הַסְּטַרְטֶר שֶׁל הָאַהֲבָה לֹא מֵנִיעַ,
נוּרִית הַדֶּלֶק מְהַבְהֶבֶת כְּבָר שָׁנָה,
חָסֵר אֲוִיר בְּגַלְגַּל הַתְּשׁוּקָה.
עַל הַשִּׁמְשָׁה הַמְּאֻבֶּקֶת הִיא כָּתְבָה בָּאֶצְבַּע - דְּרוּשָׁה אַהֲבָה.
הוּא תָּלָה פֶּתֶק לִמְכִירָה.

בעלי פיתח לאחרונה התמכרות לספורט. זה התחיל כתגובה ליציאה לחל"ת בשל הקורונה ולכן ראיתי בכך משהו חיובי, אבל כעת זה הפך להיות הדבר היחיד שמעסיק אותו, שעות השינה שלו תלויים בלו"ז האימונים הקפדני, מעגל החברים והבילויים הצטמצם משמעותית, וכמובן יש לזה השלכות מבחינה זוגית. מה לעשות?
לכאורה פעילות גופנית נחשבת לדבר חיובי ומבורך. אולם בדומה להתמכרויות אחרות הבעיה מתעוררת כאשר מדובר בעיסוק כפייתי, קושי לשלוט בדחפים, השתוקקות מתמדת וחוסר הבנה לנזקים הנלווים להתנהגות. התמכרות היא פעולה שהאדם מפתח בה תלות הפוגעת בו במעגלי חיים נוספים: עבודה, משפחה, חברה. קיימת היום הבנה שהתמכרות אינה מצטמצמת לשימוש באלכוהול וסמים בלבד, אלא פורצת גבולות למגוון רחב של התנהגויות. לא פעם אנו משתמשים בביטוי "אני מכור" לתיאור הרגלים קבועים שלנו, כמו הצורך לעשות שופינג, לגלוש ברשת חברתית ועוד. כאשר התנהגויות אלו חורגות ממינון סביר, ונוצר דחף בלתי נשלט לבצען, או שההתמכרות תופסת מקום מרכזי עד מצב שללא אותה התנהגות החיים הופכים לחסרי עניין, נטולי שמחה ומוטיבציה, הרי שכאן נדלקת נורת אזהרה אדומה שחשוב להתייחס אליה.
מרבית ההתמכרויות מתחילות להתפתח כתוצאה מקושי רגשי. בתחילה ההתנהגות מייצרת הקלה ומביאה לתוצאה הרצויה, לדו' אדם הסובל מחרדה חברתית שותה אלכוהול כדי להשתחרר, אולם בהמשך הוא מפתח סיבולת וההתמכרות הופכת לדרך התמודדות שגויה ולא יעילה. גם בפעילות גופנית מוגזמת, התחושות החיוביות שנלוו לאימון (בשל שחרור האנדורפינים) הולכות ופוחתות בשל העמידות שמפתח הגוף ונדרשות רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כדי להגיע לתחושת ה"היי״ המקורית. לפי "מודל הקרחון"- חשוב לטפל לא רק בחלק הבולט של הרמה ההתנהגותית הגלויה של ההתמכרות אלא גם ברובד הפנימי, הנמצא מתחת לפני השטח – אותם צרכים רגשיים שהביאו לאותה התנהגות.
כאשר ההתמכרות תופסת מקום הראשון מבחינת סדר העדיפות הרי שיש לכך השלכות בתחום הזוגי והמשפחתי. ההתנהגות הממכרת הופכת להיות ישות נוספת במערך הזוגי והמשפחתי, לעיתים עד מצב שבן/ת הזוג חווים חוויה של בגידה מול ההתמכרות. לעיתים התלות השיתופית בין בני הזוג מחזקת ומשמרת את ההתמכרות. ולכן, חשוב שהטיפול בהתמכרות יהיה מלווה בהדרכה מקצועית ובמעורבות של בן/ת הזוג. וכך בני הזוג יצליחו להתבונן בדפוסים של כל אחד, להבין את הרווח המשני של בן/ת הזוג בהמשך קיומה של ההתמכרות ולשנות יחד את צעדי הריקוד הזוגי הקיים.
אז.. מה ניתן לעשות?
"מה שאני מודע לו מעצים אותי ומה שאיני מודע לו שולט בי." (ויטמור)- הצעד הראשון בתהליך גמילה מהתמכרות הוא שהאדם יהיה מודע למחיר היקר שהוא וסביבתו משלמים. המודעות מסייעת להבין את הצורך שעליו עונה העיסוק הכפייתי. לדוגמא במידה והעיסוק בספורט עונה על צורך של שליטה במצבי אי ודאות וחיזוק הערך העצמי יש לנסות למצוא דרכי התמודדות נוספות.
לעיתים לוקח זמן להתבונן על המצב מזווית נוספת ולהבין את הבעייתיות, במיוחד כאשר יש תחושה שלאחרים יש אינטרסים מנוגדים. אולם כאשר השיחה באה ממקום לא שיפוטי קל יותר לשתף פעולה ולחשוב יחד על איזון שייתן מענה הולם לכולם.
השגת מטרה מתחילה בצעד אחד קטן- בדומה לספורט, אנחנו לא מתחילים ביום אחד לרוץ מרתון. כך גם לגבי שינוי בהרגלי חיים ומציאת איזון בין הספורט למשפחה. החיים הם לא אפס או מאה. אינך רוצה שבעלך יוותר כליל על העיסוק בספורט, אלא ילמד לייצר מינון המתחשב בך ובצרכי המשפחה. לעיתים קל יותר להניח לבן הזוג לפעול כראות עיניו ולא להתערב. אולם בכך אנו חוטאים לחזון הזוגי המשותף. המטרה היא לסייע לבן הזוג לקדם פעילות מאוזנת ובריאה ולהפסיק לשתף פעולה עם מה שמעודד את ההתמכרות. לא תמיד השינוי יתקבל בזרועות פתוחות, רובינו לא אוהבים 'שמזיזים לנו את הגבינה'. אך חשוב שנזכור שאהבה פירושה גם לדעת לומר לא ולהציב גבולות.
חשבו יחד על צעדים קטנים, שינויים יומיומיים המוסכמים עליכם והתחילו ליישם אותם. וזכרו שהמטרה אינה לא ליפול, אלא לקום כשאנו נופלים- כן, החיים הם לא קו ישר. יש עליות וירידות. נסו למסד פגישה זוגית קבועה אחת לשבוע שבה תדונו בנחת ביעדים שהצבתם לעצמכם, תחזקו על ההצלחות ותלמדו מהנפילות. כן, גם זוגיות דורשת לתרגל שרירים של הקשבה, הבנה ונתינה הדדית.

לא נעים לי להודות, אבל השנה של הקורונה באה לי בטוב- במיוחד בכל הקשור ליחסיי עם חמותי. כעת אנו נאלצים שוב להיפגש ולנסוע להורים של בעלי לשבת שלמה. זה יותר מדי בשבילי. על כל דבר- יש לחמותי מה להעיר. בעלי אומר לי פשוט להתעלם, מתסכל אותי שהוא לא נחלץ להגנתי. אחרי כל שבת אצל הוריו- אנחנו רבים. מה לעשות?
יחסי חמות וכלה משמשים קרקע פורייה לסטריאוטיפים ובדיחות, כפי שכתב הסופר מארק טווין -"אין לך נישואין שלא מעורבת בהם חותנת, ואין לך חותנת שלא כרוכה בעקבותיה בדיחה".
בפועל זה לא תמיד מצחיק. יצא לי לפגוש בקליניקה לא מעט מקרים מורכבים הקשורים ליחסים בין החמות והכלה (לצד קשרים מצוינים!). חשוב לציין שקונפליקטים עשויים לעלות גם מצד הגבר כלפי משפחת המוצא של אשתו. רובנו מעדיפים לפני החתונה שלא לייחס חשיבות רבה לקשר עם המשפחה המורחבת, אולם למערכת יחסים זו השלכות משמעותיות על רווחתנו הנפשית והרגשית. קונפליקטים ומתיחויות במשפחה המורחבת עלולים לערער את הזוגיות, להשפיע על היחסים במעגלים נוספים במשפחה ולשמש מודל בעייתי לילדינו בעתיד.
מה לעשות?
• "ממי, מה את מתרגשת? יהיה בסדר..."- אז זהו, שלא תמיד הזמן עושה את שלו. לעיתים בן הזוג מעדיף לנקוט בגישה ניטרלית, לתת לכלה ולחמות להתמודד בעצמן ולא להתערב. הבן ניצב בקונפליקט נאמנויות בין אימו לאשתו. ההתלבטות אם "לבחור צד" מביאה לתחושה שהוא לא מבין את הקושי של אשתו ותחושת הביטחון בקשר הזוגי מתערערת. לבן הזוג תפקיד חשוב בחיזוק הקשר, ביכולתו לווסת את המתח לא מתוך הקטנת חשיבותו אלא באמצעות היכולת להקשיב, להכיל את תחושות הכעס והפגיעות והענקת תוקף כמו "אני שומע כמה קשה לך." מתן אמפתיה אינה בהכרח הסכמה, אך עשויה להפחית במידה רבה את עוצמת הרגשות והמצוקה ולהעניק תקווה לשינוי.

• גבול לפניך- נאמר- "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"(בראשית ב' ,כ"ד). המשימה המרכזית של הזוג בתחילת דרכו הינה לייצר גבולות ברורים ולשים בראש סדר העדיפות את הנאמנות לבן/בת הזוג. יש לכבד את משפחות המוצא לצד יצירת גבולות מובחנים המוסכמים על בני הזוג. לעיתים, אחד מבני הזוג חווה קושי לייצר נפרדות ממשפחת המוצא ומתקשה לקבל החלטות עצמאיות ולהציג רצונות נפרדים. לטווח הרחוק חוסר היכולת או הרצון של הבן להתעמת מול אימו ולא לאפשר אמירות ביקורתיות ושיפוטיות הפוגעות בבת זוגו עלולות להביא להסלמה בקשר.

• משפחה כן בוחרים- כאשר אנו נישאים לבחיר ליבנו אנו למעשה מתחתנים גם עם משפחתו, גם אם לא בחרנו בה מלכתחילה. המפגש בין הכלה לחמות עשוי לכלול קונפליקטים הנובעים מהבדלים בהשקפת עולם, פערי דורות, ערכים תרבותיים וחברתיים. יחד עם זאת, בידינו הבחירה- כיצד לפרש ולהגיב למצבים שונים. כדאי "לא לשבור את הכלים" אלא לקחת נשימה ולחשוב יחד כיצד נכון לפעול. זכרו שגם לנֶתק יש מחיר. השמירה על יחסים תקינים חשובה לכל הצדדים.
• לדייק- כאשר אתם מבקשים קפה, לרוב לא תחסכו בהנחיות מפורטות- כמה סוכר/זית, קפה, מים, חלב ובאיזו כוס תרצו את הקפה שלכם (זכוכית, בבקשה). באופן דומה- מוטלת עלינו האחריות לומר באופן ברור לבן/ת הזוג מה אנו זקוקים. בעלך מפרש באופן שונה ממך את האינטראקציה מול אימו, חשוב שתדייקי מה את צריכה ממנו, אפשר לקבוע מראש סימן מוסכם ביניכם במידה ותהיי מעוניינת במעורבות שלו וכמובן, לא לשכוח לחזק את מה שסייע עבורך.

• להתחלף במקומות- כל אחד מבני הזוג מגיע לקשר עם מודל משפחתי שונה. קונפליקטים לא מודעים שלא נפתרו בין אם לבת עשויים להיות מותקים למערכת היחסים של חמות- כלה. מומלץ לנסות להתיישב לפעמים במקומו של האחר- להבין את הצורך של האישה לקבלה ללא תנאי, כמו גם החשש של הבעל מהתנתקות ממשפחתו או כניסה לקונפליקט מול אימו. גלו אמפטיה זה לזה ונסו להגיע להבנות. יתכן ובשלב זה, אירוח בשבת קיץ ארוכה מאתגר מדי ועדיף להגיע לביקור קצר במהלך השבוע. לאחר שתגבשו החלטה המוסכמת על שניכם יהיה קל יותר לתווך זאת מול ההורים. לעיתים, נדרשת עזרה של גורם חיצוני מקצועי במטרה לבסס מערכת זוגית בוגרת וחזקה שתסייע בהתמודדות עם אתגרים נוספים בעתיד.

שנה שעברה הצלחנו להינצל מהשאלות של הדודה, אבל השנה ליל הסדר חוזר ובגדול. איך אני אמורה להגיב אם היא תציק לי בשאלה למה לא התחתנתי? ועוד יותר מזה - אם יהיה דיון על הנושא סביב שולחן החג?
אכן חיכינו שנה שלמה להיפגש עם המשפחה המורחבת, אולם לצד מפגש משמח ומרגש עלולים לצוץ גם קונפליקטים, אי-נוחות ומתח. (ככה זה במשפחות הכי טובות, לא?).
חשוב לציין שהשאלה שהעלית רלוונטית לא רק לרווקים. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו ציפייה למשאלה שעדיין לא מומשה ורגיש לעיניים הביקורתיות של הסביבה. אם נודה על האמת, אלו לעיתים העיניים שלנו... בליל הסדר הקרוב זו יכולה להיות את, מחר זה הגיס שפוטר ועדיין לא מצא עבודה, הזוג שהתחתן לפני שנים ועדיין לא בהריון, הבן דוד שסיים שירות לפני שנתיים ועדיין לא התחיל ללמוד ועוד... מצבים בהם אנו חווים את ההתעניינות במצבנו האישי כחטטנית ומאיימת על תחושת הערך העצמי שלנו.
מה לעשות?
לבחור- דיון משפחתי אודות מצבך עלול לאיים על תחושת הערך העצמי. זה לגמרי מובן. גם אם זה נעשה מתוך כוונה טובה בחיק המשפחתי. כאשר האמיגדלה במוחנו מזהה איום (אף שלא מדובר באריה ביער) היא נכנסת לפעולה. וכמו בכל מצב לחץ אנו עשויים להגיב באחד משלושת ה f- :
להתקיף (fight) - להגיב בתוקפנות- "מה את דוחפת את האף שלך? אולי תתעסקי בעניינייך?"
לברוח (flight) - להימנע מלהגיע לארוחה או לשוחח עם בני המשפחה בעניינים אישיים.
לקפוא (freeze) – כן, גם זה קורה לנו. אנו פשוט נאלמים ובדיעבד חושבים על כל המשפטים שהיינו צריכים להשיב. חשוב לזכור שבמצב לחץ דרגות החופש שלנו לתגובה הולמת מצטמצמות.
כידוע משפחה לא בוחרים. אולם באפשרותך לבחור בפרשנות המתאימה לך, וזו משפיעה על תגובת הלחץ ועוצמתה- האם בהכרח שאלת הדודה באה ממקום חטטני ושיפוטי? אולי היא משקפת מצוקה שלה? אולי לדודה דווקא אכפת ממני והיא מעוניינת להציע לי הצעה?
לרוב פגיעה מאדם קרוב נובעת מחוסר הבנה או מחוסר ידע. היכולת לשנות את הפרשנות מאפשרת להתבונן על המצב מזווית נוספת מבלי שהרגש ינהל אותנו ובהתאם לכך התגובה תהיה שקולה יותר.
לבער את החמ"ץ- בפסח (ורצוי גם בשאר ימות השנה) מומלץ לעבור משפת החמ"ץ לשפת הער"ך- במקום "אני חייב/מוכרח/ צריך לשדר שהכל בסדר"- נסי לומר "עדיף/ רצוי /כדאי שלא יביכו אותי בשאלות אישיות, אבל גם אם זה יקרה-אחייך ואעבור הלאה". כן, שינוי של מילה מפחית מעוצמת הרגש השלילי.
לשמור על קדירה מלאה- יש המדמים הערכה עצמית חיובית ל "מערכת החיסון של התודעה"- המאפשרת לנו לעמוד מול ביקורת, לפתח עמידות והתמודדות מול אתגרים ואכזבות. הערכה עצמית חיובית מושפעת במידה רבה מתגובות הסביבה אולם, היא מתחילה קודם כל בנו. סאטיר השתמשה במטפורה של "קדירה" לתיאור הערך העצמי. כאשר הקדירה הפנימית מלאה, אנו גדלים לאנשים היודעים לקבל את עצמנו באופן חיובי. אך כאשר הקדירה הפנימית ריקה- אנו עסוקים כל העת באופן שבו אחרים מעריכים אותנו. יש בקערה שלך דברים נוספים שהם חלק מאישיותך הטובה. הערכתך העצמית אינה תלויה רק בסטטוס זמני שלך.

להוריד את המסכה – סוף סוף אפשר להוריד את המסכה בארוחה המשפחתית. עלינו ללמוד להסיר לא רק את זו הפיזית, אלא להציג גם את החלקים האנושיים, האותנטיים והפחות מחמיאים שלנו.
אנו כמהים לתחושת שייכות המקבלת את מי שאנו באמת, ולא רק את המסכה שעטינו על פנינו. לשם כך נדרשת מאיתנו יכולת חמלה וקבלה עצמית. ד"ר ברנה בראון עוסקת בעוצמה שבפגיעות, באומץ להיות לא מושלמים. לדעת שאנו ראויים לאהבה ולהצליח לחלוק במערכות היחסים שלנו גם תחושות של בושה, פחד ופגיעות. החשש ממתיחת ביקורת ישירה או סמויה, הפחד להיכשל, להיות מובכים- כל אלו קשורים בפחד הגדול שלנו להיות פגיעים. אולם באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון להיראות חזקים, ששום דבר כביכול לא נוגע בנו הופך אותנו לחלשים.
ניתן לומר לדודה היקרה, "את בטח מבינה שהשנה הזו היתה שנה לא קלה. לכולנו. בוודאי בתחום הזוגי. אני עושה את מירב ההשתדלות שלי ומקווה לטוב." אולי דווקא תגובה כזו תייצר שיח אישי וקרוב.
לפי בראון, אומץ הוא היכולת לספר את הסיפור האישי שלנו באופן מלא מכל הלב, ללא טשטוש ועיגול פינות. ההגדרה למילה אומץ באנגלית (courage) מקורה במילה הלטינית cor שפירושה "לב". לאנשי ה"לב שלם" יש האומץ להיות לא מושלמים, לגלות חמלה ביחס לעצמם או לאתגרים שהם עוברים, להניח בצד את מה שהם "אמורים" להיות לטובת מי שהם באמת.
ולסיום, כמה מילים ל"דודות הנחמדות" (מילת קוד לכל השואלים שאלות אישיות ולעיתים מיותרות)- רגע לפני שאתם מעלים בשולחן החג נושא הקשור בחייו האישיים של אחד הנוכחים, נסו להיכנס לנעליו ולשאול את עצמכם האם זה המקום והזמן שהייתם רוצים שישאלו אתכם שאלה דומה. גם אם היא מתוך אהבה.
חג שמח ומשפחתי לכולנו!

כתב האהבה/ נעמה מוזס
הִיא צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּלֵךְ,
אֲבָל בִּפְנִים הַלֵּב לוֹחֵשׁ שֶׁיְּחַבֵּק.
הִיא חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טַעַם לְנַסּוֹת,
אֲבָל רוֹצָה שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ לְשַׁקֵּם אֶת הַהֲרִיסוֹת.
טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו יוֹתֵר,
אֲבָל הֲכִי רוֹצֶה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ, שֶׁלֹּא יְוַתֵּר.
אִם רַק יַצְלִיחוּ,
לִפְרֹשׁ אֶת דַפֵּי הַזּוּגִיּוּת לְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ,
לְקָרֵב לֶהָבָה,
כְּמוֹ קֶסֶם תִּתְגַּלֶּה
הָאַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה.

אנו נשואים 4 שנים (עדיין ללא ילדים) ובשנה האחרונה שנינו לומדים ועובדים מהבית ונמצאים הרבה זמן יחד. אחרי כל הסגרים האחרונים אני מרגיש חנוק בזוגיות. התחושה הזו מפחידה אותי. מה זה אומר עלינו? ומה אפשר לעשות?

אכן התקופה הזו מאתגרת לכולנו. הביחד יכול לקרב אך גם להעיק ולייצר תחושת עומס ומחנק.
כאשר מדברים על זוגיות, לרוב מדגישים את תחושת השותפות, החיבור והקירבה. אולם חשוב לזכור שגם אש זקוקה לחמצן כדי להמשיך לבעור.
בדומה לאישיות האדם- גם בזוגיות קיימים שלבי התפתחות- השלב הראשון מאופיין במעין ירח דבש מתמשך בו עושים הכל יחד. בשלב ההתאהבות קשה לדמיין מצב שלא נרצה להיות ביחד. התקופה הוורודה הזו חשובה לבניית הקשר (בדומה לשלב הסימביוזה בין האם לתינוק) אך היא לא אמורה או יכולה להימשך לנצח. עם התבססות של אמון ואינטימיות בני הזוג חשים שהם זקוקים לעשות גם דברים בנפרד. הצורך בנפרדות הינו רכיב חיוני בהתפתחות בריאה.
השנה האחרונה היתה קיצונית (מהרבה בחינות) ואילצה אתכם לשהות זמן רב בבית מעבר לנורמה. (במיוחד בשלב בו עדיין אין ילדים והפוקוס העיקרי בקשר ממוקד בכם). לצד יצירת שותפות וקירבה בני זוג צריכים ללמוד להעניק מרחב ולאפשר נפרדות.
בהאזנה ליצירה מוזיקלית יש לאפשר לכל כלי נגינה להשמיע את הגוון הייחודי שלו לצד השתלבות הרמונית בשיר. כאמור השלם הוא יותר מסך חלקיו ועדיין לכל חלק מקום חשוב העומד בפני עצמו. בנפרדות אין הכוונה חלילה לניתוק אלא בהבנה ששני בני הזוג אנשים אינדיבידואלים ולכל אחד צרכים ורצונות שונים שאינם יכולים או אמורים להתמלא במלואם רק ע"י בן/ת הזוג.

מה ניתן לעשות?

ביי ביי פנטזיה- האמת היא שקל יותר לדבר על "נפרדות בריאה" מאשר להצליח לבצע אותה. בראש ובראשונה משום שעלינו למסגר מחדש את החלום הוורוד (והדביק) לגבי ה"ביחד הזוגי".
לרבים יש תמונה אידילית בראש כמה נפלא היה אילו יכולנו להיות 24/7 עם מי שאנחנו אוהבים. הפנטזיה הזו עלולה לייצר בלבול, תסכול ואכזבה כאשר בפועל היא לא עומדת במבחן המציאות. כאשר האוכל מלוח מדי נהוג לומר שמישהו פה מאוהב. במערכת יחסים מיטיבה ויציבה יש לאזן את מידת התבלון. היחד הזוגי לא חייב להיות ממשי כל הזמן, לעיתים די בתחושת הביטחון שאנחנו לא לבד. בדומה לילד הזקוק מגיל צעיר לנפרדות מהוריו ועצם הידיעה שהם נמצאים שם עבורו עשויה להרגיע ולהעניק תחושת ביטחון.
ובכן, הגיע הזמן להניח בצד את הפנטזיה ולהתאים אותה אליכם.

רגע, מה זה אומר? - הצורך בתחושת נפרדות עלול לייצר תחושת בהלה וספק– "מה זה אומר שאני מעדיף להיות לבד? האם זה סימן שלא טוב לנו יחד?"
לפני שנסיק מסקנות חשוב לשהות בכאן ועכשיו, להתבונן ברגשות ולנשום לתוכם. להבין שקשר בטוח מכיל שני לבבות פועמים ואין צורך להתיך אותם ללב אחד.
אל תישאב למקום של "הכל או לא כלום". בני זוג שונים ביכולת שלהם בשיתוף, באינטימיות, בצורך להיות לבד- כבדו את ההבדלים ותנו להם מקום. לא כולנו חייבים להתכסות בשמיכה זוגית, לעיתים יותר נוח שיש לכל אחד את השמיכה שלו.




מפת אהבה- פרופ' גוטמן טוען כי על בני זוג ללמוד להעשיר את מפת האהבה שלהם.
יש מקום במוח בו מאוחסנת האינפורמציה שלנו על בן/ת הזוג. המקום הזה עשוי להיות עשיר ומסועף או דל ותמציתי. מפת אהבה מפורטת מעידה על רמת היכרות ואינטימיות גבוהה בין בני הזוג. בתנ"ך האהבה נקשרת עם הפועל "לדעת"- הרצון להכיר רבדים חבויים, לגשת כתייר לבן/ת הזוג מתוך התעניינות וסקרנות.
לחצו על כפתור "הריענון"- קבעו בכל שבוע דייט זוגי שונה ומפתיע. הכניסו אפילו משהו קטן כמו מסרון מרגש, חמשיר מצחיק, ממתק, מתנה סמלית לשגרת היומיום. נצלו את הזמן המשותף להכיר שבילים נסתרים וחדשים.

מרחק נגיעה- כדי לייצר נפרדות בריאה עליך להעניק לעצמך את האישור להיות נאמן לעצמך ולהכיר בצרכים השונים שלך ושל בת הזוג. במיוחד בתקופה הזו- כאשר נמצאים זמן רב יחד- עשו רשימה של פעולות אותן תעדיפו לעשות לבד- כמו לצאת להליכה, לצפות בסדרה לבד, לפתח תחביב, למצוא זמן להיפגש לבד עם חברים. אנו יכולים להיות קיימים בזכות עצמנו גם בתוך קשר, לפעול לקראת הגשמת מטרות אישיות מתוך מרחב אישי ועדיין להיות מסופקים ומאושרים בקשר.
עלינו ללמוד להיטען מחדש לא רק ברמה הזוגית, למלא את המיכל הפרטי כדי שנוכל להעניק ממנו בעתיד לאחרים, לנוע על רצף של מרחק נגיעה וכך לייצר געגוע הדדי מחודש.