מסיבת הפתעה!!!
אוטוטו אני "מחליפה קידומת". וממש בא לי שיארגנו לי מסיבת הפתעה. אבל אני כבר מכינה את עצמי לזה שבעלי לא יעשה דבר. הוא לא טיפוס מפתיע ויוזם ולא מבין מדוע אני צריכה שאחרים יחגגו לי. אם אגיד לו שאני רוצה הפתעה – זו לא תהיה הפתעה וזה כבר לא שווה. ובכלל מבאס אותי שגם בתחומים אחרים הוא לא מפתיע ומגוון בשונה אליי שאני אוהבת לחדש ולצאת מהשגרה. מה לעשות?
ראשית, מזל טוב!!! לפי מנהג החסידות ראוי שכל אדם יהפוך את יום הולדתו לזמן המוקדש לחגיגה, לצד התבוננות פנימית לתוך נשמתו ויערוך חשבון נפש מהשנה החולפת.
המסר העיקרי של יום ההולדת משתלב ברעיון של גדולי החסידות לפיו- "אתה כיחיד הנך מיוחד.. אין אדם שיכול למלא את תפקידך המיוחד והספציפי שאותו נתן לך האלוקים".
וכן, את מיוחדת ! ובהחלט מגיע לך לחגוג ושיקיריך ישמחו איתך! ובכלל, ימי הולדת, יום נישואין, חגים ועוד.. הינם הזדמנות לעצור את המרוץ היומיומי, לשבור שיגרה, להודות על הקיים, להעריך, לפרגן, לפנק להוקיר על שיש לנו זה את זו.
כל אחד מבני הזוג מביא לקשר את הציפיות המודעות והבלתי מודעות שהוטבעו בו מילדותו.
וחשוב לזכור שלא כל המשפחות "עושות ענין" מיום הולדת, לעומת אחרות שלגביהן כל אירוע הוא סיבה למסיבה.
ובעניין ההפתעות.. בדומה לתחומים נוספים בחיים- קיים שוני בין אנשים. אלו שיש להם צורך בשינוי, חידוש וגיוון לעומת אחרים האוהבים את המוכר והידוע ומעדיפים את השגרה והיציבות.
בזוגיות אנו נדרשים לא פעם להתאים עצמנו לצרכי בן/ת הזוג , להצליח לקפץ כמו במשחק הידוע- "ים- יבשה" בין ה"ים"- המקום הסוער המכיל זרמים תת קרקעיים מפתיעים לבין ה"יבשה"- המקום היציב, הבטוח והמוכר.
אסתר פרל עוסקת בקונפליקט בין הצורך בשליטה ובטחון לרצון בהפתעה ובחידושים. אנו רוצים לחוש נינוחות ושלווה לצד בן הזוג, אך גם משתוקקים לאדרנלין של "רכבת הרים" וליציאה מהמקום המוכר.
כפי שציינת- סוגית ה"הפתעה" והצורך בגיוון ובשינוי מתבטא בתחומים נוספים בחייכם.
לפי "גישת האימגו" בבחירת בן זוג אנו מחפשים באופן לא מודע בן זוג המשלים חלקים מודחקים שבנו ומסייע לנו לפתח את חלקי האישיות שלא התפתחו בעבר. הביישן נמשך לבת זוג חברותית, החרדתית בוחרת בטיפוס הרגוע וכד'. וכך, למעשה, בני זוג הופכים למעין "מאמנים אישיים", שמטרתם לסייע אחד לשני לגדול ולממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. לא תמיד קל לראות זאת, במיוחד כאשר הפערים גדלים ומביאים לקונפליקטים.
אני יודעת, שבתיאוריה זה נשמע יפה, אך במציאות קשה לגשר על ההבדלים בהתנהלות היומיומית. זה לא קל להניח בצד את הביקורת, תחושת "הקורבנות", האשמה הדדית ולהבין שקונפליקטים בזוגיות עשויים להוות הזדמנות לצמיחה.
אז מה ניתן לעשות ?
פרויקט "שפץ את בן זוגך"- לעיתים אנו מגלים, שהתכונה שמשכה אותנו וקסמה לנו בקשר הופכת לדבר מעצבן ומתעוררת האשמה, ביקורת וציפייה שבן/ת הזוג ישתנה.
דיאלוג זוגי בריא מתחיל ממקום של קבלה, הבנה והחלפת המאמץ המתסכל והלא יעיל של "תיקון בן הזוג" להדדיות בקשר ולקיחת אחריות אישית לתרומה של כל אחד לקשר הזוגי. בתחום ההורות וויניקוט טבע את המושג "אמא טובה דיה", שפירושו היכולת של האם להתאים עצמה לצרכי התינוק תוך הבנה שלא ניתן לספק עבורו את "הסביבה המושלמת". כדאי שנבין שגם בן הזוג אינו יכול או אמור להעניק את כל מחסורנו. עלינו להתאים עצמנו זה לזה, אך לא מתוך ביטול עצמי. זוגיות "טובה דיה" מספקת לבני הזוג הנאה וסיפוק צרכים במידה סבירה, לצד הקשיים הבלתי נמנעים בקשר הזוגי. בן הזוג אינו האחראי הבלעדי "להוציא אותך מהשגרה". צרי עבורך הפתעות וגיוונים בחייך .
לשתף בציפיות- את טוענת שאם תספרי על הרצון למסיבת הפתעה- זה כבר "לא שווה". אולי את צודקת. זו אולי לא תהיה הפתעה מלאה. אבל-הי! החיים הם לא שחור או לבן! לעיתים מומלץ לשתף בציפיות, כדי שהצד השני לא יהיה מופתע מהאכזבה.
לא כולנו טובים בקריאת מחשבות או בפענוח רמזים. ועדיף מסיבה ללא הפתעה באופן שאת רוצה ואוהבת על פני חוסר חגיגה.
יש שימליצו פשוט לא לצפות– "תשאירו את הציפיות לכריות". אני לא יודעת כיצד ניתן לוותר כליל על ציפיות וחלומות !? הרי ציפיות והדדיות הם חלק מקשר. חשוב לשתף ברצונות ובציפיות, ומאידך לא לייצר באמצעותם "מבחן" לזוגיות.
יומולדת חגיגה נחמדת- יומולדת עשוי לקרב ולאחד, אך גם לעורר אכזבה- שכן יומולדת מבטא למעשה את הצורך בקשר, בתשומת לב, בהערכה ובאהבה. זכרו מיהו בעל השמחה והתאימו את האירוע לצרכיו ולאופיו. נצלו את האירוע לבילוי משותף. שכן, ההשקעה בבן/ת הזוג הינה בסופו של דבר השקעה משותפת לטווח הקצר והארוך בקשר הזוגי- בכם.
Edit
