בלוג

יום אחד זה יקרה


יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

מה נשתנה

שנה שעברה הצלחנו להינצל מהשאלות של הדודה, אבל השנה ליל הסדר חוזר ובגדול. איך אני אמורה להגיב אם היא תציק לי בשאלה למה לא התחתנתי? ועוד יותר מזה - אם יהיה דיון על הנושא סביב שולחן החג?
אכן חיכינו שנה שלמה להיפגש עם המשפחה המורחבת, אולם לצד מפגש משמח ומרגש עלולים לצוץ גם קונפליקטים, אי-נוחות ומתח. (ככה זה במשפחות הכי טובות, לא?).
חשוב לציין שהשאלה שהעלית רלוונטית לא רק לרווקים. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו ציפייה למשאלה שעדיין לא מומשה ורגיש לעיניים הביקורתיות של הסביבה. אם נודה על האמת, אלו לעיתים העיניים שלנו... בליל הסדר הקרוב זו יכולה להיות את, מחר זה הגיס שפוטר ועדיין לא מצא עבודה, הזוג שהתחתן לפני שנים ועדיין לא בהריון, הבן דוד שסיים שירות לפני שנתיים ועדיין לא התחיל ללמוד ועוד... מצבים בהם אנו חווים את ההתעניינות במצבנו האישי כחטטנית ומאיימת על תחושת הערך העצמי שלנו.
מה לעשות?
לבחור- דיון משפחתי אודות מצבך עלול לאיים על תחושת הערך העצמי. זה לגמרי מובן. גם אם זה נעשה מתוך כוונה טובה בחיק המשפחתי. כאשר האמיגדלה במוחנו מזהה איום (אף שלא מדובר באריה ביער) היא נכנסת לפעולה. וכמו בכל מצב לחץ אנו עשויים להגיב באחד משלושת ה f- :
להתקיף (fight) - להגיב בתוקפנות- "מה את דוחפת את האף שלך? אולי תתעסקי בעניינייך?"
לברוח (flight) - להימנע מלהגיע לארוחה או לשוחח עם בני המשפחה בעניינים אישיים.
לקפוא (freeze) – כן, גם זה קורה לנו. אנו פשוט נאלמים ובדיעבד חושבים על כל המשפטים שהיינו צריכים להשיב. חשוב לזכור שבמצב לחץ דרגות החופש שלנו לתגובה הולמת מצטמצמות.
כידוע משפחה לא בוחרים. אולם באפשרותך לבחור בפרשנות המתאימה לך, וזו משפיעה על תגובת הלחץ ועוצמתה- האם בהכרח שאלת הדודה באה ממקום חטטני ושיפוטי? אולי היא משקפת מצוקה שלה? אולי לדודה דווקא אכפת ממני והיא מעוניינת להציע לי הצעה?
לרוב פגיעה מאדם קרוב נובעת מחוסר הבנה או מחוסר ידע. היכולת לשנות את הפרשנות מאפשרת להתבונן על המצב מזווית נוספת מבלי שהרגש ינהל אותנו ובהתאם לכך התגובה תהיה שקולה יותר.
לבער את החמ"ץ- בפסח (ורצוי גם בשאר ימות השנה) מומלץ לעבור משפת החמ"ץ לשפת הער"ך- במקום "אני חייב/מוכרח/ צריך לשדר שהכל בסדר"- נסי לומר "עדיף/ רצוי /כדאי שלא יביכו אותי בשאלות אישיות, אבל גם אם זה יקרה-אחייך ואעבור הלאה". כן, שינוי של מילה מפחית מעוצמת הרגש השלילי.
לשמור על קדירה מלאה- יש המדמים הערכה עצמית חיובית ל "מערכת החיסון של התודעה"- המאפשרת לנו לעמוד מול ביקורת, לפתח עמידות והתמודדות מול אתגרים ואכזבות. הערכה עצמית חיובית מושפעת במידה רבה מתגובות הסביבה אולם, היא מתחילה קודם כל בנו. סאטיר השתמשה במטפורה של "קדירה" לתיאור הערך העצמי. כאשר הקדירה הפנימית מלאה, אנו גדלים לאנשים היודעים לקבל את עצמנו באופן חיובי. אך כאשר הקדירה הפנימית ריקה- אנו עסוקים כל העת באופן שבו אחרים מעריכים אותנו. יש בקערה שלך דברים נוספים שהם חלק מאישיותך הטובה. הערכתך העצמית אינה תלויה רק בסטטוס זמני שלך.

להוריד את המסכה – סוף סוף אפשר להוריד את המסכה בארוחה המשפחתית. עלינו ללמוד להסיר לא רק את זו הפיזית, אלא להציג גם את החלקים האנושיים, האותנטיים והפחות מחמיאים שלנו.
אנו כמהים לתחושת שייכות המקבלת את מי שאנו באמת, ולא רק את המסכה שעטינו על פנינו. לשם כך נדרשת מאיתנו יכולת חמלה וקבלה עצמית. ד"ר ברנה בראון עוסקת בעוצמה שבפגיעות, באומץ להיות לא מושלמים. לדעת שאנו ראויים לאהבה ולהצליח לחלוק במערכות היחסים שלנו גם תחושות של בושה, פחד ופגיעות. החשש ממתיחת ביקורת ישירה או סמויה, הפחד להיכשל, להיות מובכים- כל אלו קשורים בפחד הגדול שלנו להיות פגיעים. אולם באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון להיראות חזקים, ששום דבר כביכול לא נוגע בנו הופך אותנו לחלשים.
ניתן לומר לדודה היקרה, "את בטח מבינה שהשנה הזו היתה שנה לא קלה. לכולנו. בוודאי בתחום הזוגי. אני עושה את מירב ההשתדלות שלי ומקווה לטוב." אולי דווקא תגובה כזו תייצר שיח אישי וקרוב.
לפי בראון, אומץ הוא היכולת לספר את הסיפור האישי שלנו באופן מלא מכל הלב, ללא טשטוש ועיגול פינות. ההגדרה למילה אומץ באנגלית (courage) מקורה במילה הלטינית cor שפירושה "לב". לאנשי ה"לב שלם" יש האומץ להיות לא מושלמים, לגלות חמלה ביחס לעצמם או לאתגרים שהם עוברים, להניח בצד את מה שהם "אמורים" להיות לטובת מי שהם באמת.
ולסיום, כמה מילים ל"דודות הנחמדות" (מילת קוד לכל השואלים שאלות אישיות ולעיתים מיותרות)- רגע לפני שאתם מעלים בשולחן החג נושא הקשור בחייו האישיים של אחד הנוכחים, נסו להיכנס לנעליו ולשאול את עצמכם האם זה המקום והזמן שהייתם רוצים שישאלו אתכם שאלה דומה. גם אם היא מתוך אהבה.
חג שמח ומשפחתי לכולנו!


כתב האהבה / נעמה מוזס

כתב האהבה/ נעמה מוזס
הִיא צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּלֵךְ,
אֲבָל בִּפְנִים הַלֵּב לוֹחֵשׁ שֶׁיְּחַבֵּק.
הִיא חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת שֶׁאֵין טַעַם לְנַסּוֹת,
אֲבָל רוֹצָה שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ לְשַׁקֵּם אֶת הַהֲרִיסוֹת.
טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו יוֹתֵר,
אֲבָל הֲכִי רוֹצֶה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ, שֶׁלֹּא יְוַתֵּר.
אִם רַק יַצְלִיחוּ,
לִפְרֹשׁ אֶת דַפֵּי הַזּוּגִיּוּת לְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ,
לְקָרֵב לֶהָבָה,
כְּמוֹ קֶסֶם תִּתְגַּלֶּה
הָאַהֲבָה שֶׁדָּהֲתָה.

יותר מדי ביחד

אנו נשואים 4 שנים (עדיין ללא ילדים) ובשנה האחרונה שנינו לומדים ועובדים מהבית ונמצאים הרבה זמן יחד. אחרי כל הסגרים האחרונים אני מרגיש חנוק בזוגיות. התחושה הזו מפחידה אותי. מה זה אומר עלינו? ומה אפשר לעשות?

אכן התקופה הזו מאתגרת לכולנו. הביחד יכול לקרב אך גם להעיק ולייצר תחושת עומס ומחנק.
כאשר מדברים על זוגיות, לרוב מדגישים את תחושת השותפות, החיבור והקירבה. אולם חשוב לזכור שגם אש זקוקה לחמצן כדי להמשיך לבעור.
בדומה לאישיות האדם- גם בזוגיות קיימים שלבי התפתחות- השלב הראשון מאופיין במעין ירח דבש מתמשך בו עושים הכל יחד. בשלב ההתאהבות קשה לדמיין מצב שלא נרצה להיות ביחד. התקופה הוורודה הזו חשובה לבניית הקשר (בדומה לשלב הסימביוזה בין האם לתינוק) אך היא לא אמורה או יכולה להימשך לנצח. עם התבססות של אמון ואינטימיות בני הזוג חשים שהם זקוקים לעשות גם דברים בנפרד. הצורך בנפרדות הינו רכיב חיוני בהתפתחות בריאה.
השנה האחרונה היתה קיצונית (מהרבה בחינות) ואילצה אתכם לשהות זמן רב בבית מעבר לנורמה. (במיוחד בשלב בו עדיין אין ילדים והפוקוס העיקרי בקשר ממוקד בכם). לצד יצירת שותפות וקירבה בני זוג צריכים ללמוד להעניק מרחב ולאפשר נפרדות.
בהאזנה ליצירה מוזיקלית יש לאפשר לכל כלי נגינה להשמיע את הגוון הייחודי שלו לצד השתלבות הרמונית בשיר. כאמור השלם הוא יותר מסך חלקיו ועדיין לכל חלק מקום חשוב העומד בפני עצמו. בנפרדות אין הכוונה חלילה לניתוק אלא בהבנה ששני בני הזוג אנשים אינדיבידואלים ולכל אחד צרכים ורצונות שונים שאינם יכולים או אמורים להתמלא במלואם רק ע"י בן/ת הזוג.

מה ניתן לעשות?

ביי ביי פנטזיה- האמת היא שקל יותר לדבר על "נפרדות בריאה" מאשר להצליח לבצע אותה. בראש ובראשונה משום שעלינו למסגר מחדש את החלום הוורוד (והדביק) לגבי ה"ביחד הזוגי".
לרבים יש תמונה אידילית בראש כמה נפלא היה אילו יכולנו להיות 24/7 עם מי שאנחנו אוהבים. הפנטזיה הזו עלולה לייצר בלבול, תסכול ואכזבה כאשר בפועל היא לא עומדת במבחן המציאות. כאשר האוכל מלוח מדי נהוג לומר שמישהו פה מאוהב. במערכת יחסים מיטיבה ויציבה יש לאזן את מידת התבלון. היחד הזוגי לא חייב להיות ממשי כל הזמן, לעיתים די בתחושת הביטחון שאנחנו לא לבד. בדומה לילד הזקוק מגיל צעיר לנפרדות מהוריו ועצם הידיעה שהם נמצאים שם עבורו עשויה להרגיע ולהעניק תחושת ביטחון.
ובכן, הגיע הזמן להניח בצד את הפנטזיה ולהתאים אותה אליכם.

רגע, מה זה אומר? - הצורך בתחושת נפרדות עלול לייצר תחושת בהלה וספק– "מה זה אומר שאני מעדיף להיות לבד? האם זה סימן שלא טוב לנו יחד?"
לפני שנסיק מסקנות חשוב לשהות בכאן ועכשיו, להתבונן ברגשות ולנשום לתוכם. להבין שקשר בטוח מכיל שני לבבות פועמים ואין צורך להתיך אותם ללב אחד.
אל תישאב למקום של "הכל או לא כלום". בני זוג שונים ביכולת שלהם בשיתוף, באינטימיות, בצורך להיות לבד- כבדו את ההבדלים ותנו להם מקום. לא כולנו חייבים להתכסות בשמיכה זוגית, לעיתים יותר נוח שיש לכל אחד את השמיכה שלו.




מפת אהבה- פרופ' גוטמן טוען כי על בני זוג ללמוד להעשיר את מפת האהבה שלהם.
יש מקום במוח בו מאוחסנת האינפורמציה שלנו על בן/ת הזוג. המקום הזה עשוי להיות עשיר ומסועף או דל ותמציתי. מפת אהבה מפורטת מעידה על רמת היכרות ואינטימיות גבוהה בין בני הזוג. בתנ"ך האהבה נקשרת עם הפועל "לדעת"- הרצון להכיר רבדים חבויים, לגשת כתייר לבן/ת הזוג מתוך התעניינות וסקרנות.
לחצו על כפתור "הריענון"- קבעו בכל שבוע דייט זוגי שונה ומפתיע. הכניסו אפילו משהו קטן כמו מסרון מרגש, חמשיר מצחיק, ממתק, מתנה סמלית לשגרת היומיום. נצלו את הזמן המשותף להכיר שבילים נסתרים וחדשים.

מרחק נגיעה- כדי לייצר נפרדות בריאה עליך להעניק לעצמך את האישור להיות נאמן לעצמך ולהכיר בצרכים השונים שלך ושל בת הזוג. במיוחד בתקופה הזו- כאשר נמצאים זמן רב יחד- עשו רשימה של פעולות אותן תעדיפו לעשות לבד- כמו לצאת להליכה, לצפות בסדרה לבד, לפתח תחביב, למצוא זמן להיפגש לבד עם חברים. אנו יכולים להיות קיימים בזכות עצמנו גם בתוך קשר, לפעול לקראת הגשמת מטרות אישיות מתוך מרחב אישי ועדיין להיות מסופקים ומאושרים בקשר.
עלינו ללמוד להיטען מחדש לא רק ברמה הזוגית, למלא את המיכל הפרטי כדי שנוכל להעניק ממנו בעתיד לאחרים, לנוע על רצף של מרחק נגיעה וכך לייצר געגוע הדדי מחודש.

לקנא

לאחרונה אני מקנא בחבר טוב שמצא את אהבת חייו והתחתן, שסיים בהצלחה תואר והשיג עבודה טובה, ש... מיליון ואחת דברים שלי אין. זה מבאס אותי שקשה לי לפרגן לו ואני מתרחק ממנו. אף פעם לא תפסתי מעצמי טיפוס קנאי וממש קשה לי עם זה. מה לעשות?
אכן קנאה נחשבת לאחד הרגשות הפחות אהובים ומעוררי כאב. מחקר שבדק את התגובות המוחיות של אנשים במצב של קנאה באחר, מצא שככל שהקנאה דורגה כגבוהה יותר, כך הופעלו אזורי חישה וכאב בעוצמה חזקה יותר. מה הפלא, שרובינו משתדלים להכחיש אותה (אני מקנא!? מה פתאום!) וגם אם אנו מוכנים להודות בה- לרוב נפנה אצבע מאשימה פנימה, נשנא את עצמינו ונבקש לסלקה. בבסיס הקנאה מצויים רגשות של פחד, עצב וכעס. מצד אחד היא עשויה לדחוף אותנו להתקדם, אך גם עלולה להציף רגשות של עוינות, נחיתות ותסכול ולהביא להתנהגויות שיפגעו בנו או בזולת.
מבחינים בשני סוגים של קנאה-
קנאה באחר (Envy) – כאשר אנו רוצים משהו שיש לאחר ואין לנו. קנאה במעמד, ברכוש בתכונותיו של האחר מוכרת לכולנו ומופנית גם כלפי אנשים קרובים ועלולה לפגוע במערכות יחסים ובהערכה העצמית שלנו בציפייה להשתוות לאחר.
קנאה לאחר (Jealousy)- מתייחסת בעיקר ל"קנאה רומנטית" וכוללת עיסוק מוגזם בנאמנותו של בן/ת הזוג ומביאה לרוב לפגיעה בקשר. בבסיסה עומד הפחד לאבד מישהו יקר.
בשני הסוגים קיימת תחושה של חסך- משהו שאין לנו או משהו שאנו חוששים לאבד.
מה ניתן לעשות?
קבלה- עצם העובדה שקנאה קיימת אצל כולנו מלמדת על רגש טבעי ונורמלי שיכולים להיות לו צדדים חיוביים כמו הדחף להשיג דברים ולהתפתח. הקנאה מעידה בעיקר על היותנו אנושיים. הקושי הטמון בקנאה אינו בקיומה אלא בתחושת השיפוטיות הנלווית ויוצרת "מסיבה" של רגשות שליליים כמו חוסר סיפוק, טינה ורחמים עצמיים.
מה אתה רוצה ממני?- קנאה אינה דבר שקורה לנו, אלא נובעת מהפרשנות שלנו. ולכן אם נפענח מה היא מנסה לומר ומהו המנגנון שמפעיל אותה- נצליח לווסת ולשלוט בה. מומלץ לברר אם הקנאה נובעת מאירועים אובייקטיביים או מתחושה פנימית של חוסר ערך/ ביטחון בתחום מסוים. קנאה עשויה ללמד על המקומות האפלים שהעדפנו להסתיר- המקומות שאנו פחות מעריכים, המקומות בהם ויתרנו לעצמנו. קח כמה שניות להתבונן בהם, אולי תלמד משהו חשוב על עצמך.
במקום להתכחש לזה שאנו מקנאים בחבר על הצלחתו או להוריד מערך ההישג (נו, אפשר לחשוב...) כדאי להתחבר לרצון הפנימי הבועט בתוכנו בדמות שדון הקנאה הירוק ולשאול- האם אני יכול להשיג זאת בעצמי? האם קיים מכנה משותף לאירועים המעוררים בי קנאה- משהו שחשוב לי במיוחד, חלומות שזנחתי? אולי הקנאה באה לאותת שעדיין מוקדם לוותר עליהם?
יש מקום גם לך- קנאה עשויה להיות מקדמת ומועילה כאשר אנו שמחים עבור הזולת ורוצים זאת גם עבורנו. בזכות האדם בו אני מקנא- אני יודע שזה אפשרי ואולי ניתן ללמוד מניסיונו. וכן, יש בעולם מקום ושפע לכולם.
במה מקנאים בך? ככל שנדע לקבל ולאהוב את מי שאנחנו, כך תחושת הערך שלנו תגדל, הביטחון העצמי יתרחב והקנאה תרד. לא יזיק לשאול- במה אחרים מקנאים בך? אלו חוזקות ותכונות ייחודיות יש בך? (מומלץ לכתוב בכל יום רשימת חוזקות).
עכשיו אני מקנא – חשוב להבחין בין רגש שאתה חש ברגע/ מצב מסוים לבין הדבקת תווית כוללנית של "טיפוס קנאי". בדומה להבחנה בין "נכשלתי בבחינה" לעומת "אני כישלון". הרגש אינו מה שמגדיר אותך.
כל העולם במה- הקנאה הופכת אותנו לבימאים המביימים סרט מופלא על אחרים. אנו מתעכבים על פרטים מסוימים, בוחרים להשמיט אחרים, מכוונים פוקוס על מה שיש לאחר (ולי אין) ומקבעים במוחנו תמונה מרהיבה כמה החיים של אחרים הרבה יותר טובים משלנו. (הרשתות החברתיות, אגב, עושות לנו שירות מעולה). במחקר נתנו לסטודנטים לעבור על פרופילים של חבריהם באוניברסיטה. מתברר שהם השקיעו זמן רב בפרופילים שעוררו את קנאתם וזכרו טוב יותר פרטים הקשורים בהם. רגש הקנאה מעורר תהליכים קוגניטיביים כמו שיפור זיכרון וקשב. ואולי הגיע הזמן לביים סרט אחר?
אני מאבד את זה- קנאה היא רגש עוצמתי ומאיים שעשוי לעורר תגובות שונות של לחץ (לחימה /בריחה או קפאון). שים לב כיצד אתה בוחר להגיב- להתרחק? להכחיש? לפגוע באחר? להקשיב לעצמך? איזו התנהגות תרצה לחזק ואיזו להפחית?
אז רגע לפני שהמפלצת הירוקה תשתלט, כדאי לעצור, לקחת נשימה עמוקה, לחבק את עצמינו, לתת הזדמנות לשיח פתוח ולא שיפוטי ( גם מול האחר) שיגלה לנו דברים חדשים על עצמנו, נבין את הצורך וננסה להמירו בפירגון ובתקווה לעתיד.

עם חרטות

אני בכתה י"א ומתלבט אם להמשיך ללמוד את המקצוע המורחב שבחרתי. אני מצטער שלא בחרתי במקצוע אחר שרציתי (שפחות נחשב ופחות קשוח) ומתלבט אם לשנות. מצד שני חבל לזרוק עכשיו שנה פלוס של השקעה ואולי עדיף כבר להמשיך. מה לעשות?
לא פעם אנו מתבוננים לאחור על החלטה שבחרנו ותוהים אם זו היתה בחירה נכונה עבורנו. אנו מבקשים לעצור, להתבונן על הדרך שעשינו ולבקש מה "ווייז" הפנימי לשנות מסלול. אחד הפרקים בספר של יהודית כץ "חושבים טוב" עוסק במונח "עזיבה אסטרטגית". לפעמים אנו שואלים את עצמנו מתי והאם בכלל נכון לפרוש. אחרי שהשקענו במערכת יחסים, בלימודים, בעבודה- קשה לנו ככה פתאום לקום וללכת. במיוחד לאור החינוך שקיבלנו על ערך ההתמדה וגינוי הוויתור. התמדה היא בהחלט אחת התכונות החשובות הנדרשות להצלחה בחיים. אולם, מתברר שהניצחון לא תמיד שייך למתמידים. לעיתים עלינו לדעת גם לומר יפה שלום לבחירות שלנו. עזיבה אסטרטגית מדברת על היכולת להתבונן בכנות במאמץ שהושקע עד כה ולבחון האם אנו מתמידים מהמניעים הנכונים. כץ מתארת עזיבה מהסיבות הנכונות לא ככישלון אלא כנפילה קדימה. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא מדוע אתה שוקל לוותר על הלימודים במקצוע המורחב שבחרת? האם משום שקשה (ומה לעשות ש"קשה" לא נמצא רק בלחם...) או משום שלמדת משהו חשוב על עצמך והגעת להבנה שהשקעה נוספת לא תסייע למצב ושעדיף להשקיע את האנרגיה במקום אחר שיטיב עבורך?
אז, מה לעשות?
אחי, אם היית שואל אותי- מה היית מייעץ לחבר טוב בסיטואציה דומה? כדי לקבל פרספקטיבה נכונה בנוגע להתלבטות המלווה אותנו- מומלץ לתפוס מרחק רגשי בכך שנדמיין עצמנו מתייחסים לדילמה של חבר קרוב. כן, מתברר שאנו נוטים להיות חכמים, לשאול את השאלות הנכונות ולגלות חמלה רבה יותר כלפי אחרים.
לגמור הכל מהצלחת- מגיל צעיר חונכנו שצריך לסיים את מה שהתחלנו. אלו חלק מדפוסי החשיבה הנוקשים שמזמזמים לנו בראש. דמיין שיש לך את החופש להחליט- לבחון את היתרונות והחסרונות במצב הנוכחי, להניח בצד את השאלות העוסקות באֶגו- כמו, מה זה אומר עליי אם אעזוב עכשיו? מה יחשבו עליי אם לא אלמד את המקצוע הנחשב? ועבור לשאלות מקדמות של- מה נכון לי? האם המצב הנוכחי מקדם אותי? האם אני מפספס הזדמנות משום שהתחייבתי למשהו שפחות מתאים לי?
איזה כיף! בוטל!- פרופ' דן אריאלי מציע כלי שיכול לסייע לנו להבין מה באמת אנו רוצים לעשות. דמיינו אירוע שהתחייבנו להגיע אליו (ולא ממש מתאים לנו) ולפתע אנו מקבלים הודעה שהתבטל. כנראה שנחוש שמחה והקלה. חדוות הביטול נועדה לשפר את ההבנה בנוגע לבחירות של עצמנו, מה באמת מתאים לנו לעשות בזמן המוגבל העומד לרשותנו. אין הכוונה שנעשה רק מה שבא לנו ושלא נתחייב או נתחשב באחרים, מובן שיש לפעול מתוך שיקול דעת ולהבין שבכל בחירה מצויים גם צדדים פחות נעימים. אבל, אם בכל שיעור במקצוע המורחב אתה חש תסכול וחרטה בנוגע למקצוע הלימוד שבחרת, כנראה שאתה לא נמצא במקום הנכון עבורך.
אולי מחכה לי משהו טוב יותר- פחד מהחמצה (FOMO או Fear of Missing Out) מתייחס לתחושת חוסר הנוחות המתעוררת בנו כאשר אנו עסוקים בהזדמנויות שאולי החמצנו או בשל החשש שאחרים חווים חוויה מספקת בלעדינו. בעידן השפע אנו נאלצים בכל בחירה לשלם את המחיר על משהו אחר שלא ניסינו. עלינו לזכור שלכל בחירה יש מחיר. אין מושלם. אם תהיה כל הזמן עסוק במה שאולי פספסת לא תוכל ליהנות מהיש ומהיתרונות של הקיים.
עדיף להצטער על דברים שעשית מאשר על דברים שלא עשית- לא פעם אנו שואלים את עצמנו- מה היה קורה אילו? במיוחד כשמדובר בבחירות בעלות פוטנציאל לשינוי שעשויות היו להשפיע על תהליך ההתפתחות והצמיחה שלנו כמו בחירת בן/ת זוג או מקצוע. יתכן ואתה עדיין מתחבט בשאלה מדוע לא בחרת במשהו אחר שרצית ומתקשה להקדיש את מרצך לתחום הלימודים הנוכחי. לא תמיד אנחנו חייבים לקבל החלטות גדולות ומרחיקות לכת. ניתן להתחיל בניסוי קטן, כמו לבקש להיכנס למספר שיעורים למקצוע שאתה שוקל לשנות (אולי תגלה שזה בכלל לא מה שחשבת), במקום להחליף מקום עבודה ניתן לפתח תחביב קרוב ולבחון האם יש הצדקה לביצוע סיבוב פרסה. ואולי תגלה- שהאוצר נמצא ממש כאן, בהחלטה שכבר בחרת.

...
...

שח"ל 6 כפר סבא​

054-4798064​

שלח

שם מלא

שדה חובה

תודה שפנית אלינו,

ניצור אתך קשר בהקדם האפשרי​

מייל 

שדה חובה

טלפון

שדה חובה

הודעה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..