אני עולה לי"א ולחוץ מאד לקראת הבגרויות שיהיו השנה. עד עכשיו לא נבחנו בבגרויות חיצוניות, וכולם אומרים שזוהי השנה העמוסה והקשה ביותר. כל הזמן יש לי מחשבות -" מה יהיה? איך אצליח לשרוד את זה?" ולא ממש הצלחתי ליהנות בחופשה. מה ניתן לעשות?



אכן עומדת בפניך שנה מאתגרת ומשמעותית. אולם עודף הלחץ ועיסוק היתר במחשבות –"מה יהיה? איך אשרוד?" מוגזם, ובוודאי שאינו יעיל.

תחושת חרדה ודאגות שאנו חשים לקראת מצבי לחץ הינם חיוביים בבסיסם, ונועדו להכין אותנו מפני סכנה עתידית. לחץ (stress ) הוא מצב שמוכר לכולנו, במיוחד בתקופת עומס או בחינות.

מידה מסוימת של לחץ הינה חיובית ומדרבנת אותנו להתקדם ולפעול. אולם חשוב להבחין בין לחץ סביר או "נורמלי" לבין מצב של חרדה ודאגנות יתר. ובדומה לקשיים בתחומים אחרים בחיים- גם כאן ההבדל הוא במינון.

הבעיה נוצרת כאשר בשלב מסוים החרדה משתלטת עלינו, משפיעה על התנהלותנו ופוגעת בתפקוד.

מה ניתן לעשות כדי לתעל את הלחץ למקום חיובי שיקדם אותך, ולא חלילה משתק ומחליש ?



שינוי מחשבתי חיובי- המילים משפיעות על מחשבותינו, רגשותינו ומעשינו .



להתחיל את השנה עם המשפט: "כיצד אצליח לשרוד?" – כבר מכניס אותך למאבק הישרדותי מתיש המפקפק ביכולות שלך ומפחית את תחושת המסוגלות העצמית.

נסה לשנות את המחשבות השליליות ולהחליפן במחשבות מקדמות ויעילות יותר. גם אם זה מרגיש לך מלאכותי - נסח לעצמך משפטים כמו: "יהיה מאתגר, אבל אני יכול לעשות זאת", "יהיה בסדר", "אני יודע שאתמודד"- אמור לעצמך משפטים אלו מדי יום. כדי שההצלחה תגיע, ראשית עלינו להאמין בעצמנו.

להרגיע- כל עוד העוררות הפיזיולוגית גבוהה- המוח ממשיך לפרש את המצב כאיום, ולכן חשוב להחזיר את המערכת למצב של רגיעה. הדרך היעילה ביותר הינה הרפיה של נשימות ושרירים. וגם כאן- כדאי להתאמן באופן קבוע ולתרגל הרפיה של נשימות איטיות ועמוקות (ניתן להעזר בהוצאת האוויר דרך קשית) או כיווץ קבוצות שרירים בגוף למס' שניות ושחרורם. ניתן להיעזר בדמיון מודרך- עצום עיניים, קח נשימה עמוקה ודמיין מקום שמרגיע אותך או נסה לחשוב על משהו מהנה וחיובי שיפיג את המתח ושלוף משפט התמודדות יעיל כמו-" אני מאמין ביכולותיי".



"להנמיך את הווליום"- לעיתים אנו נמצאים באירוע וברקע מושמעת מוזיקה בפול ווליום, אילו היינו מצליחים להפחית כמה דציבלים מעוצמתה- המצב היה נסבל. באופן דומה- המטרה אינה שתגיע למצב של רוגע מוחלט ולא תחוש לחץ בכלל, אלא רק להפחית מהלחץ למצב שידרבן אותך להפיק את המירב מהיכולת שלך. ולכן נסה לייצר במהלך היום "פסקי זמן" ומטלות מהנות כגון פעילות גופנית, האזנה למוזיקה אהובה, עיסוק בתחביב שיתעלו את הלחץ למקום חיובי ויפחיתו מעוצמתו.

"כולם אומרים"- מסקרן אותי להכיר סוף סוף את "כולם אומרים". אולי קיימים גם קולות האומרים שתהיה אחלה שנה? השתדל להימנע מאמירות מכלילות ומוחלטות כמו "כולם אומרים שיהיה קשה", " אף פעם לא אצליח".



"כמו עלים בזרם"- התודעה שלנו בנויה מזרם בלתי פוסק של מחשבות. לעיתים המחשבות והדאגות כה מעסיקות אותנו שמבחינתנו הן המציאות האמתית. המטרה הינה לייצר התבוננות על המחשבות שלי, להבין שאני לא בדיוק המחשבות שלי - אלא מתבונן עליהן. נסה לדמיין שאתה יושב על גדת נחל, והמחשבות הן עלים הנסחפים בזרם. כאשר חולפת מחשבה מדאיגה או מטרידה- היא עוברת הלאה ובמקומה מגיעה מחשבה אחרת. בתרגיל זה איננו נלחמים במחשבה המלחיצה אלא מייצרים מרחב, שבו החוויה יכולה להיות נוכחת מבלי הצורך להיפטר ממנה. כך נצליח לייצר מרחק ביני לבין המחשבות שלי או "הכללים" שמנחים אותי בראש, ונהיה פנויים לקבל את המציאות כפי שהיא ולא "כפי שהיא אמורה להיות". תרגיל נהדר ופשוט, שמאפשר לייצר הבחנה בין המחשבות שלנו למציאות הוא היכולת לומר :"עוברת לי בראש המחשבה שהשנה הבאה עלולה להיות מלחיצה.." במקום "השנה הבאה תהיה מלחיצה". עצם האמירה- עוברת לי מחשבה או אני שם לב שיש לי מחשבה.." כבר מייצרת התבוננות והפרדה ומפחיתה מעוצמת הלחץ.



לעצור בדרך לפסגה- לעיתים בתחילת מסלול מפרך אם נרים מבטנו נתקשה לדמיין מתי ואם בכלל נגיע לפסגת ההר? זה נראה רחוק וקשה מדי להשגה. ולכן כדאי לחלק את הדרך ליעדים. אל תסתכל כעת על כל מה שמצפה לך בסוף השנה- השנה בנויה באופן הדרגתי. תכנן את המצופה ממך לחודשים הקרובים. זכור כמה רחוק הגעת, ולא רק כמה רחוק אתה עוד צריך ללכת. מדי פעם עצור לפרגן לעצמך על כברת הדרך, שהספקת לעשות ולפתע הפסגה כבר לא תהיה נראית כה רחוקה! בהצלחה!!

Edit

לאחרונה הקשר הזוגי התערער. זה התחיל מהודעה שראיתי (במקרה) שבעלי כתב בוואטצאפ למישהי מהעבודה באופן שהרגיש לי ידידותי מדי. המילה "בגידה" אולי מוגזמת, אבל זה מרגיש לי לא בנוח. אני מתלבטת אם לדבר איתו על זה, ואולי לעשות מזה עניין גדול מדי, ואז גם לחשוף את העובדה שהסתכלתי לו בהודעות. אבל משהו באמון שלי נפגע ומשפיע על הקשר הזוגי בינינו. מה לעשות?



מערכת יחסים זוגית מבוססת על אמון, נאמנות, אינטימיות (לא רק במובן הגופני) ובלעדיות בקשר. הפרת החוזה המיוחד הזה, גם אם מדובר בקשר וירטואלי פוגעת בקשר הזוגי.

העידן המודרני מרחיב את מגוון הקשרים שאנו מקיימים, והמרחב הווירטואלי מזמן הכרויות חדשות וחידוש קשרים מהעבר. מתי קשר מסוים ייחשב לבגידה או לא? הדעות עשויות להיות חלוקות ומגוונות בהתאם לתרבויות, זמנים ואנשים שונים.. אך למען האמת, זה לא ממש משנה מה אחרים יגידו, אלא- בעיקר, כיצד את מרגישה ומפרשת את המצב.

הקשר הווירטואלי ברשתות השונות מייצר אשליה של פרטיות והזמנה לפתיחות לעומת תקשורת של פנים אל פנים. בקשר מסוג זה אנו מציגים רק פן אחד מאישיותנו ,ללא הלחצים, הבעיות והשגרה המצויים בקשר זוגי ארוך טווח. ולכן קשר זה עשוי להכיל בעיקר את החלקים הנעימים, אך למעשה הוא מטעה ומהווה תמונה חלקית בלבד למציאות הקיימת בתוכנו.

כתיבת "הערה מצחיקה /חמודה" בצירוף אימוג'י חמוד או שליחת תמונה או בדיחה לקבוצת וואטצאפ עשויה להתפרש בדרכים שונות. זה תלוי בפרשנות האישית של מקבל ההודעה, בטון שהוא קורא אותה ועוד.

לעיתים היד קלה בכתיבה על המקלדת לעומת דברים שהיינו מרשים לעצמנו לומר (אם בכלל) במפגש פנים אל פנים. ולכן, מצב זה מחייב אותנו לנורות אזהרה והגדרה מחדש של גבולות הנאמנות לבן/ת הזוג.

את מעלה דילמה- האם לפתוח את הנושא מול בעלך, מה שיעיד על כך, שהסתכלת בהודעות שבמכשיר שברשותו. אולם תחושת חוסר האמון כבר קיימת. ואני חוששת שתחושות חוסר האמון והפגיעות עלולות להתעצם ולייצר תגובות שרשרת שיעיבו על הקשר הזוגי.

גם אם אינך אומרת לבעלך דבר, ותעדיפי לשמור את הדברים בתוכך- הרי שמשהו בשפת הגוף שלך, בשתיקות, במילה מסוימת, בטון הדיבור מעביר מסר של עלבון והאשמה- בעלך קולט זאת, אולם אינו מבין בדיוק מה קרה, ומגיב לפרשנות שלו בתגובת נגד של כעס והאשמה נגדית. וכך "כדור השלג" ממשיך להתגלגל - כל אחד מגיב בתגובה לפרשנות האישית שלו, והתקשורת הזוגית מתפתחת למצב מאמלל ומתסכל.

אני מניחה, שעצם העובדה שההודעה שראית היתה נגישה- מעידה על כך שבעלך לא מנסה להסתיר קשר זה. אך יתכן ואינו שם לב למדרון החלקלק ולהשפעה של סגנון תקשורת זה על יחסיכם.

בקשר זוגי בריא חשוב לשתף במחשבות ובתחושות ( גם אם אינן נעימות) אך לא ממקום של התקפה והאשמה. אלא מעמדה המבהירה את היכולת לפרש זאת בדרכים שונות (אולי גם מצד הקולגה בעבודה) ומסבירה את הפגיעות שלך .

יתכן ותחושותיך לנוכח ההודעה הזו הציפו קושי/תסכול הקיים כבר בזוגיות שלכם, וכעת זו הזדמנות להעלות את הצורך ולנסות לשפר את התקשורת הזוגית ולהעצימה.

היכולת שלכם להתמודד עם הקושי והמשבר שאת חווה כעת עשויה להוות הזדמנות חדשה לצמיחה.

הקשר והשיתוף הזוגי דורשים תחזוקה מתמדת, התחדשות והשקעה.

כיום קל לנו לברוח ל"קשרי ידידות" ואמצעי שיתוף אחרים, לנהל "שיחות" במשך שעות בקבוצות חברתיות שונות ולהזניח את הזוגיות ואת בן/ת הזוג היושב מולנו.

התקשורת הבינאישית והשיתוף הרגשי הם הבסיס ליצירת אינטימיות זוגית. וכאשר אנו חולקים פיסות מזה עם אחרים אנו למעשה מחבלים בדבר החשוב ביותר עבורנו.

חשוב לברר האם ישנם צרכים כמו- הענקת תשומת לב, התחדשות, צחוק, אכפתיות שאינם מקבלים מענה מספק בקשר הזוגי ולכן מוצאים ביטוי בערוץ חלופי כמו שיחות וואטצאפ עם אחרים.

הזוגיות עלולה להישחק עם השנים- אנו נשטפים לשוטף, לטיפול בילדים ולתחזוקת הבית.

גם אם זה מרגיש מעט מלאכותי – נסו לשלוח זה לזה הודעות וואטצאפ מרגשות, גלו התעניינות ( מלבד- "האם אתה יכול לעצור בדרך הבייתה לקנות בסופר?" ), פרגנו על דברים קטנים ואל תקחו אותם כמובן מאליו..

תחושת האמון מהווה את הבסיס לקשר אינטימי קרוב. ולכן אין לוותר על בניית האמון המחודש בקשר. זה לא קל. ולעיתים מומלץ לפנות לגורם מקצועי שיסייע לגעת בפצע הכאוב ממקום בטוח, להעצים את הכוחות ולצמוח מהקושי. שהרי-" כשהאמון נעדר, הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר".

Edit

שמתי לב שלאשתי יש טקסים שצריכים להתבצע באופן מדויק מאד. זה מתבטא באופן שבו היא מכוונת לפני השינה את השעון המעורר (צריכה לוודא לפחות 3 פעמים שהוא עובד), שואלת אותי כל יום אם אני אוהב אותה, בטקס נעילת הדלת יש לסובב את המפתח פעמיים, ואז ללחוץ פעמיים על הידית ולוודא שהדלת אכן נעולה, בסידור הבית, בהקפדה שכולנו נשטוף ידיים לפני כל ארוחה ועוד... אני מרגיש שזה כבר משפיע עליה (ועל כל המשפחה) יותר מדי. מה לעשות?

לעיתים קשה לשרטט את הגבול הברור בין "הרגל" ל"בעיה". אולם אוסף הדברים שהצגת, (בציון העובדה שטקסים אלו מקשים על תפקוד תקין) "מדליק נורה אדומה", שאכן קיים קושי משמעותי וכדאי לפנות לאבחון ועזרה מקצועיים.

ממה שפרטת בשאלתך עולה ההשערה לקיומו של OCD - הפרעה טורדנית-כפייתית (אובססיבית-קומפולסיבית). מדובר במצב המאופיין במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות חוזרות במטרה לגרש את המחשבות הלא-רציונליות.

המרכיב האובססיבי הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפלסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדו', אדם המוטרד ממחשבות סביב ניקיון או פחד מחיידקים (אובססיה) יבצע שטיפות ידיים רבות וממושכות או ימנע ממגע עם חפצים במטרה שהפעולה (הקומפלסיה) תפחית את החרדה.

בדומה להפרעות אחרות, חשוב לזכור- שלכולנו יש לעיתים מחשבות טורדניות- "האם סגרנו את הגז? נעלנו את הדלת? האם האוכל התקלקל? "- במוקד הבירור יש להבין- מי האוחז בהגה?- האם המחשבות מנהלות אותנו ומביאות למצב שבו אם לא נבצע טקס מסוים נחוש מתח רב וחוסר מנוחה? או שבאפשרותנו להמשיך הלאה.

הסובלים מהפרעה זו מדווחים על כך, שהמחשבות הטורדניות גורמות לחרדה רבה ובעזרת ביצוע הפעולות הטקסיות החרדה פוחתת לטווח הקצר. הבעיה הינה שלטווח הארוך פעולות אלו מנציחות ומשמרות את המצב הקיים וגורמות לסבל וטרחה מרובים ולקושי רב בתפקוד היומיומי התקין.

אני מניחה, שהמצב הנוכחי אינו פשוט עבור בת זוגתך, עבורך ועבור הסביבה המושפעת מכך. שכן, לרוב קיימת ציפייה או דרישה להיענות לבקשות שונות ולשתף פעולה בביצוע פעולות או בהימנעות ממטלות שונות. הניסיון להרגיע "ולהקל" על האדם הסובל , בכך שממלאים את מבוקשו- מביא לכך שלא מתאפשר ללמוד למידה חדשה המנתקת את הקשר הלא הגיוני בין המחשבה לביצוע המעשה ו"הטקס" מתקבע ונשמר.

הניסיון להסביר מבחינה הגיונית-רציונלית, שהמחשבות הללו אינן נכונות, לרוב אינו מסייע- האדם פעמים רבות מודע לכך ש"זה לא הגיוני", אך עדיין מתקשה להפטר מהמחשבות ומהדחף לביצוע הפעולה.

במהלך החיים לכולנו יש דאגות וחששות - ההבדל בין מחשבות פולשניות טיפוסיות למחשבות טורדניות טמון בשכיחות, בעוצמה ובמצוקה שהמחשבות מעוררות ולא בתוכנן.

בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ניתן לייצר באופן מובנה ומוסכם מדרג חשיפות, וכך לנתק את הקשר וההתניה שנוצרו בין המחשבה הטורדנית לתגובה הכפייתית.

לרוב, אנשים הסובלים מ OCD מפרשים מחשבות פולשניות רגילות כמעידות על אסון שעליהם למנוע, ולכן הם מנסים לפתח אסטרטגיות של שליטה באמצעות פעולות שונות וכך למנוע את הסכנה. אולם לרוב- מתרחש ההיפך- הפעולות הללו רק מקבעות את המשך ביצוען ואת הפרשנות המוטעית. בעזרת תרגול של חשיפה הדרגתית (לדו'- לגעת בפח זבל ולא לשטוף לאחר מכן את הידיים) ניתן לערער את האמונות המוטעות.

המטרה הינה לא לשתף פעולה עם המחשבות והטקסים אלא ללמוד לנהל אותם- בבחירה האם לבצע אותן או לא, בתיחום הפעולה לזמן ספציפי מוגדר, בדחיית ביצוע הטקס או בשינוי מרכיביו.

בהיבט הזוגי- לעיתים אדם הסובל מהפרעה זו זקוק לאישור מתמיד מהסביבה. תוכן המחשבות הטורדניות עלול להפוך לעיסוק-יתר ברגשות כלפי בן הזוג או ברגשות של בן הזוג כלפיו (מה שעשוי להסביר את הצורך של אשתך לברר מדי יום האם אתה אוהב אותה..),בספקות לגבי נכונות הקשר ובצורך לאשר שוב ושוב האם הבחירה בזוגיות זו היא אכן הנכונה.

לסיכום- יש המכנים את ה OCD- "מחלת הספק". המחשבות הטורדניות מחפשות אישור מתמיד. זו באמת הפרעה מתישה עבור האדם הסובל ועבור סביבתו.

הבשורה הטובה היא שקיימות דרכי התמודדות יעילות. ולכן חשוב לפנות לעזרה מקצועית ולקבל הכוונה והדרכה כיצד להבין את התופעה, להכיל, להגיב לתסמינים השונים, לתמוך ולסייע לאדם הסובל מההפרעה באופן נכון שיחזיר לידיו את מושכות ההנהגה של חייו.

Edit

​אנו נשואים 10 שנים , הורים ל 3 ילדים מתוקים. לכאורה הכל בסדר, אין דרמות מיוחדות. אבל אני מרגישה שהפכתי להיות "מובן מאליו". ברור שאכין שבת, אנקה, אקח לחוגים... חסרה לי מילה טובה של הערכה ופרגון. כשאני מעירה לבן זוגי על כך, אז הוא אומר "תודה"- אבל אז זה לא מרגיש אמיתי אלא נובע מכך שביקשתי.. מה לעשות ?

הכרת הטוב ואמירת תודה הינם בסיס חשוב ומרכזי במערכות יחסים ובוודאי בזוגיות.

לפעמים יותר קל לנו להודות לאחרים, ודווקא את האנשים הקרובים לנו ביותר אנו לוקחים כ"מובן מאליו". רגע לפני שאנו מחלצים מפינו מילה טובה חולפות בראשנו המחשבות- "מה פתאום שנאמר תודה? זה הרי ברור שיעשו זאת עבורנו.. ובכלל- מתי אמרו לנו? ואם נגיד תודה – אולי הם יחשבו שכבר עשו משהו מיוחד...?".

כדאי שנזכור שכל שינוי מתחיל קודם כל בנו. עלינו לאמן את שריר התודה, להוקיר ולהעריך את הדברים הקטנים, היומיומיים. מדובר בעבודה פנימית לא פשוטה הדורשת ויתור על הציפיות והתבוננות מנקודת מבט חדשה ומתפעלת. הנטייה הטבעית ההישרדותית שלנו הינה להפנות את תשומת לב לשינוי, בעיקר לשינוי שלילי העלול להוות איום, וכך להיערך לסכנה. המוח עסוק בהשוואות למשהו אחר ומתמקד במה שחסר. בתהליך של הכרת הטוב עלינו לבצע פעולה הפוכה – להתמקד ב"יש", להגדיל ולהעצים אותו. כנראה שלא במקרה המילים הראשונות שעלינו לפתוח את היום הינן "מודה אני". הכרת תודה מאלצת אותנו להפנות את מירב תשומת הלב שלנו לרגע הספציפי. להיות נוכחים בהווה. לא להתעסק בעבר או לחשוב על מה שממתין בעתיד. דווקא להתרכז ב"כאן ועכשיו" – לחוות את הרגע, להוקיר וליהנות ממנו.

עד כאן.. הכל טוב ויפה. אני יודעת ,שבתיאוריה זה נשמע מצוין..

אנסה להמליץ על מספר "טיפים" - כיצד נעצים את הכרת הטוב בזוגיות ובכלל בחיינו?



בחירה מודעת- נחליט באופן מודע ומכוון להתמקד בטוב שקיים ברגע זה בי, באנשים סביבי , בבן הזוג , בנוף הנשקף מהחלון, בסיטואציה בה אני מצוי. קראתי שראשי התיבות של אדם חכ"ם הן אדם הרואה חצי כוס מלאה.



שינוי תגובת השרשרת- כידוע לפרשנות שלנו השפעה מכרעת על הרגש והתגובה, ואז מתחיל "כדור שלג". התגובה שלנו משפיעה על הפרשנות של הזולת. כאשר בן הזוג אומר תודה לאחר שהערת לו, ואת מגיבה-" באמת, תודה רבה. אתה אף פעם לא חושב מעצמך לומר תודה". ושפת הגוף משדרת -" זה ממש לא שווה לקבל תודה כזו". בן זוגך קולט זאת, חש את ההאשמה המופנית אליו ומגיב בהתגוננות, תוקפנות או כעס -"מה את רוצה ממני? מה כבר עשיתי? יש לך רק תלונות..". בכדי לעצור את תגובת השרשרת יש לקחת נשימה עמוקה. לבחור בשפת ה"אני", ולנסות להביע את הצורך שלך מאחורי המילים- "אני חשה חוסר פרגון. אני זקוקה ממך למילה טובה ולהערכה על מה שאני טורחת ועושה עבורנו". יש סיכוי שתגובה כזו תייצר משהו אחר.



רק מילה קטנה- אמירת תודה דורשת תרגול ועבודה. כן, זהו צעד קטן, אך מחולל פלאים. גם אם זה מרגיש מלאכותי. עצרו לרגע מהקריאה, ואמרו תודה לאדם הנמצא לידכם על משהו שעשה עבורכם לאחרונה. פשוט תתחילו להתאמן. אנו מגיבים הדדית זה לזה. כפי שצחוק (או פיהוק) מדבקים, כך גם אמירת תודה. נייצר אווירה אחרת. וגם אם זה מרגיש בתחילה מלאכותי ומאולץ- אז מה!? עם הזמן זה יהפוך להרגל קבוע.



נוסחת 1:5 - ג'ון מרדכי גוטמן פסיכולוג ומתמטיקאי פיתח שיטה מדעית בעזרתה הצליח לנבא ב94% מהמקרים אלו זוגות יישארו יחד ואלו יתגרשו תוך 15 שנה, וזאת מתוך ניתוח דפוסי התקשורת ביניהם . הוא גילה נוסחה חשובה- 1:5. הנוסחה טוענת כי יש צורך בחמישה מסרים חיוביים על כל מסר שלילי. כלומר – זה לא מספיק שיהיה יחס של 1:1. יש צורך בהרבה יותר חיזוקים בכדי לתקן את ההשלכות של אמירה או פגיעה שלילית. זה רק מלמד עד כמה צריכים להשתמש בפרגון.



ללמוד לקבל תודה- לעיתים כאשר אחד מבני הזוג מביע תודה, האחר מתעלם או אינו מייחס לכך חשיבות- "שטויות, זה שום דבר". כדאי לאמן גם את שריר "קבלת התודה", להיפתח ולהרגיש את הכרת התודה של האחר מולנו – "זה מאד נעים, ומרגש אותי ששמת לב ושאתה מעריך זאת ". וכך נוצרת הדדיות המגדילה את הכרת הטוב של שני הצדדים. "הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים אך רבי העוצמה שבני אדם יכולים להפנות אלה אל אלה." (פאוש).

קשר זוגי משמעותי שהיה לי הסתיים לפני כחודשיים. ואני לא מצליח להתאושש. אומרים ש"הזמן מרפא", ש"הכל לטובה" וכדאי שאתחיל לצאת שוב, אבל זה ממש קשה. כל דבר קטן מזכיר לי אותה ואת החוויות שעברנו, ובליבי אני מקווה שאולי עוד נחזור. מה לעשות?

אכן פרידה נחשבת לאחת החוויות הכואבות, שאנשים נאלצים לעיתים להתמודד עימם. במיוחד כאשר לא צפינו או יזמנו אותה.

הקשר הזוגי מהווה עבורנו קרקע בטוחה, מעצים את הדימוי העצמי ,מונע תחושת בדידות וריקנות ומספק צרכים בסיסיים של תחושת שייכות ואהבה.

הקושי אינו רק בשל עזיבת בן/ת הזוג אלא מקפל בתוכו תחושת נטישה והתערערות העולם הפנימי. גם לאחר סיום מערכת יחסים קצרה יש שיחושו החמצה ופספוס, ויתהו פעמים רבות- "מה היה קורה אילו עדיין היינו ביחד?", ובוודאי לאחר קשר ממושך ורציני – קיים קושי להתנתק מההרגלים היומיומיים הקשורים בבן/ת הזוג, מייצרים השוואות ומתקשים לייצר זוגיות חדשה.

פרידה היא סוג של אובדן. אנו נותרים עם סימני שאלה – מדוע זה קרה? האם היא עוד חושבת עליי? מדוע הקשר לא הצליח? מה יכולתי לעשות אחרת? אנו מנסים לשחזר ולנתח סיטואציות של "אילו" ו"אם רק" ולרוב לא מוצאים מענה.

יש הרואים בפרידה תהליך של אבל על הקשר שהסתיים, על האנרגיות והזמן שהושקעו ועל החלומות שלא יתממשו. ומתוך הכאב העצום נוצר געגוע ונטייה להאדיר ולהיזכר רק ברגעים היפים, ולצייר תמונה מושלמת (אך לא שלמה) של מה שהיה.

המילה "משבר" מציינת קושי ושינוי לרעה, אך בלשון המקרא "משבר" הינו גם פתח הרחם שנשבר בזמן הלידה. ללמדנו, שמשבר יכול לשמש התחלה חדשה, וניתן לצמוח ולגדול מתוכו.



אז.. מה ניתן לעשות?



ידוע, שהדבר הקשה ביותר בלהמשיך הלאה הוא לא לרצות זאת. יש המפתחים התעסקות אובססיבית (עוקבים אחר בת הזוג בפייסבוק, מתקשרים ומנתקים כדי לשמוע את הקול) במטרה לחוש שליטה. יצירת התלות והקושי לשחרר דורשים לעיתים התערבות מקצועית.

כל עוד תחזיק בתקווה הזעירה, שאולי עוד תחזרו- תתקשה להמשיך הלאה. תהליך האובדן דורש עיבוד, ובעיקר הבנה והשלמה שהקשר הסתיים. ברגשות אין תמיד הדדיות, ויש לכבד את ההחלטה ולנסות להרפות. ולכן בדומה לתהליך של גמילה- הדבר הנכון הוא להתנתק. לא לנסות לשכנע את בת הזוג או לברר אודותיה עם אחרים ולהרחיק מהעין תמונות ומזכרות של הקשר.



"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- התלבש יפה, תחייך, צא לבלות עם חברים, הקשב למוזיקה שמחה, עסוק בפעילות גופנית המשחררת אנדורפינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף), פנק את עצמך במשהו שעושה לך טוב. גם אם בתחילה זה נראה חיצוני ולא מתחבר- עם הזמן הרגשתך תשתפר.

אל תיקח את הפרידה כ"כישלון אישי" או כהוכחה לפגמים, שאולי קיימים בך. אתה לא הראשון וגם לא האחרון שחווה זאת. הפקת לקחים חשובה כדי להיבנות ולצמוח לקראת הקשר הבא, ולא כדי להכות על חטא או לחוש תחושות אשמה והחמצה.

במבט לאחור הכול נראה מושלם- נסה לחזור גם לרגעים הפחות נעימים שהיו בקשר, להתלבטויות, לחששות, לתמונה הדיס-הרמונית שהובילה לפרידה, ואולי כך יקל עליך לקבלה ולהשלימה.



לצערי, אין קיצורי דרך. יש לתת לזמן לעשות את שלו. מרבית האנשים חווים לאחר פרידה תקופה של תסמיני דכאון וחרדה העשויים להימשך מספר חודשים. הם מדווחים על מצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, קושי ליהנות וירידה בדימוי העצמי. לאחר כשבועיים עוצמת התסמינים יורדת. (במידה ועדיין קיימת בעיה משמעותית בתפקוד מומלץ לשקול קבלת עזרה מקצועית) ובוודאי שנדרש פרק זמן משמעותי עד שרואים בבת הזוג הקודמת דמות ניטרלית ( מצליחים באמת לשים "איקס" על האקסית..). ועד אז יתכן ותרגיש שהניסיון לייצר זוגיות חדשה נמצא בצילו של הקשר הקודם- השוואה לבת הזוג הקודמת ולחוויות שצברתם. מצב זה עלול להוביל בתחילה לקשרים קצרי טווח ומרובי אכזבות. זה נורמלי ומובן. אך אל תתייאש- לאחר תקופה מסוימת של עיבוד הפרידה יגיע בעז"ה קשר משמעותי .



שחנשי"ם במידה! – חשוב לשתף אנשים קרובים במה שעובר עליך, לאוורר רגשות ולעבדם. אך היזהר לא לשקוע לזה באופן מוגזם השואב אותך לעמדה "קורבנית" או "מלכלך" על בת הזוג, ולא מאפשר לחוות רגשות חיוביים.



מערכות יחסים הינן חלק משמעותי מחיינו. אנשים נולדים לתוך קשר, גדלים וצומחים מתוכו. כשם שזוגיות היא חלק מהחיים כך גם הפרידות. זכור שפרידה מבן/ת זוג מעידה אולי על טיב הקשר והתאמתו אך לא על ערכם של בני הזוג. עדיין תופענה מדי פעם מחשבות שליליות ותחושות כואבות .זה טבעי, אך אל תיתן לעצמך לשקוע לתוכן, אפשר להן לחלוף ונסה להעלות בדמיונך תמונה עתידית אופטימית. לב שבור -סופו להתאחות, להתחזק ולמצוא אהבה חדשה ומיטיבה.

Edi



שח"ל 6 כפר סבא​


054-4798064​


שלח

שם מלא


שדה חובה

מייל


שדה חובה

טלפון


שדה חובה

הודעה


שדה חובה

צרו איתי קשר
בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..

mosesnaama@gmail.com


נעמה מוזס

טיפול זוגי ואישי CBT


לב שבור​

אני בכתה י"א. זו שנה מאד עמוסה, אני לומדת יותר שעות והחומר למבחנים בהיקף גדול ממה שהייתי רגילה עד עכשיו. בעבר לא הרגשתי קושי מיוחד בלימודים, אבל עכשיו ממש קשה לי להתרכז בשיעורים. הבעיה שהוריי מתנגדים שאקח ריטלין, ולא מוכנים שאלך לאבחון. אני לא יודעת מה לעשות- ברור לי שבלי ריטלין-אכשל בבגרויות בסוף השנה. מה לעשות?



את מתארת מצב לא פשוט בו את חווה תסכול וקושי לימודי. אך חשוב לזכור, שבחיים אין רק "פתרון קסם" אחד ויחיד, אלא ישנן דרכים מגוונות להתמודדות.

כולנו חווים לעיתים קשיי ריכוז, במיוחד בעידן שבו אנו מופצצים כל העת במגוון גירויים (פנימיים וחיצוניים). לא אכנס לדיון אודות היתרונות והחסרונות בטיפול תרופתי בקשיי קשב וריכוז, אך כדאי לזכור שגם כאשר כואב לנו הראש- רגע לפני שניקח אקמול, שיפיג את הכאב במהירות, כדאי שנשאל את עצמנו – ממה נובע הכאב? אולי בגלל שלא ישנו מספיק? לא שתינו? חווינו לחץ? האם הכאב מופיע לעיתים קרובות? בדומה לכך, חשוב להבין מהו מקורם של קשיי הקשב והריכוז שאת חווה. היות ואת מתארת שמצב זה בא לידי ביטוי במיוחד השנה מומלץ לברר- האם קשיי הריכוז נובעים מעייפות, קושי בהבנת החומר, פערים לימודיים ואולי בכלל שעמום או לחץ שמציף ולא מאפשר פניות לריכוז וללמידה?

לפני שאמליץ על דרכי התמודדות נוספות –נתעכב עוד רגע על מושג חשוב בחיינו- מיקוד שליטה פנימי/ חיצוני. מיקוד שליטה חיצוני הינו מצב שבו האדם חש שאין לו שליטה על אירועים בחייו, ומאמין שהסיבה לדברים טובים או רעים בחייו אינה תלויה בו אלא בגורמים חיצוניים. לדו'- "נכשלתי כי המורה שונאת אותי". לעומת זאת מיקוד שליטה פנימי הוא מצב שבו האדם מאמין שהוא שולט בחייו והאירועים המתרחשים קשורים בו ,בכישוריו וביכולותיו. לדו' "הצלחתי במבחן כי למדתי היטב". הקביעה שלך-"ברור לי שבלי ריטלין- אכשל בבגרויות" מעט מדאיגה. אינך יכולה לתלות את הצלחתך בלימודים בגורם חיצוני- בכדור בלבד. ובוודאי לא לצאת בהצהרה חד משמעית שעלולה לייצר מצב של נבואה המגשימה את עצמה. גם אם יתכן וטיפול תרופתי יסייע לך, הרי שישנן אסטרטגיות נוספות שיכולות לתת מענה לקשייך. אך בראש ובראשונה חשוב שתאמיני בעצמך וביכולותיך, ותאמרי – אצליח לעשות זאת!



אז.. מה ניתן לעשות ?



לעשות סדר- לפני הכל- למרחב החיצוני ישנה השפעה מדהימה על יכולת הריכוז שלנו. הסדר החיצוני מייצר גם סדר פנימי. בחרי בכתה במקום ישיבה שיאפשר יכולת ריכוז גבוהה יותר. השאירי על השולחן את מה שנדרש לשיעור, ואינו מייצר התעסקויות מיותרות.



לכל זמן ועת- נסי לברר-מתי את מרוכזת ויעילה יותר? מתי את מתקשה להתרכז וזקוקה להפסקות?



הסחות דעת- קשה להתרכז כאשר מכל עבר נשמעים צפצופים התובעים את תשומת ליבנו. ולכן לעיתים הפתרון היעיל ביותר הוא פשוט לכבות את מכשיר הסלולר שלנו , אולי אפילו לבקש ממישהו שישמור אותו עבורנו.. במידה והרעש אינו בשליטתנו ניתן להצטייד באטמים או אולי דווקא להקשיב למוזיקת רקע, וכך לבודד חלק מהרעשים החיצוניים. אולם הקושי האמתי הינו בעיקר בהסחות דעת פנימיות. ניתן לייצר מראש פסקי זמן ל"הסחות יזומות" בהם נוכל לרכז את המחשבות החולפות בראשנו, ולאחר מכן להצליח לחזור למשימה שלפנינו.



עייפות- כן, לפעמים הבטריה נגמרת במיוחד אם לא ישנים מספיק שעות בלילה, לעיתים כדאי ללכת לישון מוקדם ולהתעורר למחרת רעננים ולהמשיך בלמידה.



משעמם לי- נסי לגלות עניין, לשאול בשיעור שאלה מפתיעה, לקשר את החומר הנלמד לחייך האישיים, ללמוד עם חברה.



קוצים- את מרגישה חוסר שקט, קושי לשבת במקום לאורך זמן- נסי להוציא את האנרגיה העודפת בהפסקה בהליכה מהירה או בפעילות אחרת.



עומס- מרב משימות אנו לא יודעים במה להתחיל. העומס מייצר לחץ וקושי להתרכז במשימה שלפניי בידיעה שיש עוד כ"כ הרבה מה שמצפה לי. ולכן חשוב לארגן סדר עדיפות ולהגדיר מראש כמה זמן אנו מייעדים לכל מטלה.



כל הכבוד!- הכיני חיזוקים ותמריצים לשעת הצורך. לאחר סיום מטלה שבצעת- אל תשכחי לפרגן לעצמך.

לסיום, כידוע האבחון הינו חלק חיוני מהטיפול בבעיה. למרות כל ה"טיפים" שפרטתי –אין תחליף לאבחון הקושי. במידה ואת חשה שקשיי הריכוז אינם מאפשרים לך למידה יעילה, נסי לשוחח עם הורייך (רצוי בזמן ומקום המאפשרים פניות והקשבה של כולכם) ולבקש מהם לפנות לאבחון מקצועי. עוד לפני קבלת ההחלטה- האם להיעזר בטיפול תרופתי, יש לאבחן את הבעיה. לאחר מכן תוכלו לשקול יחד את היתרונות והחסרונות בדרכי התמודדות שונות.

Edi