשאר כפי שהוא או חלילה להדרדר.
האם שיתפת את בת זוגתך בתחושותיך? השיח המשתף והמכבד בינכם הינו הבסיס!
הקושי בקונפליקטים טמון בכך שאנו מעונינים לעצב ולשנות את אישיותו של בן/בת הזוג. נאמר בגמרא :"איש ואשה זכו, שכינה ביניהם - לא זכו, אש אוכלתם". במילה "זכו"- אין הכוונה שהנה "זכיתי בבן זוג ראוי, זהו מפעל הפיס שלי וזהו".. הרי גם מי שזוכה בפיס, ולא טורח להשקיע בחוכמה את כספו,יגלה שלא נותר לו דבר.. במילה "זכו"- הכוונה להזדככות ממקום של עבודה עצמית .כדי שהשכינה תשרה בזוג, יש להתאמץ ולהעניק זה לזה, ולא  לנסות לשנות זה את זה. ( הרי אנחנו בקושי מצליחים לשנות את עצמינו..).                                                                          
עם יד על הלב-מי מאתנו לא מתווכח עם בן/בת הזוג? לא פעם דווקא בחלקת אלוקים הקטנה שלנו אנו מרשים לעצמינו לצאת מכלינו...הדרך שבה אנו מביעים את כעסינו מלמדת על ההתמודדות שלנו במצב לחץ, תסכול או אכזבה..(וקשורה גם במודל הזוגי שהטמענו במשפחת המוצא).                                                                                                                                               לא תמיד חייבת להיות הסכמה ותמימות דעים.. יש לתת לגיטימציה למגוון של רגשות – כעס ואהבה יכולים לדור יחד באותה קורת גג..
אין זוגות שלא מתמודדים עם אי הסכמות בתחומים שונים- בענייני ניהול הבית, בילוי ,יחסים עם בני המשפחה המורחבת, חינוך הילדים, ועוד..
ניהול קונפליקטים ויישוב חיכוכים מהווים אתגר והזדמנות עבורנו בבניית זוגיות איתנה  ושכלול הדיאלוג הזוגי. וכבר נאמר..." לעתים הכרחי לבעל ואישה לריב - כך הם לומדים דברים חדשים אחד על השני".( יוהן וולפגנג פון גתה).
                                                                                      
השאלה אינה האם להתווכח אלא כיצד נכון להתווכח, ולכן..

• הקשיבו זה לזה – כל אחד יכול להביע את דעתו  ולהשמיע את טענותיו. הקשבה משמעותית תתרחש כאשר נצליח לשקף את דברי השני ולחזור על עיקרי דבריו– גם אם הם מעוררים בנו התנגדות..("אני שומע שאת חשה פגועה מכך ש..")
• השתדלו לוותר על המילים "אתה" או "את" – הם לרוב מפנים אצבע מאשימה..   
במקום :"אתה מעליב ותוקפני .." עדיף לומר :"אני חשה פגועה ומותקפת כאשר .."– זו שפה חדשה! צריך לתרגל אותה!!!
• דונו בקושי עוד בטרם הוא הופך למשבר. בעת משבר התגובה יותר עוצמתית ואימפולסיבית, ואינה נותנת מקום להקשבה ומציאת דרכי התמודדות מגוונים.
• חישבו היטב- מתי, היכן וכיצד נכון להתעסק במטענים ממולכדים.. מצאו את הזמן והמקום הנכונים לשוחח בעניין שידוע שיעורר חילוקי דעות וסערת רגשות..
• לתחום את הריב בזמן ומקום- המריבה לא חייבת לצבוע את כל התחושות והמחשבות של אותו היום בגוון אחיד.. ואל תשכחו להתפייס!
• התבוננו זה בזו בעין טובה- כוונו את הזרקור לעוצמות ולנקודות החיוביות שיש בכל אחד מכם, הזכירו לעצמכם מדי יום מדוע בחרתם בו/ה, זכרו את הרגעים המרגשים בהם חוויתם שבן/בת הזוג מתחשב/אוהב/מעריך אתכם ושתפו אותו/ה בכך.
• אתם חשים קושי שדורש בירור מעמיק יותר? מומלץ לפנות לאיש מקצוע ,ולא להמתין שהמצב יחריף. במיוחד בשנת הנישואין הראשונה תוכלו להצטייד בכלים שישרתו אתכם וימנעו קשיים משמעותיים בהמשך.


נעמה מוזס- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.  
054-4798064   mosesnaama@gmail.com