אני טיפוס מאד רגשי, כל אירוע מפעיל אצלי ישר רגש חזק, וגורם לי לחוש דברים בעוצמה רבה. לטוב ולרע. אם זה ממש לשמוח ולהתלהב, ולחילופין- לכעוס או לקנא ברמות. אני מרגיש שלעיתים קרובות זה פוגע בי וביחסיי עם אחרים. מה לעשות?

כידוע, "מחצית מהטעויות שלנו נובעות מפני שהרגש שלנו פועל כאשר עלינו לחשוב, והשכל שלנו פועל כאשר עלינו להרגיש." (קולינס). למעשה, אתה שואל- כיצד נקשיב ללב ועדיין נחזיק במושכות וננהל את עצמנו ואת מערכות היחסים שלנו באופן מיטבי?
לאחרונה, שמתי לב, שהמוזיקה בחתונות מאד רועשת. אני לא יודעת אם זה מסימני הגיל או שאולי, גם אתם חשים כמוני? מובן, שאיני רוצה לבטל לגמרי את המוזיקה. היא חלק משמעותי ומרכזי באירוע. אבל, לו רק היו מסובבים במעט את כפתור הווליום- זה יכול היה להיות יותר נחמד.. באופן דומה, ניתן לראות זאת בנוגע לרגשות בחיינו. הרגש משמש כמצפן פנימי המסמן לנו על דברים משמעותיים בחיינו, עוזר לנו להבין מה עובר עלינו ובמידה רבה שומר עלינו.
לדו', תחושת הכעס עוזרת לנו להבין היכן הגבול שלנו במידה ופגעו בנו. לא נכון לתייג רגשות כ"חיוביים" או "שליליים", שכן לכל רגש יש תפקיד, ששומר על העצמי שלנו.
אולם, כמו אש, שעלולה לאבד שליטה ובמקום לחמם אותנו, לכלות כל מה שבדרכה- כך חשוב שנדע לווסת את כפתור הרגש ולשלוט בעוצמת הרגשות שלנו.
נסו לחשוב על רגשות כמו על מזג אוויר. כשם שהעננים המרחפים בשמים באים והולכים, כך גם המחשבות והתחושות שלנו. גל של כעס, חרדה, עצב או שמחה שאנו חווים בעוצמה רבה ברגע מסוים עשוי להיראות לנו בעוד כמה שעות באופן שונה. כמו סערה שבאה וחולפת.

אז.. מה ניתן לעשות?

אציג בקצרה את מודל ה RAIN המנסה לתת מקום לרגשות העולים בנו מתוך גמישות רגשית ויכולת ויסות. המודל כולל ארבעה שלבים:

1. זיהוי – Recognize - בשלב זה עלינו לברר ולזהות "מה אני חווה כרגע בגוף, במחשבות וברגשות שלי, במצב הנוכחי?" זהו תהליך חשוב שמטרתו למנוע הכחשה או הימנעות מרגש לא נעים שעולה בנו.

2. קבלה – Accept - המטרה להכיר במה שמתרחש בהווה, ולאפשר למה שמתרחש פשוט להתקיים. להבין, שכולנו בני אנוש, שעשויים לחוות רגשות לא נעימים. קבלה אינה מעידה בהכרח על הסכמה או תמיכה במתרחש. היכולת לאמץ עמדה של חוסר שיפוטיות תסייע לנו להעמיק ללמוד את עצמנו ולהגיע לתובנות חדשות ויעילות יותר. לדו'-"אני מזהה רגש קנאה העולה בי. כנראה, שיש לזה סיבה. וכדאי לברר ולהעמיק בכך."

3. חקירה – Investigate - לאחר שמזהים ומקבלים את הרגש העולה בנו. אנו פנויים לחקור את החוויה הפנימית. כדאי לבוא מעמדה של תייר, המגיע ממקום מסתקרן, מתפעל, מתעניין ובעיקר לא שיפוטי. שימו לב לתחושות הפיזיות שאתם חווים בגוף כתוצאה מהרגש העולה בסיטואציה מסוימת. היכן בדיוק בגוף הרגש ממוקם? מהי עוצמתו בין 1-10? מה הרגש מנסה לומר? אלו מחשבות עוברות בראש? מה הפרשנות שיש לי למה שקורה? ההתנסות במודל מאפשרת לנו לזהות את הגירויים שמעוררים אותנו במצב הרגשי, את התגובות הפיזיות הראשוניות והמחשבות האוטומטיות. כך אנו לומדים שלא להגיב לגירוי המעורר באופן אוטומטי, אלא לצפות במתרחש ממרחק מסוים, ולבסוף לבחור בתגובה היעילה.

4. אי-שיוך –Non - identification - חשוב לא לתייג את עצמי לפי הרגשות שעלו בי. במקום להגדיר את עצמי כ"אדם עצבני", עדיף לדייק ולומר- ש"אני מבחין כעת ברגש כעס שעולה בי". רגש עשוי להיות מקור מידע משמעותי. כמו תמרור הכוונה, שמאותת לנו משהו חשוב על עצמנו. לא במקרה אנו חשים רגשות חזקים כלפי דברים מסוימים ולא כלפי אחרים. ככל שנדייק את הרגש שעולה בנו – נצליח לתרגמו לצעדים מוחשיים תואמי-ערכים. לדו', כאשר האדם מבין, שהרגש שעולה בו אינו עצב אלא חוסר סיפוק ממקום העבודה- האבחנה המדויקת תסייע לו בבחירת התגובה ההולמת והנכונה עבורו.


חשוב לזכור, שרגשות אינם הוראות הפעלה. ניתן להתבונן בהם, אך לא חייבים לתת להם להפעיל אותנו. אנו בעלי הרגש, ולא להיפך. זכרו- אנו האוחזים בהגה.
לסיום, לאחר שניסית ליישם את ארבעת השלבים ב מודל ה RAIN - האם חשת שעוצמת הווליום של הרגש מעט פחתה? שגשם הזלעפות מעט נרגע? כעת אתה פנוי יותר להקשבה לעצמך ולזולת, לגמישות מחשבתית ויצירתית וליישום דרכי התמודדות יעילות יותר.

לפני כשנתיים אמי נפטרה. במהלך השנה האחרונה אבא התחיל בחיפוש אחר זוגיות חדשה. למרות ההבנה שמגיע לו זוגיות ואהבה- לא קל לנו לקבל את השינוי, במיוחד כשזה מגיע לשלב ממשי. אני ואחותי הגדולה כבר לא גרים בבית, אבל שני אחיי הצעירים (בגילאי תיכון) עדיין בבית ומתקשים לקבל את העובדה שתיכנס לבית משפחה נוספת (אישה עם שני ילדים משלה). מה לעשות?
לא פעם אנו רוצים לפתוח פרק חדש בחיים. אך בוודאי, שלא ניתן לשכוח שלפני כל פרק קודמים דפים אחרים המהווים בסיס חיוני לסיפור חיינו. פרק ב' הינו משימה מאתגרת ומורכבת, הדורשת תשומת לב רבה והסתגלות לשינויים. השינוי של פרק ב' משפיע על כל בני המשפחה ומקפל בתוכו קשיים רגשיים ייחודיים. לאחר תקופת התמודדות לא פשוטה (שכול או גירושין) בני המשפחה הסתגלו (פחות או יותר) למצב, וכעת הם נדרשים להתמודד עם מציאות חדשה שאינה בהכרח מיוזמתם. הבית אליו התרגלו כבר אינו אותו הבית. טלטלות אלו מעוררות תחושות בלבול וחוסר יציבות.
בנוסף, חלוקת המשאבים משתנה. הצטרפותם של אנשים חדשים למשפחה מגבירה את תחושת הבדידות וחוסר השייכות. לפתע ישנם שותפים חדשים בחדר או בבית שיש להתחשב בצרכים שלהם. עולה חשש שהזוגיות החדשה של ההורה תבוא על חשבון הקשר האישי עימו ועשויות לצוץ תחושות של כעס וקנאה בשותפים שנכנסו למשוואה המורכבת.
אז.. מה ניתן לעשות?
הפסיכולוג חיים עמית מציג מספר עקרונות שעשויים לסייע במצב החדש, ובכלל בהתמודדות עם שינויים.
עקרון הנורמליזציה- חשוב לתקף את הקשיים של בני המשפחה ולא לבטל באמירות כגון, "אתה מגזים. תחשוב גם על אבא ולא רק על עצמך...". הקשיים של ילדים במשפחות פרק ב' הם טבעיים ומתרחשים במרבית המשפחות המתמודדות במצב דומה. זה באמת לא פשוט שנכנס מישהו זר, שלא בהכרח אוהבים ובטח שלא בחרנו בו. כאשר אנו מקבלים אישור והכרה ברגשות שלנו, זה מייצר מקום של קבלה והכלה ומקל על ההתמודדות.
עקרון האיטיות- יש לגלות סבלנות ורגישות. מומלץ לקיים הכנה של הכרות הדרגתית בין המשפחות. בפרק ב' נדרשים להתמודד עם הרבה בעיות חדשות בבת אחת. ולכן, חשוב לא למהר, לא ליצר שינויים רבים מדי בהרגלי החיים של בני הבית, לא לצפות להישגים ולפתרונות מיידים, לא ללחוץ שבני המשפחה יתחברו בקלות ויאהבו את בן/ת הזוג ויצליחו ליצור קשרים טובים עם הילדים שהצטרפו למשפחה. (גם בין אחים ביולוגים זו משימה לא פשוטה). הילדים שנשארו בביתם חשים שפלשו לטריטוריה שלהם, ואילו המצטרפים חשים כאורחים בביתם החדש. לכן, כדאי ליזום פעילויות מגבשות, לקבוע זמן משפחתי שיאפשר קבלת החלטות משותפות. ויחד עם זאת, להבין שזה עשוי לקחת זמן, ולעיתים די להסתפק ביחסים קורקטיים בלבד.
עקרון האופטימיות- כאשר אנו נמצאים במצוקה, קשה לנו לדמיין את הסצנה הבאה בתסריט חיינו. יש הנוטים לצבוע את התמונה כולה בצבע קודר וקטסטרופלי. נסו לפתח נקודת מבט אופטימית כלפי העתיד בשימוש באמירות מחזקות- "נכון, שעכשיו זה מורכב, אבל אנו מאמינים שדברים יסתדרו בהמשך".
עקרון ההעצמה- חשוב לכוון את הזרקור לכוחות הפנימיים הקיימים בנו. ילד שמרגיש ראוי ושווה, יצליח יותר להתמודד עם אתגרי פרק ב' מאשר ילד שלא מרגיש ראוי ומסוגל. בידינו הבחירה באיזו חצי כוס להתמקד. החיים מורכבים. ואין תמונה מושלמת. לצד האתגרים והשינויים, אתם בוודאי חפצים באושרו של אביכם, ולא הייתם רוצים שיישאר לבד בעוד כמה שנים כשכולם יצאו מהבית.
בנוסף, אציין המלצות נוספות שכדאי לבני הזוג לקחת בחשבון בזוגיות בפרק ב'- מוקדי הקושי העיקריים בזוגיות פרק ב' עוסקים בקונפליקטים סביב ילדים וכסף. וכמו בכל משימה מורכבת שחשוב לנו להצליח בה, כדאי להיעזר בליווי מקצועי חיצוני שיסייע בתהליך. כל זוגיות חשוב לטפח, ובמיוחד בשלב של פרק ב', כשעלולים ללכת לאיבוד בין כל המשימות. ולכן חשוב לעצור מדי פעם .להקדיש זמן קבוע בלו"ז השבועי לזוגיות ולבני המשפחה הנוספים (ביחד ולחוד). לתעדף משימות. כאשר בני הזוג שותפים ומתואמים יש סיכוי גבוה יותר להתמודדות מוצלחת. גם אם כוונתכם טובה ואתם מעוניינים לגלות מעורבות, להביע אהבה או לייצר משמעת. אל תמהרו להיות ההורים של ילדי בן/ת הזוג. זכרו- אינכם באים חלילה להחליף אף אחד. חשוב לייצר הפרדה בין ההורות לילד שלך לילד של בן/ת הזוג. מובן שראוי להציב גבולות אישיים של כבוד הדדי ולהקפיד על חוקי הבית המקובלים. אך כדאי להימנע מהתערבות לא הכרחית ובוודאי כזו השמה אתכם בתפקיד "השוטר הרע". אל תשכחו שבן/ת הזוג זקוק לתמיכה ועידוד וחשוב לא להעביר ביקורת מיותרת על התנהלותו.
זכרו, "הקשר הקושר את משפחתך האמיתית הוא אינו קשר של דם, אלא של כבוד וחדווה איש בחיי רעהו." (ריצ'ארד באך).

בבית שבו גדלתי כמעט ולא הביעו חיבה במגע פיזי בין ההורים והילדים, וכיום קשה לי להעניק באופן טבעי וזורם לבני משפחתי מגע פיזי כמו חיבוק או נשיקה. מה אפשר לעשות?
תודה על הקושי שהעלית. אינך היחידה שחשה כך. בדומה לתחומים רבים בהתנהגות שלנו, גם היכולת ליהנות ממגע קשורה בנוף ילדותנו. ההורים משמשים עבורנו מודל להתנהגות, ולרוב אם אחד ההורים (ובוודאי אם שניהם) לא הביעו חיבה באמצעות מגע פיזי, ילדיהם יאמצו התנהגות דומה.
אחת המתנות הגדולות שאנו יכולים להעניק לעצמנו וליקירנו הוא מגע וחיבוק. מחקרים רבים מלמדים כי פעולה פשוטה של חיבוק מסייעת לבריאותנו הפיזית והנפשית. מתברר שלאחר כעשרים שניות של חיבוק חלה עליה בהורמון האוקסיטוצין שגורם להפחתת כאבים ומגביר אהבה והתקשרות. כאשר תינוק נולד מניחים אותו מיד על האם ונותנים לה לגעת בו. המגע יוצר חיבור ונותן לתינוק תחושת מוגנות וביטחון. צורך זה ממשיך ללוות אותנו גם בחיינו הבוגרים. החיבוק מעניק לנו תחושה של אכפתיות, הדדיות ונוכחות. הבנה ללא מילים שיש פה מישהו שאני יכול להישען עליו.
קושי במגע פיזי עשוי לנבוע מגורמים שונים. הקושי יכול להיות קשור ברקע תרבותי, משפחתי, במתחים וקונפליקטים ביחסים, ולעיתים בטראומה מודחקת כגון פגיעה מינית. לא תמיד האדם מודע לסיבה הברורה. לעיתים מומלץ לפנות לייעוץ רגשי ולטפל בשורש הבעיה שעלולה להשפיע על יצירת אינטימיות בזוגיות ובמערכות יחסים קרובות.
הבשורה הטובה היא שהיכולת ליהנות ממגע היא נרכשת.
אז מה ניתן לעשות?
באיזו שפה נאהב?- ד"ר צ'פמן טוען בספרו "חמש שפות של אהבה" שאם נצליח להתמקד בזולת ולהביע את אהבתנו בשפה שהוא מבין (ולא רק במה שגורם לנו לחוש אהובים) נשדרג את מערכות היחסים שלנו. מתברר שישנן כמה שפות לאהבה: מילים, זמן איכות, מתנות, נתינת-שירות ומגע.
תחילה עלינו לזהות מהי השפה הדומיננטית בה אנו, ילדינו ובן/ת הזוג חשים אהובים (יכולה להיות יותר משפת אהבה אחת). לדו' יתכן ואנו משתמשים בשפה של נתינת שירות כמו להכין אוכל שהילד אוהב בעוד שהוא היה מעדיף לבלות אתנו זמן איכות או לקבל חיבוק. שימו לב- כיצד אתם מביעים את אהבתכם? על מה ילדכם או בן/ת הזוג מוקיר תודה? מה הוא מבקש? האם ניתן למצוא שפה המשותפת לכם?
לאחר מכן עלינו ללמוד את השפה הגורמת לילדנו לחוש אהוב במיוחד. אל תשכחו, שבדומה לתהליך רכישת שפה- זה עשוי לקחת זמן, ודורש תרגול ודיוק. נסי להביע עבור ילדך את מה שהוא זקוק, ולא רק את מה שנוח לך לתת. נסי לבטא באמצעות מגע את מה שאת חשה כלפיו. חשוב להדגיש שקשה מאד לזייף מגע. אם איננו מתכוונים למילים שאנו אומרים או למגע שאנו יוצרים הזולת יחוש מיד שזה לא אותנטי. ולכן, בחרי בסוג מגע, בו את חשה בנוח במסגרת הגבולות שלך, ובכל פעם נסי להתקדם עוד קצת.
הכול או לא כלום- יש הנמנעים מהבעת חיבה כמו חיבוק או נשיקה, ומעדיפים לוותר מראש על כל סוג של מגע. החיים הם לא שחור או לבן. ובין המדדים על פני הרצף של אפס או מאה יכולות לבוא לידי ביטוי מגוון של אפשרויות.
צליל מכוון- אחד הדברים המעצבנים הוא לנסות להקשיב לשיר שמתנגן ברדיו עם רעשי רקע. פער משמעותי בצרכים שונים במערכת יחסים הורה-ילד או בין בני זוג מייצר תסכול. אנו מעוניינים להאזין לשיר המשותף, באופן שיתנגן נקי וצלול. יש לסנכרן את הקשר ולדייק את הצרכים. באפשרותך לשתף בנכונות שלך ללמוד להביע את אהבתך במגע פיזי (בעיקר מול ילדים בוגרים שאולי יופתעו מהשינוי) ופשוט לומר- "הייתי רוצה לחבק אותך יותר. זה בטח ירגיש לשנינו בהתחלה קצת מוזר. אבל אשמח אם תוכל/י לסייע לי בכך." וכך לנסות בעדינות ובהדרגתיות לכוון לתחנה הרצויה עבורכם ולנקות רעשי רקע.
להתחיל בצעד קטן- יש הטוענים כי שינוי הוא בסופו של דבר אוסף של הרגלים. ולכן כדי לייצר שינוי צריך פשוט להתחיל בצעד אחד קטן. ועוד אחד. להכניס הרגל אחד קטן בכל יום. והכי חשוב- להתמיד בו. מומלץ לבצע מדי יום תרגיל נהדר לחיזוק הזוגיות המכונה- "חיבוק בדלת" (אפל) המציע לבני זוג בסוף יום כאשר נפגשים- להישען זה על זו ולהתחבק למשך כשתי דקות (לפחות). להקשיב לפעימות הלב ולהתאים את קצב הנשימה. ללא מילים להתכוונן זה לזו, להפנות את הקשב לגוף, ולחוש דרך המגע מה עובר על כל אחד. תרגיל זה מייצר אנרגיה חיובית ליחסי הגומלין בהמשך.
וכהמלצת השיר המקסים של חווה אלברשטיין: "אפשר לקבל בלי מרשם של רופא, צריך פשוט לבוא ולבקש. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק.."

הבן שלנו רוצה לרדת ל- 3 יח"ל מתמטיקה, כי לטענתו- הוא לא מבין את החומר, אבל אני חושבת שפשוט אין לו כוח להשקיע. הבת הגדולה מקטרת על מקום השירות וכבר רוצה לעזוב, ולי נראה שהיא מפונקת ולא באמת מנסה להתמודד. אני מתלבטת כאימא- כמה ללחוץ שלא יוותרו וינסו להתמודד או שעליי לכבד שזו החלטה שלהם. מה לעשות?

נגעת באחת ההתחבטויות המשמעותיות, הנוגעת בתפקידנו כהורים- כמה והאם "לחסוך" לילד את הקושי או לחזק את השריר של התמודדות עם תסכולים? לא פעם היינו רוצים לקצר תהליכים, לאפשר לילדינו ללמוד מהטעויות שלנו, לדבר במקומם עם מי שצריך, להעלים את הכאב. אך, מובן לנו, שהקלה זמנית עלולה לגבות מחיר יקר בצמיחה שלהם לאנשים בוגרים המסוגלים להתמודד עם קשיים ואתגרים שיצוצו בעתיד. כולנו רוצים עבור ילדנו את הטוב ביותר. והטוב הזה בדרך להצלחה מכיל מרכיב חשוב- היכולת להתמודד ולשאת תסכול. דמייני רצף הנע בין שני קצוות- בצד אחד נמצאת ההיענות לכל צרכי הילד ומנגד- דרשנות נוקשה ולא מתפשרת. שני הקצוות מייצגים סגנונות התמודדות לא יעילים.
חשוב שנבחין בין הגנת-יתר לבין תמיכה. בין תובענות בלתי מתפשרת לבין עידוד ואמונה ביכולת. הבחירה לסייע לילדנו להתמודד עם קושי ותסכול אינה טוענת בהכרח, שאיננו יכולים לגלות אמפטיה לקושי ולנסות להתאים את דרך ההתמודדות לסיטואציה, לגיל הילד ולמצבו הייחודי.

אז.. מה ניתן לעשות?

להיות- כן, פשוט להיות שם. ברגע ההוא, עם הילד שקשה לו במתמטיקה, עם הבת שלא מסתדרת בשירות. להקשיב. להניח יד מלטפת. להגיש טישו. לא למהר להשיא עצות. ילדנו מכירים את מרבית הפתרונות. לעיתים הם רק זקוקים לפרוק את התסכול ולקבל חיבוק ותיקוף, שזה בסדר שקשה להם.

לתחום במשבצת– כאשר אתגר ספציפי מוגדר מראש ניתן להתחייב אליו ולשאתו ביתר קלות. כמו זמן המוקצב לאימון ספורט מפרך, לבדיקה לא נעימה וכד'. נסי להגדיר עם ילדיך פרק זמן סביר, שבו יגייסו את מירב המאמצים וההשתדלות להתמודדות עם המצב הנוכחי, ולאחר מכן יקבלו החלטה לאיזה כיוון כדאי להמשיך.

שימו לב למילים- לבחירת המילים שלנו השפעה רבה על המחשבה, על עוצמת הרגש ולבסוף על תגובתנו לאירוע. ולכן, הבן שלך לא יירד ל 3 יחידות. יתכן והוא יעבור הקבצה. הבת שלך רוצה להרגיש טוב במקום השירות, אבל היא לא חייבת להרגיש נפלא.

פרה פרה- נסי לברר עם ילדיך - מה מוקד הקושי ולפרקו לגורמים - האם מדובר בקושי לימודי או שאולי בנך מעדיף לנצל את שעות הפנאי בתחום חברתי? האם הקושי של בתך קשור בתנאי השירות/ באנשים שהיא עובדת איתם/ בסוג העבודה? מה יעזור לה להרגיש טוב יותר? מה תלוי בה (מיקוד שליטה פנימי) ומה בגורמים חיצוניים (מיקוד שליטה חיצוני)?

להוריד תוויות- אנו ממהרים להצמיד תוויות. האפשרות שילדך יעבור ל-3 יחידות מתמטיקה אינה אומרת בהכרח שהוא "עצלן". הבחירה לשנות מקום שירות אינה אומרת שבתך "מפונקת".
השתדלו שלא להישאב למקום של "הכול או לא כלום". הבחירה של ילד בשביל שונה אינה אומרת שהוא מוותר לעצמו. יתכן וזו הדרך הטובה עבורו.

"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא".(אלברט איינשטיין)- החינוך מתחיל בנו. כדאי שנעצור ונשאל את עצמנו- כיצד אנחנו מתמודדים כשקשה? כמה אנו משתפים את ילדינו בתסכולים ומראים להם, שלמרות הקושי גם אנו מנסים להתמודד?

בידיים שלך- הנטייה הטבעית שלנו היא למהר ולהציע "פלסטר" לילד כדי לשכך את הכאב. במרבית המקרים הילד יודע בעצמו מהו הפתרון הנכון והמדויק עבורו. עלינו רק לסייע לו בדרך לשם מתוך כבוד ושיתוף. נסו להקשיב, לגלות אמפטיה, לנתח ממקום מתעניין ולא שיפוטי- מה חשבת לעשות? מה ניסית? מה עוד כדאי לעשות או לא לעשות? מה היית מציע לחבר שנתקל בבעיה דומה? ילד שמאתר בעצמו את פתרונותיו חווה התנסות חיובית ומשכלל מיומנויות חשובות של התמודדות עם תסכול, תיעדוף רעיונות ובחינתם, חיזוק תחושת מסוגלות עצמית ויצירת מוטיבציה רבה יותר להתגייס למטרה, להתמודד עם קושי ולהתמיד. ולבסוף, הסיכוי להצלחה גבוה יותר לעומת מצב שבו הפתרון נשלף עבורו.

בקטנה- אל תשכחו לחזק על הצלחות קטנות, להעריך את התהליך וההשתדלות. כשאנו מטפסים במעלה ההר איננו רוצים שרק ידחפו ויעודדו אותנו להתקדם, אלא שמדי פעם יעצרו לשבת איתנו בנחת להסדיר נשימה ויצביעו על הדרך שצעדנו עד כה.

הגיעו "אחרי החגים" ואני חושש שהחזרה לשגרה, לעבודה, ליומיום, להתעסקות הטכנית של "מי ייקח ומי יביא" לא תעשה לנו טוב. מה אפשר לעשות?
יש הטוענים כי השגרה היא שגרע- האויב הגדול ביותר של הזוגיות, אך זה לא לגמרי מדויק. כמו בכל דבר בחיים גם לשגרה יתרונות וחסרונות. יש הזקוקים לסדר יום קבוע, לוודאות וליציבות, ויש המחפשים דווקא את הריגוש, החידוש והשונה. ואולי, זה לא "או-או", אלא "גם וגם"- רצף של יציבות והתחדשות. למעשה, שגרה מהווה בסיס חשוב לצמיחה אישית וזוגית. אנו זקוקים לקרקע יציבה ולתחושת בטחון כדי להמשיך ליצור ולהתקדם. קשה לפנות אנרגיה להתפתחות כאשר מתרחשים שינויים לא צפויים הדורשים כוחות התמודדות. לא במקרה המילה family דומה למילהfamiliar . כאשר המשפחה מהווה עבורנו עוגן מוכר, קבוע ויציב היא זו המאפשרת לנו להעז לפרוץ, להתפתח ולהתקדם. יחד עם זאת, מומלץ מדי פעם "לשבור שגרה", לשנות ולהתחדש כדי להגיע לתחושת סיפוק ומימוש ולא לחוש שעמום ותסכול על כך שאין דבר מרענן בחיינו.
אז- מה ניתן לעשות?
לעלות למחלף- במהלך הנסיעה המהירה בנתיב החיים מומלץ להאט מדי פעם ולעלות למחלף לנתיב צדדי, ולעצור להתרעננות קלה. צרו מסגרת לדברים שחשובים לכם ופנו להם זמן. כן, אפילו ל-10 דקות. תיהנו מהדרך, הסתכלו זה לזה בעיניים, הניחו בצד את הטכני, את המטלות שתמיד ממתינות, השתיקו את הסלולר והצפצופים שמסביב, ופשוט גלו הקשבה והביעו התעניינות- איך עבר עליך היום? מה שימח אותך? מה הצליח? מה אולי אכזב?
הזמינו ל"דייט"- קבעו לפחות פעם בשבוע מפגש זוגי והכניסו ללו"ז השבועי יום ושעה קבועים. (זה לא חייב בילוי יקר). מומלץ שבכל פעם מישהו אחר יהיה אחראי על הארגון והרעיון. עצם הציפייה למפגש הזוגי מייצרת התרגשות והתחדשות ומאפשרת להתנהל בנחת בשגרה. הידיעה שבמהלך השבוע מחכה לכם משהו טוב צובעת את השגרה בצבעים משמחים.
"הדברים שאותי משמחים"- הפנו את הזרקור לקשר הזוגי בדומה לחיזור ולהשקעה בתחילתו. הפתיעו, גלו התעניינות וחיבה, שמחו זה את זה באמצעות מסרון מרגש, מחמאה ופרגון, תמונה מצחיקה, מתנה סמלית.
לבחור להשקיע בכל יום מחדש- קשר זוגי מוצלח דורש נתינה, השקעה ובחירה מתמדת. בכל יום מחדש אנו בוחרים באיזו זווית ראיה נתבונן על המציאות? כיצד נפרש את תגובת בן/ת הזוג? באלו מילים נבחר? האם נפרגן או נתחשבן? האם נבליג או נאיים? האם נתגמש או נתעקש? האם נשתף או נשתיק? האם נתבונן ב"עין טובה"- בדברים החיוביים של בן/ת הזוג או חלילה נעצים את הקשיים? האם נעדיף לסיים עוד מטלה או נקדיש זמן לבילוי זוגי? כדי להצליח במסע המשותף עלינו לבחור מדי יום- להשקיע, להתפתח ולצמוח מתוך הקשר. בסופו של דבר, נעריך דברים שהשקענו בהם מאמץ והתמדה, ולא נוותר עליהם בקלות. אם לא נלחץ על כפתור "הריענון"- דברים לא יתרחשו מעצמם, ונמצא עצמנו מתפשרים בזוגיות נשחקת הפועלת מתוך שותפות טכנית של ביצוע משימות.
למלא את המיכל- דרך נהדרת לצאת מהשגרה היא לבחור ללמוד משהו חדש באופן עצמאי ואישי או בלימוד משותף ומפרה המאפשר התבוננות על הקיים מזווית חדשה ומרעננת.
להודות על היש- יש משהו נוח במוכר, בצפוי ובידוע. אולם המחיר הינו ב"מובן מאליו". מחקרים מלמדים כי מה שמביא לירידה בתשוקה ובשביעות הרצון אינה בהכרח השגרה, אלא חוסר הערכה בין בני הזוג. ולכן, עלינו לאמן את שריר התודה, להוקיר ולהעריך את הדברים הקטנים, היומיומיים. מדובר בעבודה פנימית לא פשוטה הדורשת ויתור על הציפיות והתבוננות מנקודת מבט חדשה ומתפעלת. הנטייה הטבעית שלנו היא להפנות את תשומת הלב לשינוי. המוח עסוק בהשוואות למשהו אחר ומתמקד במה שחסר. בתהליך של הכרת הטוב עלינו לבצע פעולה הפוכה – להתמקד ב"יש", להגדיל ולהעצים אותו. הכרת תודה מאמנת אותנו להיות נוכחים ברגע ספציפי בהווה. ופחות להתעסק בעבר או לחשוב על מה שממתין בעתיד. עלינו להתרכז ב"כאן ועכשיו" – לחוות את הרגע, להוקיר וליהנות ממנו. זה נראה אולי צעד קטן, אך הוא מחולל פלאים. אז, עצרו לרגע מהקריאה והתחילו להתאמן-אמרו תודה לאדם הנמצא לידכם על משהו שעשה עבורכם לאחרונה. כפי שצחוק (או פיהוק) מדבקים, כך גם אמירת תודה. וגם אם זה מרגיש בתחילה מלאכותי ומאולץ- אז מה!? עם הזמן זה יהפוך להרגל ותייצרו שיגרה מהנה ומבורכת.

נמאס לי להיות תמיד זו שמוותרת ומנסה לפייס. אחרי מריבה עם בעלי יכולה להתקיים בינינו שתיקה ארוכה (של כמה ימים לפחות) , ותמיד אני זו שצריכה ליזום "הפסקת אש". לפעמים אני מבקשת סליחה, אבל לא באמת מתכוונת לזה, רק כדי שנחזור למצב של תקשורת נורמלית.
מה אפשר לעשות?

רובנו גדלנו על ההבנה שבמערכת יחסים זוגית חשוב לוותר ולהתפשר. אולם, כאשר הוויתור לא בא ממקום שלם או מבחירה הוא עשוי לייצר הקלה לטווח הקצר אך עלול להסב נזק רב לטווח הארוך. לכל אחד מבני הזוג דרך ההתמודדות שונה עם מצבי קונפליקט ואי הסכמה. יש הזקוקים לזמן ומרחב כדי לעבד את התחושות והמחשבות. השתיקה משמשת עבורם כסוג של מגן. אולם, כאשר היא מתמשכת עלול להתקבע דפוס הרסני הפוגע ומסכן את המערכת הזוגית. השתיקה עשויה ממילים שאיננו אומרים. שתיקה ממושכת כלפי הזולת גורמת לתחושת נטישה וחוסר אונים מצד הזולת ללא יכולת לנהל דיאלוג ולהתקרב בחזרה. את אומנם מנסה לפייס, להתנצל ולשבור את חומת השתיקה, אך, כאשר הפיוס אינו הדדי והוויתור אינו בא ממקום נקי אלא במטרה לטהר את האווירה הוא מביא לתחושת הקרבה ותסכול. גוילי כתבה-"כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה." ויתור, פשרה, סליחה הינם אבני יסוד בבניית תקשורת זוגית טובה, כאשר הם מגשרים באופן הדדי ומותאם עבור שניכם.

מה ניתן לעשות?

• הגדירו "זמן פציעות"- בדומה למשחק כדורגל- בסמכותו של השופט להוסיף פרק זמן בסיומה של מחצית במשחק. נסו לקבוע מראש מהו הזמן הסביר המתאים לשניכם- לעצור ולהירגע. לקיחת "פסק זמן" מוגדר ומוסכם על שניכם עשויה להיות צעד חשוב בניהול הקונפליקט, וביכולת לאפשר לכל אחד מרחב אישי כדי לעבד את התחושות ולהיכנס לפרופורציה. (להערכתי, די במספר שעות מועט).

• שינוי תפיסתי- משמעות בקשת סליחה אינה בהכרח הסכמה עם המעשה או מחיקת האירוע. סליחה- פירושה בירור עצמי וזוגי של התחושות שהמצב עורר בנו, הבנה משותפת כיצד ניתן היה לנהוג אחרת, ומה כדאי שניקח אתנו מהאירוע ונצמח מכאן.

• להיכנס לנעלים של השני- ההבנה כיצד אנו משחזרים בתוך הזוגיות קשרים מוקדמים מאפשרת לבני הזוג להבין זה את זה, לחוש אמפתיה וחמלה.
הבעת סליחה קשורה במידה רבה לערכים ולמסרים שהוטמעו בנו - מה זה אומר עליי אם אני סולח או מבקש סליחה? בואו מעמדה סקרנית (ולא שיפוטית) ושאלו- מדוע קשה לי או לבן זוגי להתנצל? מה ההסתגרות משרתת? מדוע חשוב לי להיות "הצודק"? מדוע אני ממהר/ת לפייס?

• לאמן את שריר הסליחה- הסליחה אולי לא משנה את העבר, אך עשויה להרחיב את העתיד. הפיוס מביא לחיזוק הקשר. יחד עם זאת, סליחה "מן הפה אל החוץ" לא מאפשרת באמת לשחרר את הפגיעות, שממשיכה לבעבע ולרוב מצטברת ותופחת. בדומה ליישומון של ניקוי וירוסים, שאנו מפעילים בכדי לנקות את המחשב- רצוי לבצע "ניקוי פנימי" עמוק הכולל התבוננות, הבנה, חמלה ואמפתיה, ולא למהר "להתחיל דף חדש". גם עמוד חדש בספר נשען על הפרקים, שקדמו לו ולא מומלץ להתעלם מהם.

• מילת הקסם- "איזון"- בזוגיות פועלים שני כוחות סותרים- הרצון לקשר ולשייכות לצד הרצון לאוטונומיה (עצמאות) וייחודיות. עלינו ללמוד לווסת את הרצונות המנוגדים הללו בכדי שלא נגיע חלילה למצב של "היבלעות" בקשר עד לאובדן זהות עצמית, ומנגד לא לייצר נפרדות וניתוק. נסו לברר באופן אישי וזוגי על מה כל אחד מבני הזוג מוכן לוותר ומה מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד ממנו, שחשוב לו לשמר.

• להיות אותנטי בקשר- חשוב להבין שכאשר אנו חיים על פי הרצונות והצרכים של הזולת בלבד, אנו למעשה מוותרים על עצמנו בקשר. בסופו של דבר, ויתור על העצמי מסב נזק עצום לקשר הזוגי והוא זה הגורם בהמשך לעריכת "פנקסנות" והתחשבנות על כל פרט. עלינו להכיר בשונות הקיימת בינינו, ביכולת שלי לקבל ולווסת את עצמי בתוך קונפליקט מבלי להיבהל מקיומו, ללמוד להיות אותנטיים ומדויקים, להישאר נאמנים לעצמנו, לערכים ולרצונות שלנו תוך כדי הקשבה לזולתנו.