בלוג

יום אחד זה יקרה


יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

אל תעצבנו אותי

אני מתעצבן מהר, ויש מצבים או אנשים שמצליחים לעצבן אותי במיוחד, ואז אני ממש הופך לאדם אחר (שאני לא אוהב). לצערי, אלו אנשים קבועים בחיי, שאיני יכול להתנתק מהם. מה לעשות?

יש רגע כזה, בו אנו מרגישים שלוחצים לנו על "כפתור אדום" שמשגר אותנו למקום אחר.
בשנייה אנו עוברים ממצב של אפס למאה.. לחץ הדם והדופק עולים - כמו שאומרים "הדם עולה לנו לראש", ו"נוצר נתק" בין האמיגדלה- האזור במוח האחראי על רגשות לבין האזור הקדם-מצחי בקורטקס של קבלת החלטות וחשיבה רציונלית, ואנו מגיבים בהתאם או ליתר דיוק- מאבדים שליטה ומתפוצצים...
וכפי שציינת, יש אנשים שמעצבנים אותנו במיוחד..( אוי.. כמה שהם מעצבנים...). הם יודעים ללחוץ על הנקודות הרגישות ולהוציא את "הילד הרע" שבנו..
הרב והפסיכיאטר אברהם טוורסקי מציג שלושה שלבים במצב כעס: 1. תחושת כעס שמתעוררת כאשר אנו חשים איום, אכזבה תסכול ועוד. חשוב שנזכור שכל רגש הוא חיוני ובעל חשיבות לתפקודנו, וישנה סיבה טובה לכך שהרגש התעורר בנו. למעשה, אין לנו ממש שליטה על הרגש עצמו , אך אנו יכולים לנסות להפחית את עוצמתו. 2. התגובה – אותה טוורסקי מכנה - "זעם". וכאן יש לנו בחירה-האם נגיב בצעקות? בהתעלמות? בהאשמה? בהבעת זלזול ובוז? 3. הטינה- המקום בו הכעס נאגר, מתיישב חזק, נאחז ומחלחל לתוכנו- הכעס ממשיך לבעבע בתוכנו, לתפוח לממדים כמו הר געש- לעיתים קרובות מבלי שגורם הכעס בכלל יודע על כך.
הסיבה לכך שאנשים או מצבים ספציפיים מוצאים אותנו משלוותנו נובעת בעיקר מ"הסיפור הפנימי" שאנו מספרים לעצמנו- הפרשנות הסובייקטיבית שלנו. "הצלחת המלוכלכת נותרה בסלון" לא בהכרח משום "שמזלזלים בנו" , "היא לא התקשרה להתעניין" לא בהכרח "כי לא אכפת לה ממני"... קרל יונג טען, שכל דבר שמרגיז אותנו באחרים- יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו.
זה דורש התבוננות אמיצה בניסיון לנתח מדוע דבר מסוים כ"כ מקפיץ אותנו. זו מראה (לא פשוטה)עבורנו. וכידוע- "הפוסל- במומו פוסל".
הדרך לשנות את ה"תסריט הפנימי" המוקרן במוחנו ב"לופ" חוזר הינה לבחון חלופות לסיפור. וזאת ניתן לעשות באמצעות שיחה ושיתוף. נשמע פשוט? הלוואי...

כדי להצליח לשוחח על משהו/מישהו שעיצבן אותנו- כדאי ליישם את ההמלצות הבאות :

• לווסת - הכעס מלווה בתחושות גופניות. שים לב לסימנים מקדימים המגבירים אצלך כעס. לדו' אם אתה יודע שכשאתה רעב, משועמם או עייף, אתה נוטה להתעצבן בקלות, השתדל לא להיכנס למצבי קונפליקט בתנאים אלו. חשוב להפחית את העוררות הגופנית לפני שמדברים- לקחת נשימה עמוקה, לדמיין חוויה נעימה, להיזכר בשיר שעושה לך טוב, לחזור על משפט מרגיע.

• להקשיב- גם כשאנו לא מסכימים. ההקשבה מעניקה תחושה שהאדם מולנו מכבד אותנו ומעניק משמעות לדברינו. אל תקטעו את דברי הזולת ואל תיכנסו למגננה. השתדלו פשוט להקשיב, כפי שהייתם רוצים שיעשו עבורכם.

• התייחסו לאירוע ספציפי- מרבית הסיכויים שהאדם המעצבן ימשיך להיות חלק מהנוף שלנו, וכנראה שהוא גם לא הולך להשתנות (אנחנו הרי בקושי מצליחים לשנות את עצמנו). ולכן כדאי להתמקד באירוע מסוים ולא לייצר הכללות.

• שפת ה"אני" – במקום להתחיל את המשפט "כשאת/ה" המייצר מיד תחושת התקפה והאשמה, עדיף להשתמש ב"שפת האני". כאשר אנו משתפים בחוויה שלנו אנו פחות שיפוטיים כלפי האחר, וכך הוא פתוח יותר להקשיב ולא עסוק בלהגן על עצמו. לדו' במקום לומר- "למה את תמיד משאירה את המגירה פתוחה?" עדיף –" כשאני רואה את המגירה פתוחה, אני חש שמזלזלים בי, הייתי רוצה לבקש שתשתדלי לסגור את המגירה". הנה הנוסחה המנצחת: "כשקורה_, אני מרגיש/ה __. והייתי רוצה לבקש ש__".
לעיתים, הכעס הינו רגש משני המכסה על רגשות עמוקים יותר מתחת לפני השטח- תחושות של תסכול, פחד, חשש מדחייה או פגיעה. הרי זה לא הכלים בכיור שמכניסים אותך לקריזה- יתכן וזה בשל התסכול שלא מתחשבים בבקשתך. הכעס אינו משום שהוא דיברה כל הערב בטלפון אלא אולי מכך שחשת בודד.
נסה להתחבר לתחושות הללו ולשוחח ממקום משתף (ולא מאשים).

• שימוש בהומור הוא כלי נהדר לנטרול הכעס. מתברר שישנם רגשות מתחרים, שלא ניתן לחוות במקביל- כמו כעס ושמחה. ההומור מאפשר לנו להתבונן על המצב מזווית נוספת, מאזנת- הרי לא חייבים לקחת הכל כ"כ ברצינות.

חיים שלי

שמתי לב שישנם זוגות שמכנים זה את זה בכינויי חיבה. אנחנו לא. זה נשמע לי ממש קיטשי, וגם יהיה מוזר להתחיל פתאום לקרוא זה לזה בשם חיבה. האם שימוש בכינוי חיבה יכול לתרום לזוגיות?

לאחרונה קראתי על סקר חדש שנערך בארה"ב, שבחן את רמת שביעות הרצון בזוגיות בקרב זוגות המכנים זה את זה בכינוי חיבה. בסקר נטען כי כאשר בני-זוג מעניקים זה לזה שמות חיבה ייחודים- הם מחזקים את מערכת היחסים ומעלים את רמת האינטימיות ביניהם. מתברר, כי שימוש בשמות חיבה שכיח יותר בקרב זוגות ללא ילדים הנשואים פחות מחמש שנים בהשוואה לזוגות הנשואים שנים רבות עם ילדים. נתון זה אינו מפתיע, ומלמד כי במהלך השנים אנו עלולים לחוות שחיקה ולהתייחס זה לזה כ"מובן מאליו". שימוש בכינוי חיבה לבן/ת הזוג עשוי לעורר רגשות חיוביים ולחזק את האינטימיות.
ולכן, גם אם מוזר לך להתחיל עם זה פתאום... אז מה!? הרי ישנם לא מעט דברים, שמוזר לנו להתחיל לעשות פתאום כמו פעילות גופנית, שיחה עם הילד, פגישה עם חבר ילדות – אבל אם החלטנו שזה חשוב לנו - נתחיל לבצע אותם עד שיהפכו להרגל.
מהאטמה גנדי טען –"שים לב למחשבותיך; הן הופכות למילותיך. שים לב למילותיך הן הופכות למעשיך... " למילים יש כוח. הן מייצרות מציאות. כאשר אנו פונים זה לזה בלשון רכה ועדינה, המייחדת את הקשר שלנו -השיח הבין-אישי עשוי להשתנות לטובה.
ציינת, ששימוש בכינוי חיבה נשמע לך "קיטשי"... אכן, ניתן להתייחס למחוות רבות בחיינו כאל דבר מגוחך ומיותר- לשם מה לטרוח לעטוף מתנה בנייר עטיפה מבריק עם סרט? לקנות בלון? להביא פרחים? מחוות אלו קשורות במידה רבה לנורמות התרבותיות ולמודל שהוצג לכל אחד בילדותו מהוריו ומסביבתו הקרובה- דפוס של הבעת אכפתיות ואהבה. ישנן משפחות הטורחות לעשות מכל אירוע סיבה למסיבה, להשקיע, להביא פרחים בכל שישי, לקנות מתנה לחג ועוד (ואני לא מנסה לרמוז שום דבר..). ויש המביעים אכפתיות וחיבה באופן שונה.
אהבה וחיבה הן מושגים מופשטים. איננו יכולים באמת לגעת בהן. אפשר לחוש בביטויי החיבה באמצעות מעשים כמו- להכין מאכל אהוב, לבצע משימות עבור השני, לשלוח הודעה אוהבת באמצע היום. לכל אחד הדרך שלו להביע חיבה והדרך שבה היה רוצה שיעניקו אותה. ולכן, כדאי לערוך תיאום ציפיות זוגי ולברר עם בן/ת הזוג לאלו ביטויי חיבה הוא זקוק ומה באפשרותו להביע.
שימוש בכינויי חיבה מפתח שפת אהבה ייחודית של בני הזוג, שיכולה לבוא לידי ביטוי באופן מילולי ולא מילולי. וזו אחת הדרכים שלנו להעניק תשומת לב ולהביע חיבה וקירבה.

כיצד שימוש בכינוי חיבה עשוי לסייע לזוגיות?

• ויסות לחץ– החיים שלנו מלאי מתחים. יש להיזהר שהנישואים לא יהפכו ל"פח האשפה" של החיים, שכל הלחצים והתסכולים יתנקזו אליו. ניתן לתרגל דרכים מגוונות כדי להירגע. שימוש בכינוי חיבה מעדן ומפחית את רמת התוקפנות. תודו שקשה יותר לכעוס על מישהו, כשאנו פותחים במילה "ממי".

• תצחקו- זוגות רבים מציינים כרגעי שיא באינטימיות שלהם את הרגעים בהם "צחקו יחד". שימוש בכינוי חיבה כמו "פיצקי" מאפשר לנו לחזור להיות קצת "ילדים קטנים", ומעלה חיוך.

• הכרת הטוב היא בסיס חשוב ומרכזי במערכות יחסים ובוודאי בזוגיות. עלינו לאמן את שריר התודה, להוקיר ולהעריך את הדברים הקטנים, היום-יומיים. הנטייה הטבעית ההישרדותית שלנו היא להפנות את תשומת לב לשינוי, בעיקר לשינוי שלילי העלול להוות איום, וכך להיערך לסכנה.
המוח עסוק בהשוואות למשהו אחר ומתמקד במה שחסר. בתהליך של הכרת הטוב עלינו לבצע פעולה הפוכה – להתמקד ב"יש", להגדיל ולהעצים אותו. שימוש בכינוי חיבה- כמו שמירת מספר הנייד של בן הזוג תחת הכותרת "אהבת חיי" או "מפעל הפיס שלי" מזכירים לנו בכל פעם שזכינו.

פשוט מאוהבת

חברה שלי יוצאת כחודש עם מישהו. היא כל כך מאוהבת שהיא פשוט לא מסוגלת לראות את הפערים הקיימים ביניהם. מבחינתה- הוא פשוט מושלם. אני לא רוצה "להשבית שמחות" ומתלבטת כמה נכון להתערב ואם זה יעזור בכלל? מה לעשות?
פעם בתי שאלה אותי- "אמא, את מאוהבת באבא?" וכשעניתי לה ש"שאני יותר אוהבת מאשר מאוהבת " נדמה היה לי שהיא מעט התאכזבה. ניסיתי להסביר לה שאהבה הינה רגש עמוק ויציב יותר, ואילו התאהבות הינה בר חלוף.
ישנה תופעה פסיכולוגית ידועה המכונה-" הביטואציה" (התרגלות) שעשויה להסביר את המעבר מהתאהבות לאהבה. להיות מאוהב זו חוויה מסעירה המזכירה התמכרות (ובדומה להתמכרות היא עלולה לגבות מחירים). שני המצבים הללו –התאהבות ואהבה חשובים מבחינה אבולוציונית. ההתאהבות מכוונת אותנו לבניית קשר- היא צריכה לחבר בין שני אנשים זרים ולכן גורמת לנו במידה מה לטשטש פערים ולהיות סלחניים זה כלפי זה- מה שאנו מכנים בשם "אהבה עיוורת". בעוד שאהבה מייצבת את מערכת היחסים ומשמרת אותה לאורך זמן.
הפסיכולוג סטרנברג הגדיר "משולש האהבה" הכולל שלושה מרכיבים חשובים בבניית קשר זוגי מיטבי:
• האינטימיות- כוללת תחושת אכפתיות, חברות, הערכה, קרבה והדדיות. הכרות עמוקה של בן הזוג על חוזקותיו וחולשותיו לצד היכולת לשתף זה את זה. האינטימיות נבנית בהדרגה מתוך למידה הדדית ודורשת יכולת איזון בין יצירת "יחד זוגי" לבין נפרדות בקשר כדי לא להיבלע בו.
• התשוקה- מתבטאת בעוררות רגשית ופיזיולוגית וגורמת לבני הזוג להימשך זה לזה.
• המחויבות- הינה התחייבות לקשר אורך-טווח ומתן אמון הדדי. היא עשויה להתקיים גם ללא רגש אהבה עמוק. ובתקופות משבר מרכיב זה עשוי לשמור על הזוגיות.
חברתך מאוהבת. ובמצב זה תהליכי החשיבה שלנו משתנים. הקשב מופנה באופן מועצם כלפי בן הזוג. תשומת הלב ממוקדת בו, ואנו מוצאים עצמנו עסוקים בדברים הקשורים באהוב באופן אובססיבי תוך הפחתה משמעותית מתשומת הלב שאנו מעניקים לאחרים. השערת ההשלמה טוענת כי אנו נמשכים לבן זוג בעל תכונות המשלימות אותנו, אולם חשוב להיות מודעים להבדלים, שלאורך זמן עשויים לאתגר את בני הזוג. בהתאהבות-אנו נוטים לראות את בן הזוג כבעל תכונות שמשלימות אותנו ומתאימות לנו באופן מושלם. לא פעם מדובר בעיוות מחשבתי, כמו מראה שמרזה ומטשטשת. שכן רגש האהבה מעצים את התכונות המתאימות וממעיט בתפיסת התכונות הפחות רצויות. ובן הזוג נתפס כיפה יותר, חכם יותר ועוד. במצב של התאהבות האונה הקדמית, האחראית על תכנון וחשיבה הגיונית פחות מעורבת. ולא פעם במבט לאחור- אנו מתפלאים "איך לא ראינו? איך חשבנו שזה בכלל מתאים?".
כיום שיטות מחקר משוכללות מנסות לפענח את הפיזיולוגיה והמדע העומדים מאחורי תהליכי ההתאהבות והאהבה ומאפשרות הצצה למתרחש במוח האנושי. ניתן לראות התאהבות כתגובה כימיקלית מועצמת במוח, המלווה בעוררות מוגברת וממקדת אותנו בבן הזוג. התאהבות קשורה לרמות גבוהות של חומרים כימיים במוח כמו דופאמין המעורב בתחושות של אושר, הנאה ומוטיבציה ומפחית תחושת עצב. סרוטונין המעורר תחושת שלווה והופך אותנו ליותר מחויכים ונעימים. הורמון הקורטיזול (המוכר גם במצבי מתח) גורם בזמן התאהבות לערנות ולחץ מוגברים.
ולשאלתך - מה ניתן לעשות?
• לא למהר- כפי שלא ננהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, כך לא מומלץ לקבל החלטות משמעותיות בשלב ההתאהבות. לא מעט טעויות מתרחשות כאשר הרגש שלנו פועל כשעלינו לחשוב, ולהיפך- כאשר השכל שלנו פועל כשעלינו להרגיש. השילוב בין שכל ורגש הינו הכרחי, בוודאי בהחלטה כה משמעותית כבחירת בן זוג. בתקופת ההתאהבות- הרגש הוא השולט המרכזי, זה אולי מרגיש ונהדר, אבל לא מספיק. ולכן- חשוב להתייעץ ולהקשיב לאנשים נוספים, ולתת מקום גם לקול הרציונלי.

• פשוט היי שם- כחברה אל תברחי, אל תכעסי. לאור הנאמר על התאהבות, נסי להבין שחברתך מתקשה בשלב זה לפעול אחרת. ברגעים בהם היא תשתף אותך, תתייעץ או תתלבט- השתדלי ממקום מחבק ולא שיפוטי להביע את עמדתך בנוגע לקשר הזוגי ולשקף לה את דאגתך. גם אם נדמה לך שהיא לא פנויה להקשיב. אני מאמינה, שהיא מעריכה את עמדתך, ושדברייך יחלחלו פנימה.

• בבניית זוגיות טובה עלינו לנסות לשמור על איזון בצלעות "משולש האהבה". בבחירת בן זוג איננו יכולים להסתפק ברגש של התאהבות בלבד, כשם שאיננו רוצים להתבסס על יחסי חברות בלבד. שאלי את עצמך- כיצד את היית רוצה שחברתך תנהג כלפיך במצב דומה? אינך חייבת להיות "משביתת השמחות", אך, בוודאי, שאינך צריכה לעודד אותה להתעלם מ"נורות אזהרה" חשובות או מהבדלים שיש לקחת בחשבון. רק מדי פעם הרימי עבורה את השלט המצביע לעצור, להתבונן ולהקשיב לשני הקולות- הרגש והשכל.

אם לומר את האמת

חשוב לי להיות כנה. במיוחד עם אנשים שקרובים לי. להיות מסוגלת לומר באמת מה שאני חושבת או מרגישה, כפי שהייתי רוצה שיגידו לי. אבל אני יודעת שעלול להיות לזה מחיר ולא תמיד אני יודעת מה נכון לומר. מה לעשות?

אם לומר את האמת... זה באמת לא קל. במערכות יחסים קרובות ומשמעותיות (בין בני זוג, חברים, הורים וילדים) אנו שואפים לייצר מקום בטוח שיאפשר לשתף באופן פתוח, לחשוף התלבטויות וקשיים, דילמות וחולשות ולא רק להציג את עצמנו או את הזולת באור חיובי וטוב. היכולת לחלוק קשיים, לבטים, מידע רגיש ולזכות בתמיכה רגשית והכלה נוטעים בנו ביטחון וכוח.

כנות הינה ערך משמעותי ובסיסי במערכת יחסים. ככל שנאפשר לעצמנו לחשוף, לקלף, לגעת בעומק הדברים נייצר תחושת אינטימיות חזקה יותר, שייכות ושיתוף הדדי.
בקשר קרוב איננו רוצים "לעמוד על המשמר"- לברור מילים, לחשוב עשר פעמים מה מותר לומר או מה אסור להגיד ולחשוש שמה שנביא עלול לשמש נגדנו.
ברוני וור עבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. היא שוחחה עם חולים ושיתפה בתובנות שלה בספר- "חמשת החרטות הגדולות של העומדים למות". מתברר, שאחת החרטות המרכזיות הייתה- "הלוואי והיה לי את האומץ לחיות את חיי באופן נאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים".
אולם, כפי שציינת, הדרך לאותנטיות, פתיחות והרצון "להביא את עצמי כפי שאני" רצופה בחששות וסיכונים.
בדומה לכל תכונה- מילת הקסם היא איזון. לעיתים יהיה עליך לשים את עצמך במקומו של הזולת ולחשוב האם הצגת האמת אכן תיטיב עמכם. יחד עם זאת, האומץ להביא את עצמנו כפי שאנו באמת במערכת יחסים קרובה עשוי לשדרג אותה, ולכן לא כדאי לוותר על האפשרות הזו.
מה לעשות ?

• התחילי עם עצמך- כדי להיות נאמנה לעצמך וכנה עם עצמך- שאלי: מי אני? מה הערכים המנחים אותי? מה עושה לי טוב? על מה אני מעדיפה לוותר?

• הסיכוי שבסיכון- להיות אותנטית פירושה לפתוח חלון לפגיעות. כולנו חוששים להיפגע ולומר דברים שיובנו באופן מוטעה, או חלילה יפגעו ביקרים לנו. אולם לצד החששות- היכולת לומר את האמת עשויה להעצים את תחושת השייכות, הביטחון, האמון ולהעמיק את הקשר.

• מרוב שלא נעים- איך זבוב הופך לפיל? כיצד כדור שלג מתגלגל? לעיתים הכל מתחיל מאמירה אחת קטנה שהעדפנו לשמור לעצמנו, לדחות ל"הזדמנות טובה יותר" או להמתין ל"רגע המושלם" (שאף פעם לא מגיע) ואז אנו עלולים למצוא עצמנו במערכת יחסים מזויפת ולא אמינה.

• קחי אחריות על התגובות שלך- לעיתים מרוב תרחישים כיצד הזולת יגיב, ומה יקרה אם הוא יכעס/ייעלב ואלי דווקא יעריך את עמדתנו הכנה- איננו פועלים באופן בו היינו רוצים. אינך יכולה לנבא כיצד האחר יגיב. אולי דווקא תופתעי לטובה? אינך יכולה לקחת אחריות על התגובות של האחר, אלא רק בחירותיך.

• שקרים קטנים ולבנים- לעיתים אנו מעדיפים "לעגל" פינות בתשובות לשאלות- "האם השמנתי ?כמה זה עלה? האם האוכל טעים?". אנו מעדיפים להסתיר את האמת המלאה ולא להסתבך- מה שנקרא "שקרים לבנים".
אולם, נראה כי דווקא במצבים "קטנים" אלו כדאי לנסות לומר את האמת (הרי במרבית המקרים האדם מולנו קולט האם אנו כנים איתו) ולא לחשוש לקחת אחריות על מעשינו או לקבל את הזולת בחולשתו. אם נתאמן בהצלחה ברגעים הללו- נייצר אווירה מקבלת ומכילה שתכין את הבסיס לכנות ופתיחות במצבים מאתגרים יותר בהמשך.

• "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש". (אנג'לו) – למען האמת.. אני מתה על הציטוט הזה.. וכבר השתמשתי בו לא פעם בהקשרים שונים. מה לעשות שהוא כ"כ נכון...
יש הטועים לחשוב, שהמשמעות של להיות כנה ופתוחה היא להיות אדם לא נחמד. ניתן ללמוד להיות אותנטי מבלי לפגוע ברגשות הזולת. לדוגמא ע"י התייחסות לפרשנות הסובייקטיבית שלי –" אני באופן אישי פחות מתחברת לסגנון הזה, אבל זו רק דעתי האישית".
נניח כאשר את רוצה לומר לענות על השאלה –"הייתי בסדר?"- מה שקובע אינו בהכרח התוכן אלא התחושה שאת מעבירה. גם לארוחת גורמה המוגשת בלאפה ישנו טעם שונה.. ולכן כאשר את בוחרת לומר את האמת - חשוב להציג אותה באופן מכבד, עדין, מתחשב ויחד עם זאת –אמיתי. אנשים יעריכו, שכאשר הם רוצים לדעת את האמת- כדאי לפנות אליך, ושניתן לבטוח בך. וזו תכונה יקרת-ערך בקשר משמעותי.

תקשיב לי

פעם- לפני החתונה היינו מנהלים שיחות ארוכות, אז הרגשתי שבן הזוג הוא באמת החבר הכי טוב שלי שיודע ממש להקשיב לי. אני יודעת שהיום המצב יותר מורכב עם ילדים, בית ועבודה. אבל גם כאשר אנחנו סוף סוף מפנים זמן לדבר– אני מרגישה שבן הזוג לא באמת מקשיב לי. מה לעשות?
מספרים על ר' אריה לוין, שפרופסור ידוע היה שולח אליו חולי נפש, והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לר' אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם? מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד". ענה לו ר' אריה: "אני לא עושה להם שום דבר, אני רק מקשיב להם..."
לכאורה- מה כבר ביקשנו? שיקשיבו לנו... אולם מתברר, שהקשבה אינה משימה פשוטה כלל וכלל. הקשבה הינה מיומנות חשובה, אם לא הבסיסית והמרכזית במיומנויות התקשורת. מחקרים רבים ניסו לפענח את סוד הקסם של ההקשבה. פרופסור אבי קלוגר שחקר רבות בתחום זה מצא כי להקשבה סגולות רבות (לשני הצדדים) ויש לה השפעה רבה על ביצועים אישיים מאשר תכונות אישיות אחרות. אז מדוע רובינו מכירים את התחושה הזו- שלא מקשיבים לנו? גם כאשר יושבים מולנו בריכוז עדיין אנו לא בטוחים שהזולת הבין מה שניסינו לומר.
את נזכרת בגעגוע לשיחות לפני החתונה שהעניקו תחושה של הבנה עמוקה וחיבור. הקשבה שהצליחה לגרום לך להרגיש מוערכת, מוכלת, מובנת לו ולעצמך. את צודקת, אכן מרוץ החיים מאתגר את היכולת שלנו להקשיב לאנשים סביבנו. הצפצופים והציוצים מכל עבר (מבחוץ ומבפנים), המשימות והעומס הרב. אולם גם כאשר אנו מצליחים לייצר תנאים נוחים להקשבה. לא תמיד די בכך. הקשבה אינה פעולה פסיבית. להיפך. היא דורשת מאתנו להתרכז, להבין, לזכור, להגיב.. הקשבה טובה כוללת שלושה מרכיבים חשובים-
1.האם אתה איתי? גם אם הינך פיזית נוכח מולי- עד כמה אני מרגיש/ה שתשומת הלב שלך נתונה לי? או שמחשבותיך נודדות למקום אחר?
2. האם אתה מבין אותי? האם הצלחת להבין את תחושותיי? לרדת לשורש כוונותיי או שאת/ה ממהר/ת להעניק לי עצות שלא מתאימות לי כלל?
3.האם אתה בעדי או נגדי? עם איזו תחושה אני יוצא/ת מהשיחה? האם אני מרגיש/ה שאת/ה רוצה בטובתי (גם אם אינך מסכימ/ה לדבריי)?האם את/ה מוצא/ת את הדברים שלי ראויים להישמע?
אז מה ניתן לעשות כדי להפוך למקשיבים טובים יותר?
• להיות כאן ועכשיו-הקשבה פירושה בראש וראשונה נוכחות. היא דורשת מתן תשומת לב למילים, לשתיקות, לשפת הגוף, לקול החיצוני והפנימי. הדבר החשוב בתקשורת הוא לדעת להקשיב למה שלא נאמר. לשם כך עלינו להשתדל לפנות מסיחים חיצוניים ופנימיים, לשמור על קשר עין ופשוט להיות.

• להיות תייר- בואו מעמדה מתעניינת, לא שיפוטית, סקרנית, מתפעלת, הרוצה להבין מה קורה. כמו תייר שמגיע למקום חדש. נסו להבין את התחושות – "איך הרגשת כאשר זה קרה?" שאלו שאלות לגבי דברים שאינם מובנים, בקשו דוגמא, השתמשו במסרים מעודדים כמו- "הייתי שמח/ה לשמוע עוד על מה ששיתפת".

• שקפו- חזרו על הרעיונות העיקריים, וודאו שאכן הבנתם – "האם לזה התכוונת? האם שמעתי נכון? האם הבנתי?"

• להקשיב עד הסוף- השתדלו לא לקטוע את הנאמר ולגלות סבלנות. לפעמים המשפט החשוב ביותר נאמר רק בשולי הדברים, בנקודה האחרונה.

• אל תרוצו לפתרון- לפני שאתם מעניקים עצות או מספרים על ניסיונכם ובכך מעבירים את הפוקוס אליכם ("בדיוק קרה לי מקרה דומה" ) עצרו לשאול- האם הזולת בכלל מבקש עצה? אולי כדאי לסייע לו להגיע לפתרון בעצמו? גם אם בחרת לתת פתרונות- מומלץ לנסח אותם כהצעה.

• המשיכו להתאמן- כמו בחיזוק שרירי הגוף בחדר כושר- עלינו ללמוד לחזק את שרירי הנפש. הקדישו זמן לתרגול הקשבה. הקציבו זמן מוגדר (אפילו דקה) בו אתם מתכננים להקשיב. ובדקו- איך זה עבד לכם? חזקי את בן זוגך על רגעים טובים של הקשבה ושתפי במה שהיה חסר לך.
לסיום, זכרו ש"כשאתה מדבר, אתה רק חוזר על מה שאתה כבר יודע. אך כשאתה מקשיב, אתה עשוי ללמוד משהו חדש." (גיאטסו).

...
...

שח"ל 6 כפר סבא​

054-4798064​

שלח

שם מלא

שדה חובה

תודה שפנית אלינו,

ניצור אתך קשר בהקדם האפשרי​

מייל 

שדה חובה

טלפון

שדה חובה

הודעה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..