שנה חדשה בפתח, מה אני יכול לעשות כדי שהשנה הקרובה תהיה טובה ומוצלחת יותר משנה שעברה, ושארגיש בה יותר מאושר?
התבלין המיוחד הזה שנקרא אושר הוא תבלין סודי וחמקמק. לא פעם אנו משחקים איתו מחבואים. לעיתים, גם כשהוא נוכח ואומר לנו יפה שלום, אנו מתקשים לזהות אותו וממשיכים לחפש אותו בפינות נסתרות ומרוחקות.
אושר אינו בהכרח אדם המדלג משמחה ומתהלך כל היום עם חיוך מאוזן לאוזן. מחקרים מלמדים שאושר הינו תחושה פסיכולוגית עמוקה הבנויה ממרכיבים שונים התורמים לשביעות הרצון שלנו. אושר אינו יעד סופי שיש להגיע אליו אלא דרך חיים המנסה לאזן בין מרכיבים שונים ולהגדיל את נפחם בחיינו. והבשורה המשמחת היא שיש באפשרותנו לאמץ מרכיבים אלו ולהשפיע על תחושת האושר שלנו.
אז... מה ניתן לעשות כדי שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה ממ"ש טובה?
מ- מערכות יחסים - אחד המרכיבים המשמעותיים ובעלי ההשפעה הרבה ביותר על האושר שלנו הוא מערכות יחסים חיוביות ומשמעותיות. אין הכוונה למספר העוקבים ברשתות החברתיות או למספר הקבוצות שלנו בוואטצאפ אלא למערכות יחסים בהן אנו חשים שייכים, נאהבים, משמעותיים המאפשרות עבורנו מרחב ותחושת בטחון להיות מי שאנו באמת. בדקו- עם אלו אנשים אתם נהנים לשהות? מי גורם לכם להרגיש ראויים ומוערכים? מי מקשיב לכם ויודע להכיל את תחושותיכם ומתעניין במה שקורה לכם? האם אתם דואגים להקיף עצמכם באנשים הללו? האם אתם יודעים להביע כלפיהם הערכה וחיבה, להביט להם בעיניים, להתעניין בהם?
מ- משמעות - משמעות היא המגדלור המכוון ומאיר לנו את הדרך. כידוע, "אדם שיש לו ״לֽמה״, יוכל לשאת כל איך״ (ניטשה). מציאת משמעות הינה תהליך ממושך של צמיחה והתפתחות. אולי לא במקרה אחת השאלות הראשונות שילדים קטנים שואלים היא: "למה?" ושוב הם שואלים ולא מרפים-" אבל למה?". בכל שלב בחיים עלינו לברר אלו ערכים חשובים לנו, מדוע אנו מושקעים בדברים מסוימים ומזניחים אחרים, למה אני נמצא היכן שאני נמצא ולאן אני חפץ להגיע. מרכיב נוסף העשוי להגביר את תחושת המשמעות הינו יצירת מעורבות במה שקורה לנו. ננסה להביא את עצמנו לתוך החוויה, להתמקד בה במאת האחוזים. מעורבות מלאה בחוויה מסוימת מציפה אותנו בתחושת הנאה ואושר. קרה לכם פעם שהייתם עסוקים בפעילות מסוימת (כמו כתיבה, ציור, נגינה, פעילות גופנית) ולא שמתם לב איך שהזמן טס? בכל רגע נתון אנו מופצצים בגירויים רבים התובעים את תשומת הלב שלנו ומביאים לכך שפעמים רבות אנו לא נמצאים בשום מקום. הפחד מהחמצה (FOMO=Fear Of Missing Out) גורם לכך שבמקום לשקוע בשיחה עם בן/ת הזוג /חבר/ ילד/הורה אנו עסוקים בצפצופים הבוקעים מהנייד, במקום להתרכז בלימוד או בעבודה ולהביא לידי ביטוי את מירב היצירתיות שלנו אנו עסוקים במשימות הנוספות שעלינו להספיק. רשמו אלו פעילויות מרתקות אתכם. נסו להקדיש להן מספיק זמן במהלך השבוע ולהתאמן על נוכחות מרבית בזמן ביצוען .
ש-שמחה - אין הכוונה רק לחייך יותר (ועדיין מדהים לגלות כיצד חיוך אחד קטן יכול להשפיע על התחושה הפנימית שלנו ולייצר אינטראקציה חיובית עם הזולת) אלא להגביר את עוצמתם ונוכחותם של רגשות חיוביים בחיי היום יום שלנו. רגשות כמו הכרת תודה, סיפוק, תקווה, יצירתיות, התפעלות וסקרנות. פרופ' ברברה פרדריקסון ערכה מחקר העוסק באיזון בין רגשות שליליים לחיוביים. לטענתה, מומלץ לקיים ביניהם יחס של 1:3, כלומר כדי להרגיש מאושרים עלינו לחוש שלושה רגשות חיוביים על כל תחושה שלילית. אנו יכולים להזמין את התחושות החיוביות בכך שנכוון זרקור על הדברים הטובים בחיינו. ננתח- אלו אנשים, אירועים, חוויות בחיינו גורמים לנו להרגיש טוב יותר ונגביר את נוכחותם בחיינו. אם שיר מסוים עושה לי טוב- אפתח איתו את היום, אפגש לקפה עם חברה שמביאה עימה נדיבות ואופטימיות, אגיד מילות הערכה לאנשים שאני מוקירה ואוהבת, אאזין להרצאה שמסקרנת אותי, אחפש חוויות שגורמות לי הנאה ויצירתיות. בקיצור, אגביר את הווליום של הרגשות החיוביים בחיי.

אני מאד ביקורתי כלפי עצמי. במבט לאחור אני תמיד מרגיש שיכולתי לעשות יותר, רואה בעצמי כישלון, כועס ומאוכזב -איך לא חשבתי מספיק לפני. ובעיקר מתמקד במה שפספסתי או במה שלא עבד. איך אפשר לשנות את זה?

אתה מתאר מצב תמידי של ביקורת עצמית. הגישה השיפוטית כלפי עצמך מציבה בפניך כל העת רף גבוה מאד, שכמעט ואין סיכוי שתעבור אותו, שכן- "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר".
אתה נכנס למלכוד של תחושות אכזבה, תסכול, אשמה והלקאה עצמית, שבסופו של דבר אינם מקדמים אותך אלא מזיקים להתפתחותך.
רבים מתבלבלים בין מודעות עצמית לביקורת עצמית. החל מגיל שנה המודעות הראשונית נכנסת לפעולה, כשהילד מזהה את עצמו בתמונה וקורא בהתפעלות- "הנה אני!". מודעות עצמית הינה פונקציה חיונית להתפתחות ולהתקדמות. אולם התמקדות-יתר בשלילי עלולה לגרום לקשיים רגשיים, חוסר ביטחון עצמי וירידה במוטיבציה.
לעיתים הביקורת העצמית נובעת מגישה שהוטמעה בילדות מצד ההורים או דמויות סמכות אחרות והפכה עם הזמן לפס-הקול הפנימי שלנו. קיים קשר בין ביקורת עצמית לפרפקציוניזם. אומנם, השקעה, עבודה קשה, רצון לשלמות אינן "מילים גסות". אך כאשר המרדף לשלמות הופך ללא מציאותי ובלתי מתפשר, זה עלול להביא למצב של תובענות אין סופית ולהפרעה שמחבלת בתפקוד היומיומי, לחרדה מכישלון, לחוסר שביעות רצון תמידי, לקושי להתמודד ולנקיטת פעולות של הימנעות.

אז.. מה לעשות?

שים לב לפס-הקול הפנימי המלווה אותך- הגיע הזמן להציב לו שאלות כגון-מה הכי גרוע שיכול לקרות אם התוצאה לא תהיה כפי שציפית? וגם אם לכאורה "נכשלת" –האם זה באמת אומר ש-"אתה כישלון"? עלינו לנתק את הקשר בין כישלון לתחושת הערך העצמי. כשאנו טועים בדרך תוכנת הניווט לא צורחת עלינו שטעינו, אלא פשוט עורכת חישוב מסלול מחדש. אולי כדאי שנאמץ טקטיקה זו?

מותר לטעות- אם אתה רואה בכל טעות או פספוס- כישלון עצמי ואות קלון תתקשה להיות בתנועה של התקדמות וצמיחה. אהבתי את הגדרתו של פרופ' אלמוג למושג הצלחה-"הצלחה היא שקט פנימי המושג על ידי תנועה מתמדת לעבר עצמך.. לחיות מוקף באהבה וספוג במשמעות, ובכל יום להיות מעט טוב יותר מאתמול". איזה יופי. ללמוד להתקדם בענווה צעד צעד. בכל יום להיות מעט טובים יותר מבלי לבטל את מי שאנחנו. אנאבלה שקד מתארת בספרה "לקפוץ למים" אירוע בו ילד חוזר מגן ילדים אמריקאי ומספר שלמד איך אומרים "כישלון" באנגלית. אימו שואלת אותו- "איך?", והוא משיב לה " "Good try.
התבונן בכישלון כהזדמנות להתנסות מחודשת ולמידה.

זה מה יש- נסה לראות את ה"היש" ולא "מה שאין או אמור היה להיות". התיידד עם "הלא-מושלם"- כתוב בכוונה עם שגיאות, בצע פעולות שאתה נמנע מהן מחשש שלא תבוצענה באופן מושלם. אמור לעצמך- "עשיתי כמיטב יכולתי"- הרי במבט לאחור כולנו חכמים ומסוגלים להבחין באפשרויות נוספות, שלא חשבנו עליהן בזמן אמת.

סחתיין על המאמץ- קבל את העובדה שבמשימה מסוימת שבחרת– המושלם הוא הטוב ביותר האפשרי, ועצם ההשתדלות הינה משמעותית וחשובה. למד להעריך את המאמצים והמוטיבציה שהפגנת, ולא להעניק לעצמך ציון רק על סמך התוצאות הסופיות.

זה הזמן לסלוח- אני בטוחה שאם חבר היה משתף אותך בביקורת שלילית עצמית - היית מצליח לבטא כלפיו חמלה, לשים דברים בפרופורציות ולהראות לו את המורכבות במצב. נסה לתרגל זאת עבור עצמך. מומלץ בכתיבה- קח דף לבן, בחר תחום מסוים בחייך, שאינך מרוצה ממנו והבע חמלה. תרגיל זה הוכח בניסוי- משתתפים חולקו לשתי קבוצות. אנשים שהיו בקבוצת ה-״חמלה״, וכתבו בכל יום במשך שבוע מכתב חמלה עצמית גילו ירידה בתסמיני דיכאון לעומת קבוצה שכתבה זיכרון ילדות. בנוסף, המשתתפים שכתבו לעצמם מכתב חמלה עצמית גילו מוטיבציה רבה יותר לשיפור עצמי. כשאנו מקבלים את עצמנו- יש לנו מוטיבציה גבוהה יותר ללמוד ולהשתפר! עודף ביקורת עצמית עלול להחליש ולהרפות את ידינו. אדם שמתקשה להעריך את עצמו- לא יכול לצפות לקבל הערכה מסביבתו. מה שאנו רואים בעצמנו משתקף במראה באמצעות האחרים בסביבתנו ומייצר "כדור שלג". וזה מדהים כיצד זה מתבטא גם בשפת הגוף שלנו. כן, זה הרגע להזדקף וליישר את הכתפיים.
לפרוש ממרוץ המחשבות השליליות- אנשים הסובלים מביקורת עצמית שלילית מקדישים שעות רבות לניתוח כישלונותיהם. השעה החביבה היא בעיקר לפני השינה- הם מנתחים את מה שהתרחש במהלך היום ומונים בקפידה את האכזבות, התסכולים והטעויות שעשו. מומלץ לבצע פעולות מרגיעות לפני השינה כמו קריאת ספר, הרפיה וכמובן לפרגן לעצמנו על הצלחות והישגים (גם אלו הנדמים כקטנים ולא חשובים) ולשתף בהם אנשים נוספים. עלינו לזכור שהכישלון הוא לא מה שמגדיר אותנו. וש"להיות מאושר זה לא אומר להיות מושלם, זה אומר להחליט לראות מעבר לאי שלמות".

בקרוב אנו נוסעים לטיול זוגי של כחודש. אני מאד מחכה לטיול הזה. אבל חוששת שנריב בגלל ההבדלים בינינו- כמו עמידה בזמנים ו.. תמונות. אני לא מצליחה להבין את הצורך של בעלי כל הזמן להצטלם, וכמובן שהוא חייב גם להעלות ולשתף אחרים ברשתות החברתיות. למה צריך לשתף את כל העולם? אני לא מספיקה עבורו? מה לעשות ?

נהדר שאתם יוצאים לחופשה. הטיול ביחד 24/7 הינו אינטנסיבי ומזקק לתוכו רגעים נפלאים של ביחד, אך גם מלווה בהתמודדויות, שבוודאי באות לידי ביטוי בחיי היומיום.
לא תמיד בני הזוג משדרים על אותו תדר. זה עשוי להיות מעצבן להקשיב לשיר מסוים המלווה ברעשי רקע. עליכם למצוא את "התחנה" המדויקת עבורכם. חשבו יחד כיצד לגשר על ההבדלים הללו, ולמצוא את הנוסחה המדויקת עבורכם.

מה ניתן לעשות ?

• הקול בראש- אני כותבת רבות על כך שהמחשבה שלנו מייצרת מציאות. משם הכול מתחיל. לא פעם אנו מקשיבים לקולות ולעיוותי חשיבה כמו– "הכול או לא כלום"- האם העובדה שבן הזוג משתף את חבריו ברשת החברתית פירושה- שאת לא מספיקה עבורו? הצורך להשתייך הינו צורך אנושי בסיסי וקיים אצל רובינו. יחד עם זאת, קיימים הבדלים במינון ובאופן שצורך זה מתבטא אצל כל אחד. בשנים האחרונות הרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. הן מספקות תחושת שייכות, ערך עצמי , יצירת קשרים חברתיים, שמירה על קשר מתמשך, היכולת להתעדכן, לעדכן, להביא את עצמנו לידי ביטוי ועוד.
יש שיגידו שאין בזה ממש. אך בדומה למזון- גם תחליף מלאכותי עשוי, לעיתים, לספק את הסחורה. במקום להתנגח ולכעוס, נסו להבין מהו הצורך המצוי מאחורי ההרגלים של כל אחד מכם, וכיצד ניתן לספק אותו בדרכים נוספות ואף משותפות לשניכם. לדוגמא, הגדירו מדי יום בטיול את "תמונת היום" עבורכם- תמונה המסמלת עבורכם רגע מיוחד, מקום יוצא דופן וכד', תמונה שתרצו להגדיל באלבום או לשתף בה אנשים נוספים. מעבר לכך ערכו תיאום ציפיות לגבי זמן או כמות הצילום שמתאימה לכם תוך התחשבות הדדית זה בזה.

• חישוב מסלול מחדש- כאשר אתם חשים שרמת המתח עולה, קחו נשימה עמוקה (מהבטן), דמיינו חוויה נעימה, אמרו לעצמכם משפט מרגיע. יתכן, וזהו הרגע לעצור להתרעננות ובמידת הצורך לעשות תיאום ציפיות מחודש. המטרה בטיול אינה רק לסמן "וי" על עוד מסלול או אתר. העצירה והמנוחה עשויות להיות מהנות וחווייתיות לא פחות. נצלו את ארוחת הערב או רגעי הסיום של היום לסיכום יומי קצר, שבו כל אחד יספר על רגע טוב שעבר עליו היום, אמרו תודה ופרגנו לעצמכם ולבן/ת זוגכם על רגע מאתגר שהתמודדתם עימו בהצלחה, הביעו בקשה או משאלה שהייתם רוצים ליום המחר.
כאשר אנו מתמקדים בטוב- הוא גדל. כן, זה ממש כך.

• בחירת המילים- שימי לב באלו מילים את מעצבת את מחשבותיך ורגשותיך. כדאי לעבור משפת התובענות –( חמ"ץ- חייב/מוכרח /צריך) לשפת העדפה- ( ער"ך-עדיף/רוצה /כדאי) - במקום "אנו חייבים לעמוד בלוח הזמנים "- נסי לומר "כדאי שנעמוד בזמנים." זה נראה אולי שינוי קל אך הוא עשוי להפחית את עוצמת התסכול והאכזבה ולשים דברים בפרופורציות.

• תעשו צ'יז- העיקר.. סעו לשלום וחזרו בשלום.. ותיהנו!! ולשם כך נדרש שימוש בהומור ובחיוך. ההומור מאפשר לנו להסתכל על הסיטואציה מזווית נוספת, קלילה יותר.

לסיום, מומלץ ליישם את העצות לטיול הזוגי המצפה לכם גם למסע החיים המשותף.
בסופו של יום, בידינו הבחירה כיצד לעצב את אלבום חיינו. שכן- "החוויות של היום הן הזיכרונות של המחר". נסיעה טובה!

יצא לי לאחרונה לצפות בתכנית "חתונה ממבט ראשון". האם באמת ניתן לחזות איזה קשר זוגי יחזיק מעמד? למה כדאי לשים לב במיוחד?

מחקרים רבים בתחומי חקר המוח, פסיכולוגיה, כלכלה, גנטיקה, כימיה ועוד ניסו במהלך העשורים האחרונים לפצח את נוסחת הקסם ולנבא את סיכויי הצלחתם של חיי הנישואין.
עדיין לא הומצא הישומון שיכריז עבורנו בלחיצת כפתור לאחר הכנסת הנתונים- ש-זהו זה!!
אולי משום שהמרכיבים המשמעותיים בקשר תלויים בנו ולא ניתן להכניסם מראש, היות והם דורשים השקעה והתמדה לאורך כל הדרך. אם חשוב לך להעלות את הסיכויים להצלחת הזוגיות, כדאי לשים לב לדברים הבאים-

ללמוד להתווכח -הפסיכולוג גוטמן הצליח לנבא באמצעות התבוננות (של 15 דקות בלבד!) בוויכוח בין בני זוג האם הזוגיות שלהם תשרוד. גוטמן אימץ שיטה מדעית (הכוללת קידוד הבעות פנים, לחץ הדם, הזעה) ומצא שאצל זוגות המועדים לגירושין ישנן ארבע התנהגויות המופיעות בתדירות גבוהה-
מתן ביקורת, התגוננות, הבעת בוז (כמו גלגול עיניים), התעלמות או התנתקות רגשית.
לעומתם בני זוג היודעים לתמוך זה בזה גם בזמן ויכוח קשה- מהנהנים בראשם ומאשרים את הדברים שאומר בן זוגם, גם כשאינם מסכימים איתו, יודעים לזהות מתי הוויכוח מדרדר לרגשות שליליים ועלבונות, ומשכילים לעצרו. "ההבדל בין ויכוח למריבה הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר, ובשנייה- עם האומר." (וורטינגטון). אי הסכמות וקונפליקטים הינם חלק בלתי נפרד במערכות יחסים.
עלינו ללמוד להתווכח. זהו אחד המרכיבים החשובים בשמירה על זוגיות טובה.

סכמת הדייט הראשון- גוטמן וקרוקאוף מצאו שניתן לנבא את עתיד הנישואין בעזרת שאלה אחת קטנה- "איך הכרתם?".
הם ביקשו מזוגות לספר על פגישתם הראשונה, ועל הרושם הראשוני שקיבלו מבן הזוג. מתברר שהזיכרון שלנו סובייקטיבי, ואינו משקף מציאות אובייקטיבית אלא מותאם לרגשותיו של הזוכר ועשוי להשתנות עם הזמן. כאשר זוגות מרוצים מהיחסים ביניהם, התמונה הוורודה של הדייט הראשון נשארת עקבית, אולם כשחלה הרעה ביחסים- גם הזיכרון משתנה. נמצא שזוגות מאושרים נזכרו בחיוך בדייט הראשון, החמיאו זה לזה, צחקו והעריכו את ההתמודדות המשותפת עם אתגרים וקשיים (השתמשו במילים "אנחנו" או "שלנו").
לעומתם- זוגות לא מאושרים ציינו את הרגעים השליליים, ביטאו אכזבה וחרטה על דברים שעשו או לא עשו וחוו את הקשיים באופן אינדיבידואלי ולא כהתמודדות משותפת (שימוש במילים "אני", "שלי", "שלך"). באלו מילים אתם משתמשים ולאן אתם מכוונים את הזרקור בהיזכרות באירוע משותף שחוויתם?

פרדוקס ההתאהבות- פרופ' מלאך- פיינס ביקשה מזוגות שהשתתפו במחקר לספר על תכונות אופי של בן הזוג שגרמו להם לרצות להיות יחד (גורמי משיכה) ותכונות גרמו להם לרצות להיפרד (גורמי דחיה). מתברר, שתכונות קיצוניות שעוררו משיכה הן אלו שגם יצרו לאחר מספר שנים תסכול.
בזמן ההתאהבות מתרחש "עיוורון" הגורם לאדם להתמקד בצד המושך של תכונה קיצונית, ופחות לתת משקל לקושי הטמון בה. יואב בלום מתאר זאת יפה בספרו: "לא משנה אם יש לך תכונות "לא טובות".. ברגע שיש מישהי שאוהבת אותך ,שאוהבת את התכונות האלה, הופ, הנה, הן תכונות טובות. אתה לא חסר החלטיות אלא מתלבט חמוד, אתה לא חי בסרט אלא יש לך נפש של ילד, אתה לא מתעסק בנתונים שטותיים אלא שם לב לפרטים..". קחו נשימה עמוקה והזכירו לעצמכם שלכל תכונה יש (לפחות) שני צדדים.

נוסחת 1:5 - לפי גוטמן עלינו להשתמש ב-נוסחת 1:5 הטוענת שעל כל מצב שלילי יש לקיים (לפחות) פי חמש מחוות חיוביות. די לשים לב למילים הראשונות בתחילת וויכוח כדי להבין לאן הוא עשוי להתפתח- האם השיח נפתח במחמאה לבן/ת הזוג או בביקורת הרסנית? כמו ההבדל בין- "תודה שזכרת לעשות קניות. הייתי שמחה אם גם היית מניח את הכוס בכיור." לעומת "למה לא שמת את הכוס בכיור? אתה לא עושה כלום בבית, ממש כמו אבא שלך."
היכולת להאיר ולחזק דורשת אימון ותרגול, בוודאי במצבי קונפליקט. ובכוחה להשפיע על איכות הזוגיות שלכם. זכרו- "עין טובה היא היכולת לראות את הגן הצבעוני מבלי לראות את השער החלוד המוביל אליו" (הרב אריאל).

אשתי טוענת שאני בקושי אומר לה שאני אוהב אותה, והיא לא מרגישה אהובה. אבל אני לא טיפוס של מילים. אני מרגיש שזה מלאכותי. אני מעדיף להפתיע אותה בבילוי או במתנה, אבל זה לא מספיק לה. מה אפשר לעשות?

אהוד מנור ז"ל כבר כתב בשיר הידוע "אבניבי" ש"אהבה היא מילה יפה, היא תפילה יפה, היא שפה". מתברר שאהבה מדוברת בכמה שפות. לא פעם אנו חשים שהבענו את אהבתנו והערכתנו, אולם בן הזוג (או הילד) לא קלט זאת. האופן שבו אנו מביעים אהבה אינו בהכרח הדרך הגורמת לזולת לחוש אהוב. כיצד נצליח לדבר בשפת האהבה המתאימה לבן/ת הזוג?
ד"ר גארי צ'פמן טוען בספרו "חמש שפות של אהבה" שאם נצליח להתמקד בזולת ולהביע את אהבתנו בשפה שהוא מבין (ולא רק במה שגורם לנו לחוש אהובים), נשדרג את מערכות היחסים שלנו.

לפני שאציג את חמש שפות האהבה, חשבו- מהי "שפת האם" שלכם בה אתם חשים בנוח ושולטים היטב? מהי השפה הדומיננטית של בן/ת הזוג? האם אתם מדברים באותה שפה?

מילים – יש המצפים למילות אהבה. הם מדגישים אמירות רומנטיות, כתיבת מכתבים ושירים. מבחינתם הפתק והברכה שווים הרבה יותר מהמתנה, והם יחושו תסכול מול בן זוג הממעט לבטא את אהבתו במילים.

זמן איכות – יש המודדים את האהבה בזמן האיכות המושקע בה. מבחינתם אין טעם למילות אהבה ריקות אם לא הצלחנו כל השבוע להיפגש לכוס קפה, או אם הזולת שקוע כל היום במסך. יש המסתפקים בשהות משותפת באותו חלל גם אם כל אחד עסוק בענייניו, ויש המצפים לזמן איכות של בילוי ולא רק בסידורים משותפים. וכשחושבים על זה – הזמן שלנו הוא המשאב היקר ביותר ואי אפשר להחזירו. שימוש איכותי בזמן עשוי להרחיב את הקשר הזוגי ולהעצים אותו.

מתנות – המתנה מסמלת מחשבה וכוונה: "זכרתי שרצית – אז קניתי לך". אין צורך דווקא במתנה יקרה (וכמובן, לא רק בימי הולדת/ נישואין). אולם יש הנוטים לזלזל במתנה, ואף עלולים לראות בה אינטרס סמוי שבן הזוג מנסה "לקנות אותם בכסף".

נתינת שירות- יש שעבורם המחוות מדברות יותר מהמילים. שפת האהבה שלהם מתבטאת במעשים, במתן שירות וטיפול, בנכונות לעזור, לפנק. אתם עשויים לזכור שנים רבות את המחווה של בן הזוג שלקח את הילדים לגינה והעניק לכם עוד שעה לישון יותר מתכשיט יקר שנקנה.

מגע– יש הזקוקים לגילויי חיבה גופנית יותר מאחרים כדי להרגיש אהובים. מחקרים רבים עוסקים בחשיבות המגע בתהליך ההתקשרות ומעידים על שינויים כימיים המתחוללים בגופנו כמו הורמון האוקסיטוצין המופרש בזמן מגע ומגביר חיבה. וגם כאן חשוב לדייק- מהו סוג המגע המדויק לו אני זקוק הגורם לי לחוש אהוב?

אז מה אפשר לעשות?

זיהוי – לכל אחד מאיתנו שפה דומיננטית (לרובנו יש יותר משפת אהבה אחת) שבה הורגלנו לדבר עוד בילדותנו במשפחת המוצא, ואולי זו דווקא השפה שהייתה חסרה לנו. בררו – מה הדבר שהייתם רוצים לקבל מבן/ת הזוג? מה גורם לכם לחוש אהובים? על מה אתם חוזרים ומתלוננים בפני בן/ת הזוג? (לרוב זה מה שאנו מבקשים וזקוקים). כיצד אתם מביעים את אהבתכם?

ללמוד – כמו בכל לימוד שפה, זה לוקח זמן ודורש תרגול ודיוק. נסה להביע בעבור בת הזוג את מה שהיא זקוקה לו ולא רק את מה שנוח לך לתת. בטא בעבורה במילים את מה שאתה חש. בדוק האם זה משפר את הרגשתה.

ללמד – איננו יודעים לקרוא מחשבות ולכן חשוב לדייק זה לזה את הצרכים שלנו.
הדריכו זה את זה- למה אני זקוק בקשר? כיצד אני חש אהוב? מה ניתן לעשות כדי לשפר את הרגשתי? כיצד אני יכול לדבר אהבה בשפה שלך?
ההבנה ההדדית של שפות האהבה השונות מסייעת לנו לדעת שאנו אהובים, גם אם לא תמיד הזולת מדבר בשפה הטבעית לנו. היכולת להתכוונן זה לזה תגרום לנו לחוש אהובים יותר.

ככל שנעשיר את שפות האהבה נצליח לגשר על הפערים, נחוש בעוצמת האהבה ונדבר מכל הלב.

המשפחה שלי אמורה לטוס בסוף הקיץ לטיול בחו"ל. אף פעם לא עליתי על מטוס, ותכלס אני ממש מפחד מזה. איך מתגברים?


מתברר שאתה לא לבד.. פחד מטיסה נחשב לשכיח באוכלוסייה. לעיתים הוא מופיע לבד, ולעיתים קשור לפוביות נוספות כמו קלאוסטרופוביה (פחד מהימצאות במקומות סגורים) או אקרופוביה (פחד מגבהים).
חשוב לזכור, כי פחד הינו רגש חיוני, בעל כוח הישרדותי חשוב, שאמור להתריע ולאותת לנו שמשהו מאיים עלול להגיע, ובכך לשמור עלינו ולסייע לנו להתמודד. אולם, לפעמים הפחד מזכיר מערכת אזעקה משוכללת ועדינה, המתעוררת וצווחת בקולי קולות לכל תזוזה קלה. במצב זה יש לכוון אותה כך, שתדע להתריע במצב אמת, ולא לעורר חרדה מיותרת.
איננו רוצים לתת לפחד לנהל אותנו, ולגרום לנו חלילה לוותר על חופשה או על נסיעה חשובה בשל החשש לטוס.
קיימות דרכי התמודדות מגוונות שתוכל לארוז ולקחת איתך במזוודה -

• מה הפרשנות שלך?- ר' נחמן מברסלב אמר- "אתה נמצא במקום בו מצויות מחשבותיך. ודא- שמחשבותיך מצויות במקום שבו אתה רוצה להיות !". לפי מודל אפר"ת ( אירוע-פרשנות-רגש-תגובה) מה שמייצר את תחושת הפחד שלך, אינו האירוע עצמו (הטיסה) אלא הפרשנות שאתה מעניק לו (אולי המטוס יתרסק), וכתוצאה מכך הרגש ( חרדה) והתגובה הנובעים ממנה. בעזרת טיפול קוגניטיבי- התנהגותי (CBT) ניתן לזהות את טעות החשיבה המאפיינת את האדם החושש מטיסה כמו- "חשיבה קטסטרופלית" – על הגרוע מכל, ולנסות להחליפה במחשבה אחרת- " זה מפחיד- אבל זה לא מסוכן".

• הרפיה- בזמן חרדה הגוף דרוך ומכווץ, האדרנלין מופרש, הנשימות מהירות ושטוחות.
הסימפטומים הפיזיולוגים מעבירים מסר למוח שאנו בסכנה, והחרדה עולה.
בעזרת תרגילי הרפיה אנו מפחיתים את העוררות הפיזיולוגית ומורידים את מפלס החרדה. נסה לתרגל הרפיה של נשימות עמוקות- לנשוף החוצה את האוויר באיטיות (מומלץ באמצעות קשית), לכווץ את השרירים למספר שניות ולשחרר , להאזין למוזיקה מרגיעה, לעשות דמיון מודרך של מקום בטוח ומרגיע.

• חשיפה בדמיון- אחת הדרכים היעילות בהתמודדות עם פוביה מכונה הקהייה שיטתית (דה- סנסיטיזציה) – לפיה הדרך הטובה ביותר להתגבר על פוביה היא להתעמת איתה. הרעיון העומד בבסיס שיטה זו הינו פרימת הקשר בין החרדה למצב מסוים.
רגיעה וחרדה הינם רגשות מתחרים, כך שהמטרה של הקהיה שיטתית היא ללמוד להישאר במצב שמעורר פחד ולחוות רוגע בו זמנית. נסה לבנות מדרג של מצבים הקשורים לפחד מטיסה מרמה מתונה ועד רמה גבוהה המעוררים חרדה. לדו'- העלייה למטוס, שלב ההמראה, מצב של "כיס אוויר"- כשחשים רעידות קלות וכד'. בכל שלב מתרגלים הרפיה ורק לאחר שחשים ביטחון מתקדמים לשלב הבא. כך נעים בין השלבים בדמיון עד שהתמונה מאבדת מהיכולת שלה לעורר חרדה וניתן להתקדם לשלב הבא. בזמן החשיפות כדאי להשתמש בנשימות עמוקות, הרפיית שרירים, שימוש במשפטי התמודדות –"אני יכול להתמודד" ועוד..

• התבוננות- התודעה שלנו בנויה מזרם בלתי פוסק של מחשבות. לעיתים הדאגות כה מעסיקות אותנו שמבחינתנו הן המציאות האמתית. המטרה הינה לייצר התבוננות על המחשבות שלי, להבין שאני לא בדיוק המחשבות שלי - אלא מתבונן עליהן. נסה לדמיין שאתה יושב על גדת נחל, והמחשבות הן עלים הנסחפים בזרם או עננים בשמים. כאשר חולפת מחשבה מדאיגה או מטרידה- היא עוברת הלאה ובמקומה מגיעה מחשבה אחרת. בתרגיל זה איננו נלחמים במחשבה המלחיצה אלא מייצרים מרחב, שבו החוויה יכולה להיות נוכחת מבלי הצורך להיפטר ממנה. כך נצליח לייצר מרחק ביני לבין המחשבות שלי או "הכללים" שמנחים אותי בראש.

• הפרדה- תרגיל נהדר ופשוט, שמאפשר לייצר הבחנה בין המחשבות שלנו למציאות הוא היכולת לומר :"עוברת לי מחשבה שהמטוס עלול להתרסק.." במקום "המטוס יתרסק". עצם האמירה- עוברת לי מחשבה או אני שם לב שיש לי מחשבה.." מייצרת הפרדה ומפחיתה חרדה.

• הסחת דעת- לא ניתן לחשוב כמה מחשבות במקביל, ולכן באפשרותך להכין רשימה של הסחות שונות שיכולות לסייע לך בעת שהפחד יעלה כמו להאזין לשיר אהוב, לקרוא ספר, לדבר עם חבר, לצפות בסדרה מצחיקה, לספור כמה אנשים לבושים בירוק..

מאחלת לכם טיסה נעימה ומהנה!