054-4798064


הצורך בהשתייכות – "תפיסת מקום" במעגלי החיים.
מושג מרכזי חשוב בתורתו של אלפרד אדלר הוא-הענין החברתי. אדלר הדגיש את השורשים החברתיים של האידיבידואל . הוא ראה את האדם לא רק כמערכת אחידה, אלא גם כחלק אינטגרלי ממערכות גדולות יותר-המשפחה, הקהילה והאנושות עצמה.
מושג זה משקף את אמונתו החזקה של אדלר בכך שאנו בני האדם יצורים חברתיים, וכדי להבין את עצמינו עד הסוף אנו חייבים לקחת בחשבון את מערכות היחסים שלנו עם אחרים ועם הקונטקס התרבותי-חברתי הגדול יותר בו אנו חיים.
אדלר טען כי אנשים מונעים בחוזקה ע"י דחפים סוציאלים חיוביים מולדים הגורמים להם לנטוש הישגים אנוכיים לטובת הישגים חברתיים. למרות שאינטרס זה הינו מולד ,בכל מקרה, כמו כל נטייה מולדת אחרת גם אותו יש לפתח באופן מודע וצריך לטפחו ולהגשימו ע"י הדרכה ואימון מתאימים.
דרגת הענין החברתי מייצגת ,לפי אדלר, קנה מידה שימושי למדידת בריאותו הפסיכולוגית של האדם. אנשים בריאים יודעים שלחייהם אין ערך בסיסי ,אלא אם כן הם תורמים לחיי חבריהם.
הקהילה האנושית מציגה לכל אדם שלושה תפקידים :עבודה, שפירושה תרומה לטובת הכלל, ידידות שכוללת יחסי אנוש בכללותם חברים וקרובי משפחה, ואהבה, שהינה הקשר המאחד, האינטימי ביותר עם בן המין האחר והמייצג את היחסים הרגשיים החזקים ביותר וההדוקים ביותר שיכולים להתקיים בין שני בני אדם. שלשת תפקידים אלו חובקים חיי אדם על כל מאוויהם ופעולותיהם.
האפשרות להגשימם אינה תלויה בכשרונות או באינטליגנציה של הפרט. הדבר תלוי כולו בזיקה החברתית. ככל שזיקה זו מפותחת יותר וככל שהיחסים בין האדם לחברה טובים יותר, כך הוא ממלא ביתר הצלחה את שלשת תפקידי החיים, וכך גם אופיו ואישיותו נראים כמאוזנים יותר.
מושג חשוב  נוסף, שטבע אדלר, כונה בשם -סגנון חיים. מרגע היוולדו פוגש הילד בעולם בלתי ידוע ודרך חיים שעליו ללמוד. בתחילה רואה הילד רק את אותו חלק מהחיים והחברה הקיים בתחומו, בסביבתו הקרובה. הוא שואף לקיים את עצמו בדרך של הישגים נרכשים שונים, צורת התנהגות אופיינית ,מיומנויות וכישורים. זה מסביר מדוע כל אדם המגיע לגיל 4-6 שנים מפתח בזמן זה אופי קבוע. האופי הוא הפגנה של תוכנית מסוימת אשר הילד עיבד ואשר ידבק בה כל חייו. מתוך תוכנית החיים המיוחדת של הפרט מתפתח סגנון חיים המאפיין אותו וכל מה שהוא עושה. מחשבותיו,פעולותיו,רצונותיו נאחזים בסמלים קבועים ונשמעים לדפוסים קבועים.
אדלר התייחס למשמעות החיים.  מושג המכיל בתוכו אופטימיות, תכליתיות , אמונה ,מוטיבציה וראיית האדם כישות דינמית שלמה.
בני אדם חיים בעולם של משמעויות. העזרה הגדולה ביותר , בהבנה מהירה של המשמעות שנותן היחיד לעצמו ולחייו באה באמצעות זכרונותיו. כל זכרון, שולי ככל שיהיה, מציג משהו שכדאי לזכור. זכרונות הילדות המוקדמת יעילים במיוחד כדי להראות כמה זמן מחזיקה מעמד גישתו המיוחדת של אדם לחיים והצגת התנאים שגיבשו לראשונה את גישתו זו. הזכרונות מייצגים את סיפור חייו של האדם, סיפור שהוא חוזר ומספר לעצמו כדי לרומם את רוחו, להתנחם, ולעזור לעצמו להתמיד במטרותיו ולהתכונן לעתיד באמצעות זכרונות העבר, כדי שיתמודד עם העתיד בסגנון פעולה שכבר עמד במבחן.
בנוסף, אדלר טען כי החיים לא יכולים להיות מובנים ללא תנועה מתמדת , בכיוון של גדילה והרחבה. האדם הוא יחידה שלמה שלא ניתנת לחלוקה ונאבק באופן דינמי לשלמות האנשים לא נדחפים רק ע"י סיבות חיצוניות ופנימיות מאחור , אלא נמשכים גם מקדימה. הם כל הזמן נעים כלפי מטרות חיים אישיות בעלות משמעות. המטרות שאנשים מציבים לעצמם והדרכים המיוחדות בהן הם נאבקים להשגתן ,מספקות את המפתח להבנת המשמעות שהם נותנים לחייהם.
מושג מרכזי נוסף בתיאוריה של אדלר  – תחושת נחיתות ופיצוי. אדלר התייחס בתחילה בעיקר לחקר הנחיתות האורגנית וטען שדווקא אנשים עם חולשות ופגמים אורגניים ינסו לעיתים קרובות לפצות עליהם ע"י אימון ותרגול, ובסופו של דבר יגיעו לידי פתוח כשרון  או כוח מיוחד. אדלר הציע שתהליך הפיצוי הזה מתרחש גם בתחום הפסיכולוגי ואנשים לעיתים קרובות נאבקים לא רק על נחיתות אורגנית אלא גם על רגשות נחיתות סובייקטיביות שצמחו מליקויים חברתיים ופסיכולוגיים. רגש נחיתות כשלעצמו אינו בלתי נורמלי. נחיתותו של האדם לעומת היקום הינה עובדה מוחלטת. נחיתותו של הילד לעומת המבוגרים גם היא עובדה. עובדה זו הינה גורם מאיץ להתגבר, להתחשל.   התושיה וכושר היצירה הן תכונות בולטות במיוחד אצל האדם. אדלר האמין שרגשות הנחיתות מתחילים בינקות, בתקופה בה חש התינוק חוסר אונים ותלות מוחלטת בסביבתו. תחושות נחיתות אלו מסמנות את תחילת המאבק לרגשות עליונות על הסביבה. לטענת אדלר המאבק לעליונות הוא הכוח העיקרי המניע בחיים.
אדלר הדגיש את מושג התכליתיות וטען כי למעשה אין אפשרות להבין את התנהגותו של האדם ופעולותיו מבלי שנדע מהי מטרתם. גם כשהאדם אינו מודע לעובדה שלמעשיו יש מטרה מסויימת -גם אם הוא מרגיש שהוא פועל בניגוד לרצונו-עדיין יתכן שיש מטרה לא מודעת לפעולותיו.

"תפיסת מקום " בקרב מתבגרים.
ההתבגרות אופיינה על-ידי אריקסון (1950) באותה תקופה במעגל חייו של האדם, שבה חייב היחיד לגבש לעצמו תחושה של זהות אישית ולהימנע מסכנות של חוסר גיבוש התפקיד ובלבול בזהות. זהות, פירושה, שהיחיד מסוגל להעריך את כוחותיו ואת חולשותיו ולהחליט כיצד ברצונו לטפל בהם. עליו לענות לעצמו מהיכן בא, מיהו ומה רצונו להיות. זהות, או תחושה של אחדות ושל המשכיות, אינה נרכשת מאליה - יש לחפש אותה. אין היא מוגשת על סט של כסף ליחיד על-ידי החברה, כמו שאינה מופיעה כתופעה של הבשלה בבוא העת, כמו סימני המין המשניים. זהות יש לרכוש במאמץ עקבי של היחיד. אי הרצון לפעול למען יצירת זהות מכיל בחובו את הסכנה של חוסר הגיבוש של התפקיד, שעלול להסתיים בניכור ובתחושה מתמדת של בידוד ובלבול.
כיוון שהדור המבוגר שוב אינו יכול לספק מודלים יעילים של תפקוד למתבגר שהוא בתהליך של חיפוש אחר זהות אישית – ואפילו ינסה לספק, עלול המתבגר לדחות אותם בטענה שאין הם מתאימים לו אישית, אין גבול לחשיבותה של קבוצת-השווים ועזרתה ליחיד בחיפושיו אחר תשובה לשאלה "מי אני?"
התשובה שתימצא לשאלה תלויה במשוב החברתי מהאחרים, המספקים את התרשמותם מהיחיד והערכותיהם לגביו.
כיוון שהדרך הנוחה ביותר לרכוש זהות היא תוך מגע עם דמות משמעותית, עשוי המתבגר לעבור תקופה שבה הוא מעורב כמעט באופן כפייתי בפעילות של בני-גילו. המילוי אחר ציפיות בני-הגיל עוזר למתבגרים לגלות כיצד מתאימים להם תפקידים שונים. קבוצת בני הגיל, החבורה, הכנופיה, אפילו האהובה, כולם עוזרים ליחיד בחיפושיו אחרי זהות אישית, בספקם לו גם את המודל וגם את המשוב החברתי המיוחד. מרתון הפטפוט, sms , צ'טים ושיחות הטלפון, שדומה כי אין סוף להן, הם דוגמה למשהו, המשרת מטרה פסיכולוגית פשוטה בתכלית, בספקו סוג כזה של משוב, כל עוד תלוי המתבגר במודלים ובמשוב, תחושת השייכות שמספקת קבוצת בני גילו תישאר חזקה למדי. רדיפת השבטיות וחוסר הסובלנות ל"הבדלים" - לרבות סגנון דיבור, תנועות, עיצוב השיער והלבוש - מוסברים על-ידי אריקסון כ"הגנות הכרחיות" כנגד הסכנות של חוסר גיבוש עצמי, שנשארות בעינן כל עוד לא הושגה זהות. בעיקר בתקופה שבה משתנה דימוי הגוף בתאוצה כאשר ההבשלה של אברי המין מעוררת פנטזיות מיניות וכאשר האינטימיות עם בן המין השני מופיעה כאפשרות, שיש לה ערכיות חיובית ושלילית כאחת, זקוק המתבגר לחיזוקים ולתמיכה של חבריו, כשם שהוא זקוק לחוות דעתם. במשך הזמן יהיה על המתבגרים לשחרר עצמם מתלות חדשה זו בבני-גילם - אשר עתה זה החליפה את תלותם בהוריהם – על-מנת להפך הם עצמם - כלומר לגבש לעצמם זהות בוגרת.
ההתאהבות, תופעה רווחת בגיל זה, היא בעיני אריקסון לא כל כך אמצעי לסיפוק צרכים מיניים, כשם שאמנם תהיה בגיל מאוחר יותר, אלא יותר ניסיון להשליך ולבחון את האגו הבלתי מגובש והבלתי מובחן עדיין דיו - בעיני האהוב. ההתאהבויות הרבות שעוברות על המתבגר תורמות להתפתחות זהותו. המשוב המתקבל מיחסי אהבה עוזר ליחיד לעצב מחדש את ההגדרה העצמית שלו ומעודד אותו להבהיר ולשקף לעצמו את המושג שלו על עצמו ואת הדרך שבה הוא מגדיר את האני שלו. וכך משרתות ה"התחלות" וה"התעסקויות" הרווחות בשנות התיכון ואפילו מאוחר יותר, תכלית התפתחותית חשובה.
המוצא החיובי של משבר הזהות תלוי ברצונו של הצעיר להכיר בעברו ולכונן המשכיות רצופה עם חוויות העבר שלו. על-מנת להשלים את החיפוש אחר הזהות חייב המתבגר למצוא מענה לשאלה "מי אני?". עליו גם ליצור אוריינטציה כלשהי לגבי העתיד ולהתמודד עם השאלה "לאן פני?" ו"מה ברצוני להיות?".
ביבליוגרפיה:
1. אדלר,א.(1984)אתה וחייך. המכון ע"ש אלפרד אדלר.
2.  ביטמן,א. בייט-מרום,ר. בן-עטר כהן,א. ופוך (1992) אישיות: תיאוריה ומחקר.כרך א'.
האוניברסיטה הפתוחה.
3. דרייקורס,ר.(1981)יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית.המכון ע"ש אלפרד אדלר.
4. מוס,ר.(1988) תיאוריות על גיל ההתבגרות. הוצאת פועלים, תל אביב.