אני מתקשה להיות בקונפליקט מול חברות שלי. כשנראה לי שכועסים עליי- אני חייבת להתנצל ומבקשת לתקן את המצב. חשוב לי לשמור על יחסים טובים עם הוריי ואחיי וגם כאשר מבקשים ממני משהו שעומד בניגוד לרצונותיי- אני לרוב זו שאוותר. מה אפשר לעשות?
לפני מספר שנים חוקרים הציגו לאנשים רשימה של אירועים מפחידים וביקשו מהם לדרג אותם. להפתעת החוקרים, הפחד שזכה למקום הראשון לא היה פחד ממוות אלא דווקא פחד קהל. הצורך בשייכות ואהבה הוא צורך הישרדותי בסיסי הטמון בנו. גם היום הנטייה של רובנו היא להשוות עצמנו ביחס לאחרים, לקבל אישור חברתי ולהימנע ממצבים של חרם ובושה. החשש מדחייה חברתית עלול לשתק אותנו.
כדי למנוע מצבים של דחיה יש המוכנים לרַצות את האחר עד כדי התעלמות מהצרכים והרגשות האישיים. לעומתם, יש שיעדיפו להתנתק ולהביע אדישות.
מאחורי שני המצבים הללו מסתתר הפחד להיפגע.
הקושי להיות בקונפליקט קשור לנטייה לרַצות (to please). נטייה זו עשויה להתפתח בילדות המוקדמת, בסביבה שהעניקה חיזוקים עבור התנהגות ותרנית המכוונת בעיקר לצרכי האחר, ילדים שגדלו ללא מתן תוקף לכעס שלהם ולאפשרות לאכזב.
החשש מדחייה גורם להתנהגות מרַצה המשרתת את הסביבה, אך עלולה להיות הרסנית עבור האדם עצמו, שמתקשה להיות נאמן לרצונותיו. כל מיכל זקוק לגבולות, אחרת לא יחזיק דבר בתוכו. החיים דורשים מאיתנו לא רק לגלות אכפתיות לסביבה ולוותר אלא גם לדרוש את המגיע לנו. היכולת "להגיד לא" חיונית להתפתחות, לבניית ערך עצמי ומערכת יחסים בריאה.

מה ניתן לעשות?

להגביר את הקול הפנימי – מה את רוצה? מה חשוב לך? נסי להקשיב לקול הפנימי שלך. יתכן שהוא כל כך חלש, עד ששכחת כיצד הוא נשמע. כעת עליך ללמוד להגביר אותו, לברר מה את רוצה (ולא רק מה אחרים רוצים ממך), כיצד חשוב לך לפעול ולבטא את צרכיך.

לשרוף את החמ"ץ – שימי לב למילים בהן את משתמשת. במקום מילים של חמ"ץ (חייב / מוכרח /צריך) המייצרות תובענות נסי להשתמש במילים של ער"ך (עדיף /רוצה /כדאי). מדהים כיצד שינוי של מילה אחת מאפשר לנו לשהות בקונפליקט ולקחת אותו בפרופורציות נכונות.

בין אפס למאה- בחיים אנו נדרשים לקיים איזון בין ההקשבה לצרכים שלנו לבין היענות לצרכי האחר. חשוב לזכור שמדובר בטווח של אפשרויות ולא רק במצב דיכוטומי של כן או לא.

ומה יקרה אם?- הפחד נמצא בעיקר במחשבה-"מה יקרה אם לא יאהבו אותי? אם יכעסו עליי?" מוכנה לעשות ניסוי? בחרי בהתנהגות ספציפית העומדת בניגוד לבקשת הזולת והיצמדי לרצונותיך. יש סיכוי גדול, שתגלי שהעולם לא קרס. ועל אף שהאדם שמולך פחות מרוצה, הוא עדיין מעריך אותך (אולי אפילו יותר) ונשאר בקשר. החשיפות החוזרות יסייעו לך לפתח את שריר האסרטיביות והנאמנות לעצמך.

האומץ להיות לא מושלם- עלינו ללמוד להציג גם את החלקים האנושיים, האותנטיים והפחות מחמיאים שלנו. אנו כמהים לתחושת שייכות המקבלת את מי שאנו באמת, ולא רק את המסכה הנחמדה שעטינו על פנינו. לשם כך נדרשת מאיתנו יכולת חמלה וקבלה עצמית.

להסכים להיות בקונפליקט- אנו רגילים לתפוס מצבי קונפליקט כמשחק סכום אפס- מישהו הולך להפסיד ומישהו מנצח. תפיסה כזו מייצרת דחף להימנע מקונפליקט פנימי או חיצוני.
במקום קונפליקט – נסי לחשוב על שולחן דיונים רחב בו אנשים מנסים להגיע למשא ומתן מסוג Win-Win, בו הצדדים משתפים פעולה ויוצאים מרוצים. לשם כך עליך להקשיב לחלקים השונים הקיימים בך ולתת מקום לכל אחד מהם על שולחן הדיונים הפנימי. להבין לעומק מה הם מבקשים לומר לך ולנסות למצוא פתרון אינטגרטיבי מספק. ראי בזה חדר כושר הכרחי ביכולת שלך להביע את רצונותייך, להצליח לשאת קונפליקט בעתיד מול בן זוגך, ילדייך, חברים. ולמעשה ללמוד כיצד להיות חלק משמעותי בקשר ולא להיבלע בתוכו.
לעיתים חשוב גם להסכים לא להסכים. ופשוט להיות את.

גיליתי שבן הזוג שלי הסתיר ממני מידע. נודע לי עליו במקרה מחברה משותפת. אומנם המידע לא קשור ישירות אלינו אבל עדיין זה ערער את תחושת האמון שלי בקשר הזוגי. כשדיברתי איתו על זה- הוא טען שלא חייבים לספר הכל ולא הבין מדוע אני עושה מזה עניין. מה לעשות?
אנו חיים בעידן בו ניתן "לעשות גוגל" כמעט על כל דבר, ולקבל מידית מידע רב במהירות ובקלות. אולם התהליך של שיתוף במרחב הזוגי אינו כה מהיר ופשוט ומכיל התנגשות של רצונות ורגשות. לרובנו יש פנטזיה שבין בני זוג לא יהיו סודות כלל, שהכול יהיה גלוי וידוע ללא מחסומים.
האם אכן בני זוג צריכים לספר הכול זה לזה? מתי מידע מסוים נחשב לפרטי ומתי הוא הופך לסוד?
ובכן, לכולנו יש סודות. לכל אחד ישנה כספת פנימית המכילה מידע שאנו מסתירים ושומרים עליו, ולעיתים אף לא מודעים לקיומו. משמעות הסוד אינו בהכרח גילויו או הסתרתו, אלא עצם קיומו. קיומם של סודות הינה חוויה המלווה אותנו מילדות. חשיבות הסוד והשמירה עליו מקבלת פרשנויות שונות אצל אנשים שונים. כל משפחה מגבשת לעצמה "מערכת חוקים" לא-כתובה, הקובעת האם ולמי מותר לספר? מהו משמעות הסוד? מה הוא מחזיק? על מי הוא שומר? ומה קורה כשמעזים לגעת בו? בתהליך ההתקרבות של בני הזוג עוד בטרם הנישואין, מתפתח הרצון לשתף בחוויות אישיות השמורות לאנשים להם חשים קרבה מיוחדת. כדי "להוריד מסכות" ולהודות בקשיים ובחולשות נדרשת מידה רבה של אמון והכלה. עצם השיתוף מייצר בטחון, מגביר את תחושת ההדדיות ומשמש בסיס משמעותי ליצירת אינטימיות במרחב הזוגי. בעוד ששמירת סוד גוזלת אנרגיה ועלולה להוביל למסכת של שקרים והסתרות. יחד עם זאת, איננו מחויבים לשתף את בן זוגנו בכל מאוויינו ומחשבותינו. שמירת דברים מסוימים לעצמינו מגנה על תחושת הנפרדות, הפרטיות והעצמאות שלנו בקשר. כדאי לצאת מנקודת הנחה שתמיד קיים חלק נסתר בפאזל האנושי. איננו יודעים הכל ואיננו אמורים לדעת הכל.
אז... מה ניתן לעשות?
להרחיב את פלטת הצבעים- נסי להניח בצד את התפיסה הדיכוטומית של שחור או לבן-"אם בן זוגי לא משתף אותי במידע אז הזוגיות שלנו לא טובה." כדאי לברר- מה הציפיות של כל אחד מכם בשיתוף מידע? מה לעיתים חוסם? האם המקרה הנוכחי אכן מעיד על קשיים נוספים בתקשורת הזוגית? ומה ניתן לעשות כדי לחזק את תחושת האמון והשיתוף ביניכם? חשוב לשוחח על כך ממקום סקרן ולא שיפוטי המעוניין להכיר את הזווית הייחודית שכל אחד מכם תופס את המצב.
מנוע החיפוש הפנימי- המוח שלנו בנוי כמנוע חיפוש של גוגל. המילים שנקליד לתוכו משפיעות על עוצמת הרגש ובהמשך על התגובה שלנו. לבחירת המילים שלך יש כוח. קיים הבדל מהותי בין -"בן הזוג לא שיתף אותי במידע" לבין "הסתיר ממני". אנו יכולים להנמיך את עוצמת התסכול באמצעות מודעות למילים ולמחשבות האוטומטיות העולות בנו.
ניגודים נמשכים זה לזה- לא פעם אנו בוחרים דווקא בבן/ת זוג השונה מאיתנו בדפוס ההתקשרות ובתכונות האופי. יש הנוטים למוחצנות, ולעומתם, בקצה השני של הרצף מצויים האנשים המופנמים, המעדיפים לייצר לעצמם מרחב פרטי, נמנעים מתלות רגשית, זקוקים לשמור על מרחב פרטי ועצמאות, מתקשים להביע רגשות ולא תמיד מבינים מדוע בן/ת הזוג זקוק לשתף בכל דבר. מצב זה עשוי לייצר קונפליקטים בין צרכים מנוגדים כאשר אחד מבני הזוג דורש קרבה ואינטימיות בעוד השני חושש להיבלע בקשר, חש מוצף ומתרחק. חשוב להכיר את "הריקוד הזוגי" ולהבין שתגובת בן/ת הזוג אינה בהכרח מכוונת נגדך אלא היא חלק מאישיותו, האדם שהתאהבת בו. התכונה שבתחילת הקשר שימשה ככוח ממגנט ומושך מייצרת כעת תסכול. לצד הבנת היתרונות והחסרונות הקיימים בכל תכונה, חשוב ללמוד כיצד ייצר איזון שיגשר על הפערים ביניכם.

הימים ימי אלול וחשבתי לבקש סליחה מחבר על אירוע מורכב שהיה בינינו. משהו שאני סוחב יותר מדי זמן ומעיק עליי. יחד עם זאת אני חושש שהחבר יראה בהתנצלות שלי הוכחה לכך שהוא צודק ולא יתנצל על חלקו באירוע. מה לעשות?
התבוננות במילה-"להתנצל" מגלה שהשורש נ.צ.ל מקפל משמעויות שונות- מצד אחד התנצלות עשויה לשמש עבורנו כחבל הצלה, להיטיב את מערכות היחסים שלנו ולהפחית תחושת אשמה ומנגד היא עלולה לייצר תחושת ניצול כאשר הזולת אינו מקבל את התנצלותנו או משתמש בה כנגדנו.
מחקרים מלמדים כי קיים קשר הדוק בין תהליכי סליחה למצב בריאותי. אנשים המקפידים לבקש סליחה, ולא פחות חשוב- מאפשרים לעצמם לסלוח, סובלים פחות ממחלות, צורכים פחות תרופות, נוטים פחות לדיכאון, ישנים טוב יותר, שמחים יותר ומוכנים לפעול יותר למען הזולת.
לא בטוח שההחלטה לבקש סליחה מחברך תניב התנצלות הדדית. אין לנו שליטה על התנהגות הזולת, אך עצם בקשת הסליחה עשויה לרפא גם אותנו ולכן חשוב לבצע אותה באופן מיטבי. רנדי פאוש בספרו "ההרצאה האחרונה" טוען שהתנצלות טובה פועלת כאנטיביוטיקה בעוד שהתנצלות גרועה היא כמו מלח על הפצעים.
מה לעשות?
שינוי תפיסתי- בקשת סליחה יושבת על תבנית חשיבה בסיסית עוד מתקופת הילדות לפיה – אם אני מבקש סליחה, סימן שאני אשם או שלא הייתי בסדר. אולם סליחה אינה בהכרח הסכמה עם המעשה אלא בירור עצמי של התחושות שהאירוע עורר והיכולת לשחרר אותן. למעשה, הסליחה בעיקר מכוונת פנימה כלפי עצמינו ופחות כלפי האחר. ההבנה שכולנו טועים, ועצם ההכרה בטעות והרצון לתקן ראויים להערכה ולמחילה.
טעיתי- מתברר שהמרכיב החשוב ביותר בהתנצלות הוא קבלת אחריות. יש המפרטים את הנסיבות שגרמו להם למעשה, אך משמיטים את המילה החשובה ביותר- טעיתי. לא כדאי לקלקל התנצלות עם תירוץ. הכרה באחריות היא זו שתגרום לאחר לסלוח לנו.
כל עוד הנר- כן, כן, אפשר עוד לתקן. בהבעת התנצלות מרכיב התיקון הוא קריטי. לא מספיק למלמל מילת סליחה. הרצון לתקן מעיד על נכונות לפצות את הזולת. וכשם שאנו מנסים להתאים לחבר את הארוחה שנכין עבורו, המתנה שנעניק לו, כך חשוב להתאים את ההתנצלות לערכים החשובים לאדם הפגוע. לדוג' אנשים בעלי תפיסה עצמית חברתית המושקעים במערכות היחסים יעדיפו התנצלות הכוללת אמפתיה והבעת רצון לתחזק את הקשר על פני התנצלות הכוללת פיצוי חומרי.
טיימינג- כמו בכל דבר, לפעמים מה שיוצר את ההבדל הוא בקשת הסליחה בזמן הנכון ובמקום הנכון. ימי אלול מזמנים רוח סלחנית, אך לא חייבים להמתין ליום כיפור או לאירוע חגיגי. במקביל כדאי לזכור שגם הזולת זקוק לעבד את ההתנצלות ולקצב שלו כדי לסלוח.
הפרטים הקטנים- גם בברכה אישית, בקבלת מחמאה הפרטים הקטנים מייצרים תחושה שמישהו רואה אותנו. כך גם בנוגע להתנצלות – היכולת לפרוט את הנקודות עליהן אנו מתנצלים עדיפה על התנצלות כללית וסתמית. מודעות לפרטים מלמדת שאנו מתייחסים למה שקרה ברצינות ונוטלים אחריות. יש להיזהר ממילים מכלילות כמו "תמיד" או "אף פעם". החיים אינם שחור או לבן. ישנם גוונים רבים באמצע. בתהליך הסליחה אנו פותחים בליבנו מקום ומעבירים מסר חשוב שאנו רואים את הזולת באופן מורכב הגדול מהמעשה שעשה.
עשו חזרות- לפני פרזנטציה חשובה בעבודה, ראיון וכד' אנו טורחים להתכונן. כדאי לכתוב מראש מה שרוצים לומר, לעשות סדר במחשבות ולוודא שהמסר יעבור באופן מדויק. יחד עם זאת, המילים מאבדות מתוקפן כאשר הן ריקות ממעשים. אל תבטיחו מה שלא בטוח שתוכלו לקיים.
חדר הכושר לסליחה- סליחה אולי לא משנה את העבר, אך עשויה להרחיב את העתיד. הפיוס מביא לחיזוק הקשר. יש להתאמן בשריר הסליחה ולהצליח להניח בצד רגשות של כעס ופגיעות. מצאו רגע שקט במהלך היום, נשמו עמוק ובקשו סליחה על דברים קטנים שפספסתם, דברים שרציתם לעשות ולא הספקתם, מילה שלא היתה במקום, חשבו על אדם שפגע בכם ושאתם רוצים לסלוח לו. ואולי גם הגיע הזמן לסלוח לעצמכם.

אנחנו נשואים 12 שנים. מרגישים שמשהו קרה לאהבה שלנו. אנחנו לא בטוחים אם זו סתם השגרה או אולי סיבה אחרת, עמוקה יותר וחוששים שהמצב יחמיר.
דמיינו שנורית האזהרה ברכב שלכם מהבהבת. כן, זו הצהובה, עדיין לא האדומה, אפשר להמשיך לנסוע ועדיין... הנורית הזו עקשנית ומאותתת שמשהו קורה.
אין ספק שמרוץ החיים, העומס, הקורונה ועוד אלף ואחת סיבות גרמו לכך שצבעי הזוגיות דהו והגיע הזמן לחדשם. אני מסכימה, שבשלב זה הזמן אינו מרפא אלא להיפך- עלול להחמיר את המצב ולגרום לכך שתתרגלו לעוצמות נמוכות בקשר הזוגי ותסתפקו בפירורי אהבה.
מה ניתן לעשות?
הגיע הזמן לעצור בשול הדרך, להרים את מכסה המנוע ולנסות להבין מה קרה- האם מדובר בעומס החיים, בצרכים אישיים או בינאישיים שהשתנו, בקשיים בתקשורת הזוגית?
לקבוע עיתים- עבור דברים שחשובים לנו אנו דואגים לשריין זמן. פתחו יומן וקבעו להיפגש לדייט קצר, להסתכל זה לזו בעיניים, להשתיק את הסלולר והצפצופים מבחוץ, ופשוט להקשיב ולהתעניין.
חישוב מסלול מחדש- המסע הזוגי כולל את היכולת לקבל את הצרכים השונים שלכם בקשר. נסו להביע בשיח פתוח ולא שיפוטי למה כל אחד זקוק היום בקשר, מה מטעין אותו, מה מאתגר עבורו. קשר זוגי מוצלח דורש נתינה, השקעה ובחירה מתמדת. בכל יום אנו בוחרים באיזו זווית ראיה נתבונן על המציאות? כיצד נפרש את תגובת בן/ת הזוג? באלו מילים נבחר? האם נפרגן או נתחשבן? האם נבליג או נאיים? האם נתגמש או נתעקש? האם נשתף או נשתיק? כדי להצליח במסע המשותף עלינו להתפתח ולצמוח מתוך הקשר. בסופו של דבר, נעריך דברים שהשקענו בהם מאמץ והתמדה, ולא ויתרנו עליהם בקלות.
למלא את מיכל הדלק- הפתיעו, שמחו זה את זה בדברים קטנים כמו- מסרון מרגש, מחמאה, תמונה נוסטלגית, מתנה סמלית. כל אלו עשויים לגזול מאיתנו דקות בודדות, אך למלא אותנו ליממה שלמה. בחרו בלימוד או בילוי משותף מפרה המאפשר התבוננות על הקיים מזווית חדשה ומרעננת. עצם הציפיה לבילוי זוגי שממתין לכם כבר עשויה לייצר אופק אופטימי.
ליהנות מהדרך- מחקרים מלמדים שמה שמביא לירידה בתשוקה ובשביעות הרצון אינה בהכרח השגרה, אלא חוסר הערכה בין בני הזוג. ולכן, יש לאמן את שריר התודה, להוקיר ולהעריך את הדברים היומיומיים. מדובר בעבודה פנימית לא פשוטה הדורשת להתרכז ב"כאן ועכשיו" – לחוות את הרגע, להוקיר וליהנות ממנו.
הכל מוכן. בואו נצא לדרך!

שמתי לב להרגל לא בריא שהייתי רוצה למזער. קשה לי מאד כשאנשים יקרים לי לא עונים לי להודעה לאחר שקראו אותה. גם אם מדובר בשעות בודדות. אני מודע לכך שאנשים עסוקים ולא תמיד פנויים, ועדיין לא מצליח להרגיע את המחשבות. זה גם משפיע על היחס שלי לבחורה שאני יוצא איתה ולציפייה שתהיה זמינה. מה לעשות?
איני יודעת אם זה מנחם, אך מתברר שאתה לא לבד... הוספת "הוויים הכחולים" שינתה את 'כללי המשחק' ויצרה נורמות חדשות בתקשורת הדיגיטלית. קבלת שני וויים כחולים מלמדת שלא רק שאנו יודעים שהצד השני קרא את ההודעה, אלא שהוא גם מודע לכך ששולח המסר יודע שהוא קרא את ההודעה, וכך היעדר תגובה מביא למחשבות טורדניות המעוררות תחושות שליליות.
סקר שנערך בארה"ב מצא ש-28 מיליון (!!!) זוגות נפרדו בעקבות קצרים בתקשורת, שנגרמו כתוצאה מהוספת השקיפות לאינטראקציה ברשתות החברתיות. לא נראה לי שזו הסיבה היחידה לפרידה ועדיין אפשר ללמוד כמה השתיקה מספרת סיפור. בשונה מתקשורת פנים אל פנים, הרי שבתקשורת הדיגיטלית העדר מענה לאחר קריאת ההודעה מקשה מאד על הפירוש, ללא שימוש ברמזים לא מילוליים של שפת הגוף. ההמתנה למענה מציפה מחשבות שליליות ומעוררת תחושת חרדה וחוסר ודאות.
יחד עם זאת, הסימפטום שתיארת עשוי לקפל בתוכו רבדים עמוקים כמו הקושי לשאת אי-ודאות, פחד מדחייה ונטישה, צורך בסיפוק מידי של צרכים, תחושת ערך נמוכה, צורך לרצות אחרים ועוד. מעניין יהיה לבחון האם ובאיזה אופן הצורך לקבלת התייחסות מידית מאנשים סביבך פוגש אותך במצבים נוספים.
אז... מה ניתן לעשות?
מה שחשבתי- האפשרות לראות שהאדם "מחובר" אך לא מגיב להודעה ששלחנו מעלה אוטומטית מחשבה- עם מי הוא מדבר? מדוע אני לא נמצא בראש סדר העדיפות שלו? הודעה שנמחקה עשויה לעורר חשד- מה האדם מחק? על מה הוא התחרט? העובדה שרואים שהוא מקליד תגובה זמן ממושך מעלה השערה שהוא מתלבט כיצד להגיב ומה זה אומר על הקשר בינינו?
אז, זהו. העולם לא מתנהל תמיד לפי "מה שחשבתי". אנשים שונים זה מזה בפרשנות ובתגובות ויש להרחיב את מנעד הפרשנות. באותה מידה שאי-הגעה בזמן, עשויה עבור אחד להתפרש כזלזול חמור ועבור השני כמשהו לגיטימי.
הטיית האישוש (Confirmation bias) היא הנטייה להעדיף לפרש ולזכור מידע שמאשר את האמונות שלנו תוך מתן תשומת לב מועטה למידע שתומך באפשרויות חלופיות. הטיה זו מכונה גם "נבואה המגשימה את עצמה" ומביאה לכך שהציפיות משפיעות על ההתנהגות ומייצרות לבסוף את התוצאה הצפויה. הציפיה התמידית לזמינות והפרשנות השלילית שלך לכך שבת הזוג לא מגיבה להודעתך מייצרת חששות שמתלווים כפסקול קבוע לקשר הזוגי ועלולים לחבל בהתפתחותו.
שאלתך עוסקת ביחסי הגומלין עם אנשים היקרים לך, שאתה מעונין ליצור מולם מערכת יחסים כנה, פתוחה ולא שיפוטית. לכן, כדאי לשתף אותם באי הנוחות שלך, אך לא ממקום מאשים. נסה לומר-"כשאני רואה שחלפו כמה שעות ולא הגבת להודעה ששלחתי, זה מעורר בי תחושת פגיעות וחשש והייתי מבקש לשמוע, כיצד את/ה רואה זאת." יחד תמצאו את האיזון הנכון עבורכם שייתן מענה לצרכים השונים שלכם בקשר.
ומה אם- ה"ווי הכחול' גורם לבדיקות חוזרות ומגדיל את התלות שלנו באפליקציה. יש המעדיפים לנטרל את הפונקציה הזו. קל יותר להתמודד עם אי-ידיעה אם הזולת קרא את ההודעה, מאשר האפשרות שהוא קרא את המסר ובחר לא לענות. כדאי להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהאופן בו אנו בוחרים לפרש את המצב הוא סובייקטיבי. לצד האפשרות שאולי מישהו נטש אותנו חשוב להעלות לפחות שתי חלופות אחרות- יתכן שהוא עסוק או אולי דווקא מעדיף לענות לי בנחת בהמשך. זה אולי לא יעלים לגמרי את החרדה אך ינמיך את להבת התסכול. מומלץ להצטייד ב"משפט כיס" שתוכל לשלוף בעת הצורך כמו- "זה שלא ענו לי- לא אומר שאני לא חשוב."
לשנות את המשוואה- נסה להיזכר בחוויות או התנהגויות במערכות היחסים שמוכיחות שאתה ראוי ואהוב, בפעמים בהן המענה היה נכון ומדויק עבורך. הזכר לעצמך שגם זה קיים בקשר. נזכרת? יופי! עכשיו הכנס גם אותם למשוואה. אתה כבר יכול להרגיש כיצד התפנה מקום להבנה וסובלנות. כשמתמקדים בדברים החיוביים מתרחש קסם מופלא- הם גדלים! זו לגמרי בחירה שלנו האם להתמקד במינוס או בפלוס במשוואות חיינו.

אנו נשואים שלוש שנים ומתחילים לחשוב על הרחבת המשפחה ורכישת דירה. לאחרונה מנקר בי הספק האם הבחירה בבעלי הייתה מדויקת ונכונה. האם הוא באמת האחד בשבילי, ומה זה אומר שאני עדיין מתעסקת בזה? זה בכלל נורמלי? אני חוששת לשתף בהתלבטות ומצד שני לא מצליחה להתעלם מזה. מה אפשר לעשות?
קבלת החלטות הינה תהליך מורכב ומפותל. לא פעם, גם לאחר שכבר קיבלנו החלטה אנו ממשיכים להרהר בה ולחפש ראיות שיוכיחו שצדקנו או לחילופין סימנים שיעידו על קיומה של בחירה מוצלחת יותר.
יש השואפים כל העת למקסם אפשרויות, כלומר להגיע להחלטה הטובה ביותר. חוויה המכונה- FOBO - fear of better options וכצל מתלוות אליה תחושות של אכזבה וחוסר שביעות רצון. הציפיות המוגזמות להגיע לבחירה המושלמת מובילות לרוב לתסכול וקושי ליהנות מהבחירה עצמה. (הרי אי שם, מי יודע, ממתינה תמיד אפשרות טובה יותר...)
יש לציין, שרבים מאיתנו חווים מדי פעם ספקות ביחס לבן/ת הזוג או לטיב היחסים ומצביעים על פגמים בשלבים שונים של הקשר. אולם, אצל חלק מהאנשים עלולים להתעורר ספקות טורדניים היוצרים תסכול וקושי רב. אנשים אלו מתמודדים עם ROCD – הפרעה אובססיבית קומפולסיבית סביב מערכות יחסים (Relationship Obsessive Compulsive Disorder). בהפרעה זו הסימפטומים מתבטאים בחשש תמידי מפני טעות בבחירת בן/ת הזוג. האדם מתקשה להרפות מהספקות בנוגע להתאמה של בן/ת הזוג ועסוק בבדיקה מתמדת באשר לזוגיות הקיימת. מצב זה דורש טיפול מקצועי הכולל זיהוי האמונות השגויות ופיתוח דרכי התמודדות יעילות.
בשאלתך תיארת מצב בו אתם עומדים בפני עליית מדרגה בסולם המחויבות הזוגית סביב הרחבת המשפחה והשקעה כלכלית משמעותית. אני רואה שלב זה בחיים כהחלטה מחודשת האם להתחתן שוב. בשונה משלב ירח הדבש הרי שכעת, לאחר כמה שנים יחד, אתם מודעים יותר לחסרונות של כל אחד, הזוגיות עברה תהליך של התרגלות (הביטואציה) וכמובן, שגם אתם אינם בדיוק אותם אנשים שהייתם בתחילת הקשר.
אז, מה ניתן לעשות?
לראות את היופי בסדקים- לפי אומנות הקינסטוגי היפנית- אין להשליך לפח כלי שנשבר אלא להדביקו בנוזל מיוחד של זהב וליצור יופי לא מושלם. יש המגיעים לזוגיות מתוך תפיסה שהקשר אמור להיות מושלם. כל קושי או קונפליקט נחווים כאיום או פחד מכישלון שמא הקשר לא יחזיק מעמד. רגע, מי בכלל קבע שבן הזוג צריך להיות מושלם? שאנחנו מושלמים? שיש דבר כזה זוגיות מושלמת?
להיות במסע- כדי לצאת ממעגל הרסני המחפש כל העת אישורים לאיכות הזוגיות, כדאי להכיר בכך שאתם נמצאים במסע, מהלכים בשביל הזוגי ולומדים ליהנות מהדרך. לפי "עקרון הקשב" האנרגיה שלנו מופנית אל מה שאנו מחפשים ולרוב זה גם מה שנמצא. בכל בחירה הקשורה בעתיד (כמו בן/ת זוג או עבודה) תמיד ישארו במשוואה מספר נעלמים שאין עליהם שליטה. איכות הקשר הזוגי בעתיד תלויה בעיקר בעבודה הזוגית המשותפת. זוגיות טובה לא נובעת מבחירה בבן/ת זוג מושלם. זו יצירה מתמדת, הכוללת בתוכה רגעים טובים יותר ופחות, בדומה לקו החיים המכיל תנודות של עליות וירידות. ואולי, כפי שכתב מילר, כשאתה מפסיק לצפות מאנשים להיות מושלמים, אתה יכול לאהוב אותם בגלל מי שהם.
להיות בספק- לכולנו עולים ספקות בנוגע לבחירות שעשינו, לפניות שלקחנו בצמתי החיים. השאלה היא מה עושים עם תחושות הבלבול והספק. האם נותנים להם לנהל אותנו או מתבוננים בהם ממקום סקרן ולא שיפוטי. יתכן והספק העולה ביחס לבן זוגך מייצג באופן עקיף את החשש מהשלבים המצפים לך בתחנות החיים (כמו התחייבות כלכלית ברכישת בית, מעבר להורות ועוד) ומייצגים קושי לקפוץ למים העמוקים בתחומים נוספים. אולי את מחפשת משענת שתרגיע ותווסת את החששות הטבעיים הגואים בך. קחי נשימה. למדי לשהות בסימני השאלה, לראות בהם ברכה והתקדמות.
ספק בקשר הזוגי נחווה לעיתים כסוג של "בגידה" המעורר תחושת אשמה כבדה. חשוב לזכור שאין כאן דבר "אסור" או "לא נכון". אלא הרשות להיות אנושיים. תחושת הספק בקשר מזמינה אתכם להעמיק ולחשוב- מה חשוב לכם בקשר? מה עוד הייתם רוצים? למה אתם מתגעגעים שאולי דהה ונשחק עם הזמן? איך אפשר לשדרג את הזוגיות ולהגיע לתחושת סיפוק מיטבית? נקודת מבט מעצימה ואופטימית הרואה בקשר תהליך של צמיחה ולמידה תמידית תייצר שיח פתוח ולא שיפוטי עם בן זוגך ותביא לקרבה מחודשת.
וכמובן, במידה והספקות אינם מרפים, אין להתעלם מהם, אלא מומלץ לשתף איש מקצוע ולנסות להבין את מקורם. יתכן, ואת מוכנה לבחון באומץ את הבחירה שעשית לפני שאת מתקדמת הלאה.