כתב האהבה/ נעמה מוזס
הִיא צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּלֵךְ,
אֲבָל בִּפְנִים הַלֵּב לוֹחֵשׁ שֶׁיְּחַבֵּק.
הִיא חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טַעַם לְנַסּוֹת,
אֲבָל רוֹצָה שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ לְשַׁקֵּם אֶת הַהֲרִיסוֹת.
טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו יוֹתֵר,
אֲבָל הֲכִי רוֹצֶה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ, שֶׁלֹּא יְוַתֵּר.
אִם רַק יַצְלִיחוּ,
לִפְרֹשׁ אֶת דַפֵּי הַזּוּגִיּוּת לְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ,
לְקָרֵב לֶהָבָה,
כְּמוֹ קֶסֶם תִּתְגַּלֶּה
הָאַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה.