בלוג

יום אחד זה יקרה


יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

לקנא

לאחרונה אני מקנא בחבר טוב שמצא את אהבת חייו והתחתן, שסיים בהצלחה תואר והשיג עבודה טובה, ש... מיליון ואחת דברים שלי אין. זה מבאס אותי שקשה לי לפרגן לו ואני מתרחק ממנו. אף פעם לא תפסתי מעצמי טיפוס קנאי וממש קשה לי עם זה. מה לעשות?
אכן קנאה נחשבת לאחד הרגשות הפחות אהובים ומעוררי כאב. מחקר שבדק את התגובות המוחיות של אנשים במצב של קנאה באחר, מצא שככל שהקנאה דורגה כגבוהה יותר, כך הופעלו אזורי חישה וכאב בעוצמה חזקה יותר. מה הפלא, שרובינו משתדלים להכחיש אותה (אני מקנא!? מה פתאום!) וגם אם אנו מוכנים להודות בה- לרוב נפנה אצבע מאשימה פנימה, נשנא את עצמינו ונבקש לסלקה. בבסיס הקנאה מצויים רגשות של פחד, עצב וכעס. מצד אחד היא עשויה לדחוף אותנו להתקדם, אך גם עלולה להציף רגשות של עוינות, נחיתות ותסכול ולהביא להתנהגויות שיפגעו בנו או בזולת.
מבחינים בשני סוגים של קנאה-
קנאה באחר (Envy) – כאשר אנו רוצים משהו שיש לאחר ואין לנו. קנאה במעמד, ברכוש בתכונותיו של האחר מוכרת לכולנו ומופנית גם כלפי אנשים קרובים ועלולה לפגוע במערכות יחסים ובהערכה העצמית שלנו בציפייה להשתוות לאחר.
קנאה לאחר (Jealousy)- מתייחסת בעיקר ל"קנאה רומנטית" וכוללת עיסוק מוגזם בנאמנותו של בן/ת הזוג ומביאה לרוב לפגיעה בקשר. בבסיסה עומד הפחד לאבד מישהו יקר.
בשני הסוגים קיימת תחושה של חסך- משהו שאין לנו או משהו שאנו חוששים לאבד.
מה ניתן לעשות?
קבלה- עצם העובדה שקנאה קיימת אצל כולנו מלמדת על רגש טבעי ונורמלי שיכולים להיות לו צדדים חיוביים כמו הדחף להשיג דברים ולהתפתח. הקנאה מעידה בעיקר על היותנו אנושיים. הקושי הטמון בקנאה אינו בקיומה אלא בתחושת השיפוטיות הנלווית ויוצרת "מסיבה" של רגשות שליליים כמו חוסר סיפוק, טינה ורחמים עצמיים.
מה אתה רוצה ממני?- קנאה אינה דבר שקורה לנו, אלא נובעת מהפרשנות שלנו. ולכן אם נפענח מה היא מנסה לומר ומהו המנגנון שמפעיל אותה- נצליח לווסת ולשלוט בה. מומלץ לברר אם הקנאה נובעת מאירועים אובייקטיביים או מתחושה פנימית של חוסר ערך/ ביטחון בתחום מסוים. קנאה עשויה ללמד על המקומות האפלים שהעדפנו להסתיר- המקומות שאנו פחות מעריכים, המקומות בהם ויתרנו לעצמנו. קח כמה שניות להתבונן בהם, אולי תלמד משהו חשוב על עצמך.
במקום להתכחש לזה שאנו מקנאים בחבר על הצלחתו או להוריד מערך ההישג (נו, אפשר לחשוב...) כדאי להתחבר לרצון הפנימי הבועט בתוכנו בדמות שדון הקנאה הירוק ולשאול- האם אני יכול להשיג זאת בעצמי? האם קיים מכנה משותף לאירועים המעוררים בי קנאה- משהו שחשוב לי במיוחד, חלומות שזנחתי? אולי הקנאה באה לאותת שעדיין מוקדם לוותר עליהם?
יש מקום גם לך- קנאה עשויה להיות מקדמת ומועילה כאשר אנו שמחים עבור הזולת ורוצים זאת גם עבורנו. בזכות האדם בו אני מקנא- אני יודע שזה אפשרי ואולי ניתן ללמוד מניסיונו. וכן, יש בעולם מקום ושפע לכולם.
במה מקנאים בך? ככל שנדע לקבל ולאהוב את מי שאנחנו, כך תחושת הערך שלנו תגדל, הביטחון העצמי יתרחב והקנאה תרד. לא יזיק לשאול- במה אחרים מקנאים בך? אלו חוזקות ותכונות ייחודיות יש בך? (מומלץ לכתוב בכל יום רשימת חוזקות).
עכשיו אני מקנא – חשוב להבחין בין רגש שאתה חש ברגע/ מצב מסוים לבין הדבקת תווית כוללנית של "טיפוס קנאי". בדומה להבחנה בין "נכשלתי בבחינה" לעומת "אני כישלון". הרגש אינו מה שמגדיר אותך.
כל העולם במה- הקנאה הופכת אותנו לבימאים המביימים סרט מופלא על אחרים. אנו מתעכבים על פרטים מסוימים, בוחרים להשמיט אחרים, מכוונים פוקוס על מה שיש לאחר (ולי אין) ומקבעים במוחנו תמונה מרהיבה כמה החיים של אחרים הרבה יותר טובים משלנו. (הרשתות החברתיות, אגב, עושות לנו שירות מעולה). במחקר נתנו לסטודנטים לעבור על פרופילים של חבריהם באוניברסיטה. מתברר שהם השקיעו זמן רב בפרופילים שעוררו את קנאתם וזכרו טוב יותר פרטים הקשורים בהם. רגש הקנאה מעורר תהליכים קוגניטיביים כמו שיפור זיכרון וקשב. ואולי הגיע הזמן לביים סרט אחר?
אני מאבד את זה- קנאה היא רגש עוצמתי ומאיים שעשוי לעורר תגובות שונות של לחץ (לחימה /בריחה או קפאון). שים לב כיצד אתה בוחר להגיב- להתרחק? להכחיש? לפגוע באחר? להקשיב לעצמך? איזו התנהגות תרצה לחזק ואיזו להפחית?
אז רגע לפני שהמפלצת הירוקה תשתלט, כדאי לעצור, לקחת נשימה עמוקה, לחבק את עצמינו, לתת הזדמנות לשיח פתוח ולא שיפוטי ( גם מול האחר) שיגלה לנו דברים חדשים על עצמנו, נבין את הצורך וננסה להמירו בפירגון ובתקווה לעתיד.

עם חרטות

אני בכתה י"א ומתלבט אם להמשיך ללמוד את המקצוע המורחב שבחרתי. אני מצטער שלא בחרתי במקצוע אחר שרציתי (שפחות נחשב ופחות קשוח) ומתלבט אם לשנות. מצד שני חבל לזרוק עכשיו שנה פלוס של השקעה ואולי עדיף כבר להמשיך. מה לעשות?
לא פעם אנו מתבוננים לאחור על החלטה שבחרנו ותוהים אם זו היתה בחירה נכונה עבורנו. אנו מבקשים לעצור, להתבונן על הדרך שעשינו ולבקש מה "ווייז" הפנימי לשנות מסלול. אחד הפרקים בספר של יהודית כץ "חושבים טוב" עוסק במונח "עזיבה אסטרטגית". לפעמים אנו שואלים את עצמנו מתי והאם בכלל נכון לפרוש. אחרי שהשקענו במערכת יחסים, בלימודים, בעבודה- קשה לנו ככה פתאום לקום וללכת. במיוחד לאור החינוך שקיבלנו על ערך ההתמדה וגינוי הוויתור. התמדה היא בהחלט אחת התכונות החשובות הנדרשות להצלחה בחיים. אולם, מתברר שהניצחון לא תמיד שייך למתמידים. לעיתים עלינו לדעת גם לומר יפה שלום לבחירות שלנו. עזיבה אסטרטגית מדברת על היכולת להתבונן בכנות במאמץ שהושקע עד כה ולבחון האם אנו מתמידים מהמניעים הנכונים. כץ מתארת עזיבה מהסיבות הנכונות לא ככישלון אלא כנפילה קדימה. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא מדוע אתה שוקל לוותר על הלימודים במקצוע המורחב שבחרת? האם משום שקשה (ומה לעשות ש"קשה" לא נמצא רק בלחם...) או משום שלמדת משהו חשוב על עצמך והגעת להבנה שהשקעה נוספת לא תסייע למצב ושעדיף להשקיע את האנרגיה במקום אחר שיטיב עבורך?
אז, מה לעשות?
אחי, אם היית שואל אותי- מה היית מייעץ לחבר טוב בסיטואציה דומה? כדי לקבל פרספקטיבה נכונה בנוגע להתלבטות המלווה אותנו- מומלץ לתפוס מרחק רגשי בכך שנדמיין עצמנו מתייחסים לדילמה של חבר קרוב. כן, מתברר שאנו נוטים להיות חכמים, לשאול את השאלות הנכונות ולגלות חמלה רבה יותר כלפי אחרים.
לגמור הכל מהצלחת- מגיל צעיר חונכנו שצריך לסיים את מה שהתחלנו. אלו חלק מדפוסי החשיבה הנוקשים שמזמזמים לנו בראש. דמיין שיש לך את החופש להחליט- לבחון את היתרונות והחסרונות במצב הנוכחי, להניח בצד את השאלות העוסקות באֶגו- כמו, מה זה אומר עליי אם אעזוב עכשיו? מה יחשבו עליי אם לא אלמד את המקצוע הנחשב? ועבור לשאלות מקדמות של- מה נכון לי? האם המצב הנוכחי מקדם אותי? האם אני מפספס הזדמנות משום שהתחייבתי למשהו שפחות מתאים לי?
איזה כיף! בוטל!- פרופ' דן אריאלי מציע כלי שיכול לסייע לנו להבין מה באמת אנו רוצים לעשות. דמיינו אירוע שהתחייבנו להגיע אליו (ולא ממש מתאים לנו) ולפתע אנו מקבלים הודעה שהתבטל. כנראה שנחוש שמחה והקלה. חדוות הביטול נועדה לשפר את ההבנה בנוגע לבחירות של עצמנו, מה באמת מתאים לנו לעשות בזמן המוגבל העומד לרשותנו. אין הכוונה שנעשה רק מה שבא לנו ושלא נתחייב או נתחשב באחרים, מובן שיש לפעול מתוך שיקול דעת ולהבין שבכל בחירה מצויים גם צדדים פחות נעימים. אבל, אם בכל שיעור במקצוע המורחב אתה חש תסכול וחרטה בנוגע למקצוע הלימוד שבחרת, כנראה שאתה לא נמצא במקום הנכון עבורך.
אולי מחכה לי משהו טוב יותר- פחד מהחמצה (FOMO או Fear of Missing Out) מתייחס לתחושת חוסר הנוחות המתעוררת בנו כאשר אנו עסוקים בהזדמנויות שאולי החמצנו או בשל החשש שאחרים חווים חוויה מספקת בלעדינו. בעידן השפע אנו נאלצים בכל בחירה לשלם את המחיר על משהו אחר שלא ניסינו. עלינו לזכור שלכל בחירה יש מחיר. אין מושלם. אם תהיה כל הזמן עסוק במה שאולי פספסת לא תוכל ליהנות מהיש ומהיתרונות של הקיים.
עדיף להצטער על דברים שעשית מאשר על דברים שלא עשית- לא פעם אנו שואלים את עצמנו- מה היה קורה אילו? במיוחד כשמדובר בבחירות בעלות פוטנציאל לשינוי שעשויות היו להשפיע על תהליך ההתפתחות והצמיחה שלנו כמו בחירת בן/ת זוג או מקצוע. יתכן ואתה עדיין מתחבט בשאלה מדוע לא בחרת במשהו אחר שרצית ומתקשה להקדיש את מרצך לתחום הלימודים הנוכחי. לא תמיד אנחנו חייבים לקבל החלטות גדולות ומרחיקות לכת. ניתן להתחיל בניסוי קטן, כמו לבקש להיכנס למספר שיעורים למקצוע שאתה שוקל לשנות (אולי תגלה שזה בכלל לא מה שחשבת), במקום להחליף מקום עבודה ניתן לפתח תחביב קרוב ולבחון האם יש הצדקה לביצוע סיבוב פרסה. ואולי תגלה- שהאוצר נמצא ממש כאן, בהחלטה שכבר בחרת.

הורים מספיק טובים

בתקופה האחרונה אני בעיקר שורד ופחות אבא. מנסה לעבוד מהבית, לטפל בקטנים, ללמוד מרחוק, למצוא זמן זוגי. אין לי רגע לנשום. אני חסר סבלנות ורק חושב איך לעבור את מחר. לא ככה דמיינתי את ההורות שלי. מה לעשות?
רובנו שמענו על המושג שטבע הפסיכואנליטיקן ויניקוט "אמא טובה דיה"- Good enough mother. הוא נכון, דרך אגב, גם לאבות. כהורים אנו משתדלים להיענות לצרכי ילדינו, אך ברור שאין באפשרותנו לספקם באופן מלא. יש בזה לימוד חשוב להתפתחות ההבנה שלא תמיד הילד יוכל לקבל את כל מה שהוא רוצה, כאן ועכשיו ומלמד את הילד לווסת את רגשותיו ולדחות סיפוקים.
חשוב שנזכיר לעצמנו, במיוחד בתקופה מאתגרת זו- שאנו הורים מספיק טובים.
אני מודה, שבאופן אישי, אני לא מחבבת את המילה "מספיק". היא מתקשרת עם ציון לא משהו בתעודה. לפתע גיליתי שבמילה "מספיק" מקופלות המילים "ספק" ו"סיפוק". ואולי זהו סוד הקסם- לדעת לנוע בין הספק- האם אנו פועלים כפי שרצינו לבין תחושת הסיפוק כשהצלחנו לעמוד לפחות בחלק מהמשימה.
מה לעשות?
זה הזמן לסלוח- רומן גארי כתב ש"אם קיים דבר בלתי נסלח, זה לא לסלוח." היכולת לסלוח לעצמנו מאפשרת לנו לפעול ממקום טוב יותר. כאשר אנו מופעלים מרגשות אשם אנו נוטים להגיע למקום של פיצוי או כניעה (ולכך מתלוות תופעות לוואי קשות). חשוב לדעת לסלוח לעצמנו על טעויות, לראות בהן תהליך של למידה ולא לשפוט את עצמנו. זהו גם מודלינג חשוב לילדינו- היכולת להתנצל ולנסות לתקן. אנו נוטים להגדיר את עצמנו על פי מעשה אחד. במקום לומר – "אני אבא גרוע" נסה לומר "היום לא הייתי קשוב לילדי." אנו מתקשים לסלוח לעצמנו על שלא עמדנו בציפיות (של מי?) והיינו עסוקים בהשוואה לאחרים במקום להתמקד בחוזקות שלנו.
תרגיל קצר שעוזר לי ללמוד כיצד לסלוח לעצמי- דמיין שחבר משתף אותך בהתנהלות לא טובה שחווה ביחס לילדיו. מה היית אומר לו?
כן, מתברר שאנו נוטים להקשיב, לשאול את השאלות הנכונות ולגלות חמלה רבה יותר כלפי אחרים.
עכשיו- דמיין שאתה החבר.
להתחיל בקטן- מה זה אומר להיות הורה טוב? זה מיליון ואחת פעולות קטנות. כדי לייצר שינוי- יש להתחיל מצעד אחד קטן (כמו לשים נעלי ספורט). מוטיבציה היא בסוף אוסף של הרגלים קטנים. בחר משהו אחד קטן שהיית רוצה לשנות בהתנהלות שלך מול בני המשפחה בתקופה המאתגרת הזו כמו- להקדיש חמש דקות של שיח אישי הכולל התעניינות וסקרנות. עכשיו צא לדרך.
ביי ביי "מושלם", ברוך הבא "כל הכבוד"- בתקופה מאתגרת זו אנו כותבים תוכניות בעיפרון. הכל משתנה במהירות. חשוב לא רק ללמוד מטעויות אלא גם לקחת אחריות על ההצלחות שלנו. בסוף יום רשום לעצמך שלושה דברים (קטנים וגדולים) שעשית. זכור לפרגן לעצמך על היש.
ילדים זה שמחה- אושר הוא תבלין סודי וחמקמק. לא פעם אנו משחקים איתו מחבואים. נסה להגביר את עוצמתם של רגשות חיוביים כמו הכרת תודה, סיפוק, תקווה, יצירתיות והתפעלות. פרופ' פרדריקסון ערכה מחקר העוסק באיזון בין רגשות שליליים לחיוביים. לטענתה, מומלץ לקיים יחס של 1:3, כלומר כדי להרגיש מאושרים עלינו לחוש שלושה רגשות חיוביים על כל תחושה שלילית. נוכל להזמין תחושות חיוביות בכך שנכוון זרקור על הדברים הטובים בחיינו.
בין אפס למאה- אנו נדרשים לקיים איזון בין הקשבה לצרכים שלנו לבין הענות לצרכי האחר. מדובר בטווח של אפשרויות ולא במצב דיכוטומי של כן או לא. זכור שאי אפשר לעבוד עם סוללה ריקה. דאג למלא את המַטען שלך כדי שתוכל לסייע ליקיריך.
מגדלור הערכים - כידוע, "אדם שיש לו ״לֽמה״, יוכל לשאת כל איך״ (ניטשה). מציאת משמעות הינה תהליך ממושך של צמיחה והתפתחות. בכל שלב בחיים עלינו לברר מהם הערכים החשובים לנו, מדוע אנו מושקעים בדברים מסוימים ומזניחים אחרים, למה אני נמצא היכן שאני נמצא ולאן אני חפץ להגיע. זה הזמן לערוך סדר עדיפות בסולם הערכים- אם בתקופה זו חשוב לך להכניס למשפחתך ערך של שמחה ואופטימיות, לא נורא אם הבית יהיה פחות מסודר.
תשמור עלינו פשוטים- הפחד מהחמצה (FOMO) גורם לכך שבמקום לשקוע בשיחה עם הילד אנו עסוקים בצפצופים הבוקעים מהנייד, במקום להתרכז בלימוד ולהביא לידי ביטוי את מירב היצירתיות שלנו אנו עסוקים במשימות שעלינו עוד להספיק. מרכיב העשוי להגביר את תחושת המשמעות הוא יצירת מעורבות במה שקורה לנו. להביא את עצמנו לתוך החוויה ולהתמקד ביופי ובפשטות שבה. וזה לגמרי הרגע, שבו נחוש מספיק טובים. מספיק פלוס.

לנגב לך את הדמעות

בעלי סובל תקופה ארוכה מתחושת דיכאון, הוא אומנם הולך לעבודה, אבל כשהוא חוזר אין לו כוח לכלום. הוא לא עוזר בבית, לא בא לו לשחק עם הילדים או סתם לצאת לבלות. מאז הקורונה זה רק החמיר. אני מנסה לשכנע אותו ללכת לטיפול, אבל הוא טוען שזה יקר מדי. אין לי יותר כוח להכיל ולנסות כל הזמן לעודד אותו. ומה איתי? גם אני זקוקה למישהו שישמח אותי, שאוכל להישען עליו. מה לעשות?
לכולנו יש תקופות מסוימות בהן אנו חשים ירידה באנרגיה, מצב רוח ירוד ודכדוך. לא תמיד אנו מצליחים להבין את חומרת המצב ומעדיפים לראותו כתקופה זמנית שתחלוף. במצב זה לבן/ת הזוג יש תפקיד משמעותי לא רק במתן תמיכה ותקווה אלא גם בהצבת מראה ודחיפה לקבל עזרה. את מתארת מצב לא פשוט שנמשך כבר תקופה מסוימת, לפיו נראה שבן זוגך סובל מתסמיני דיכאון- תפקוד בסיסי לצד תחושת ריקנות, חוסר מוטיבציה וקושי ליהנות ולשמוח. בדומה לאדוות הנוצרות במים- להתנהלות שלנו יש השפעה על מעגלים נוספים. אנחנו לא נמצאים לבד במערכה. ההתמודדות של בעלך משליכה על המשפחה והמערכת הזוגית וזו עוד סיבה חשובה לקבלת עזרה. במצב שאחד מבני הזוג סובל מדיכאון עלולה להתקבע חלוקת תפקידים לא שיוונית של תומך ונתמך. לעיתים עלולים להיכנס למילכוד שבו בן/ת הזוג הנתמך זקוק לתמיכה ולתשומת לב רבה ואינו מסוגל להיות עבור הזולת, ואילו על כתפי בן/ת הזוג התומך מצטבר עומס, שחיקה, דאגה, אשמה ומאידך תסכול וכעס כאשר המצב לא משתפר ובן הזוג מתקשה להעריך או לשתף בקשייו.
אז, מה ניתן לעשות?
יד על הדופק –לא תמיד אנו מודעים לחומרת המצב, במיוחד בתקופה האחרונה בה ניתן לתלות לא מעט קשיים במשבר הקורונה. שימו לב לשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח ובמידת הצורך פנו לעזרה מקצועית. חשוב לזכור שדיכאון הוא חור שחור שניתן להישאב לתוכו במהירות, וככל שנסתייע בתחילתו יהיה קל יותר להתמודד מולו.
כשהולכים על ביצים הן בסוף נשברות- לא תמיד אנו מבינים את משמעות הדיכאון, מדוע בן הזוג פועל כפי שהוא פועל, מה נכון לומר או לעשות. אנו חוששים להביע את הרצונות שלנו, לתכנן קדימה, לא רוצים להלחיץ או לערער את האיזון העדין בין ה"אני" ל "אתה" ו"אנחנו". כאשר האנרגיה מתועלת למקום אחד- הזוגיות נדחקת הצידה וללא תקשורת כנה ופתוחה סיר הלחץ ימשיך לבעבע ולבסוף עלול להתפוצץ.
לפתוח ערוצי תקשורת- עם כל הרצון הטוב לסייע לבן/ת הזוג, רובנו לא מגיעים עם כלים והכשרה להתמודדות במצבים מורכבים. (וגם מי שיש לו את הידע, לא בהכרח יצליח ליישמו כשמדובר באדם קרוב). זה בסדר גם לא לדעת. עלינו להשתדל להיות עבור בן/ת הזוג אך איננו יכולים לתת תמיד את המענה המדויק עבורו. ולכן מומלץ לברר למה בן הזוג זקוק, מה עלול להכביד עליו ומה הוא מבקש שלא נוותר לו. יש שיעדיפו לכתוב או להקליט בטלפון מאשר לשוחח פנים אל פנים. מצאו את הדרך הנוחה לכם לתקשר, והעיקר שתדייקו את מה שאתם זקוקים זה מזה.
S.O.S - עדיף להשקיע את האנרגיה בתהליכי ריפוי ולא בהסתרה או הכחשה. בן זוגך זקוק לעזרה. מה שכעת נחשב יקר עלול לעלות אחר כך הרבה יותר. הרי אם חלילה היה מדובר מחלה פיזית, הייתם פועלים למציאת התרופה המתאימה. באופן דומה- אין לזלזל או להמעיט בחומרת קושי נפשי.
שימי מסכת חמצן- בהוראות הבטיחות לפני הטיסה הדיילת מסבירה שבמצב חירום תחילה על ההורה לעטות על עצמו מסכת חמצן ורק לאחר מכן לסייע לילד היושב לצידו. עלינו לדאוג לעצמנו כדי שנוכל לסייע לאהובינו. יקרה, את זקוקה למישהו שיכיל אותך, לעזרה טכנית, לזמן להתאוורר. זכרי שלא תמיד אנשים יכולים לנחש מה המצב או למה את זקוקה. נסי לבקש באופן מפורש.
להשאיר את הציפיות לכריות- לא נורא אם הבית יהיה פחות מתוקתק, אם האוכל יהיה פחות מושקע, שמרו את האנרגיות לדברים החשובים. עם זאת, השתדלו לייצר עוגנים קבועים כמו ארוחת ערב משפחתית, יציאה לבילוי שיטעינו ויחזקו אתכם.
לוקח זמן לתקן לב שבוכה- ישנם תחומים בהם קיצורי דרך אינם יעילים. הגדירו פרקי זמן סבירים (לפחות חודשיים-שלושה) כדי לבחון יעילות טיפול והאם יש צורך בכלים נוספים להתמודדות, ואל תשכחו לחזק צעדים (אפילו "קטנים") של התקדמות.
עוד לא אבדה תקוותנו- מרכיב התקווה הינו קריטי ביציאה מדיכאון. תקווה כוללת כוח רצון וחשיבה מעשית לכיוון יעד. לפי סניידר שפיתח את "תיאוריית התקווה" באפשרותנו להיעזר בכוח המרפא של הסיפור שאנו מספרים לעצמנו. בידינו הבחירה האם לספר סיפור של ייאוש וכישלון או להתבונן ביש, במה שעתיד להתחדש, בסיפור ניצחון יומיומי, בטוב שכאן ועוד יבוא.

לחזור הבייתה

חזרתי הבייתה אחרי כמה שנים שלא גרתי בבית ( מכינה/ שירות / לימודים) בגלל הקורונה. אם נסכם בשתי מילים- לא קל. ובמילה אחת- סיוט. אני מרגישה שחזרתי למשבצת של הילדה הקטנה. אני יודעת שגם להוריי לא פשוט אבל כשמגבילים אותי או כשמצפים שאבצע מטלות בבית אני ישר מתעצבנת והאווירה מאד לא נעימה. מה לעשות?
בתקופה זו צעירים רבים חוזרים לגור עם הוריהם. המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה אף גרם לזוגות נשואים לשקול אפשרות זו. אין ספק שמדובר בתקופה מאתגרת עבור שני הצדדים. במהלך השנים האחרונות בהן התגוררת מחוץ לבית חווית תהליך של התבגרות, היפרדות ועצמאות. למדת להתנהל לבד, לדאוג לעצמך, להשתלב במסגרות שונות, לקבוע את הגבולות הרצויים עבורך- כמו שעת הגעה, תזונה, סגנון לבוש ועוד.
החזרה הבייתה עשויה להביא לקונפליקט המכונה הימנעות- התקרבות. קונפליקט הנוצר כאשר אדם מעוניין להשיג מטרה מסוימת אך חושש ממנה בו זמנית. מצב הגורם לתחושת תסכול ולהתפרצויות כעס בעיקר מול הסביבה הקרובה.
מה לעשות?
חוזה מחודש- אם לא היית חוזרת הבייתה, היית בוודאי חותמת כעת על חוזה שכירות חדש, מעיינת היטב בפרטים הקטנים ובדרישות הצד השני וטורחת להכניס סעיפים החשובים לך. באופן דומה חשוב לערוך תיאום ציפיות עם הורייך. הבית הוא מקום של כל בני המשפחה וכולל זכויות וחובות. כדאי למצוא זמן ומקום (כשאתם רגועים ופנויים) לשיחה על "חוזה חדש" בה תביעו את הציפיות ההדדיות שלכם כמו הצורך בפרטיות והתגמשות (כן, את כבר לא אותה נערה שיצאה מהבית לפני מספר שנים) לצד שותפות במטלות ומתן כבוד לערכי הבית.
ילדה של אמא- כן, אין מה לעשות, הורים דואגים. זהו חלק בסיסי המוטמע במערכת ההורית. בזמן שלא התגוררת בבית, היו מן הסתם אירועים שונים, שהוריך לא היו מודעים להם (כמו שעת חזרה מבילוי) ולכן לא דאגו. ואילו כעת בשעת לילה מאוחרת כשהמיטה שלך עדיין ריקה- קשה להם להירדם. אמנם, אינך זקוקה לאישורם, אך השתדלי להתחשב בדאגתם ולעדכן מתי את חוזרת.
-Money, Money, Moneyבוודאי למדת במהלך השנים להתנהל מבחינה כלכלית. זו מיומנות חשובה מאד לחיים. החזרה הבייתה מאפשרת לך לצמצם בהוצאות. השתדלי לקחת אחריות על בחירותייך הכלכליות, להיעזר בהורים (אך לא לנצל) ולסייע בדרכים אחרות לצרכים המשפחתיים.
פרטיות- חשוב לייצר הבחנה בין המרחב הציבורי בבית למרחב הפרטי שלך. כשגרת בדירה עם שותפות נוספות השתדלתן לשמור בוודאי על חלל משותף ניטרלי ונקי. חשוב לכבד את הפרטיות שלך, ובמקביל לכבד את המרחבים הציבוריים בבית בהתאם לנורמות המשפחתיות- כמו סגנון לבוש, ניקיון וסדר.
לכל זמן ועת- אין ספק, שהצורך להסתגל לשינוי ואי הודאות שכולנו חווים בתקופה זו יוצרים לחץ ועומס נפשי רב. אולם, עם כל ההבנה אינך רוצה להשליך את הכעס והתסכול על היקרים לך. הוריך משמשים עבורך כמיכל, אך גם למיכל יש גבולות. אם חזרת מיום מתיש- אין זה הזמן לפתוח בשיחה נוקבת שמרבית הסיכויים שתוביל להתפרצות מיותרת. כעס הוא רגש המלווה בתחושות גופניות. שימי לב לסימנים מקדימים המגבירים אצלך כעס (כמו- רעב, שעמום, עייפות) השתדלי לא להיכנס למצבי קונפליקט בתנאים אלו. נסי להפחית את העוררות הגופנית לפני שמדברים- לקחת נשימה עמוקה, לדמיין חוויה נעימה, להיזכר בשיר שעושה לך טוב, לחזור על משפט מרגיע. בנוסף, לא כדאי להמתין שדברים יצטברו ויגלשו החוצה אלא מומלץ לקבוע פרקי זמן קבועים- בהם תוכלו להעלות את מה שעובד ומה שרצוי לשפר.
זה לא אתם– בשיחה במקום להתחיל את המשפט "כשאת/ה" המייצר תחושת התקפה והאשמה, עדיף להשתמש ב"שפת האני". כשאנו משתפים בחוויה שלנו אנו פחות שיפוטיים כלפי האחר, וכך הוא פתוח יותר להקשיב ולא עסוק בלהגן על עצמו. הנה הנוסחה המנצחת- "כשקורה_, אני מרגיש/ה __. והייתי רוצה לבקש ש__".
Zoom out - נסי לדמיין שאת נמצאת בבניין רב-קומות. באפשרותך לחוות מה שמתרחש ברחוב מקרוב- לפתוח חלון ולשמוע את צעקות האנשים, לחוש בריחות ולראות במדויק את הנשקף מעבר לגדר. ניתן גם לעלות לקומת הגג ולהתבונן על אותה סיטואציה ממרחק- האנשים נראים כנמלים, כבר לא שומעים צעקות ומתבוננים אל קו האופק. נסי להתרחק בזמן, לראות דברים בפרופורציה. יש מריבות שכלל לא תזכרי בעוד שבוע.
זמן משפחתי- אושר הוא בסוף אוסף של רגעים קטנים. שימוש בהומור הוא כלי נהדר לנטרול כעס. מתברר שישנם רגשות מתחרים, שלא ניתן לחוות במקביל- כמו כעס ושמחה. ההומור מאפשר להתבונן על המצב מזווית נוספת ומאזנת. בידך ההזדמנות לשנות את מערך היחסים הקיים במשפחה ממקום בוגר. התמקדו ביש. נצלו את הרגעים של הביחד. כדאי לנצור את רגעי החסד הקטנים כדי שבמשוואה הכוללת, התקופה תיזכר כחוויה מעשירה ומעצימה עבור כל המשפחה.

...
...

שח"ל 6 כפר סבא​

054-4798064​

שלח

שם מלא

שדה חובה

תודה שפנית אלינו,

ניצור אתך קשר בהקדם האפשרי​

מייל 

שדה חובה

טלפון

שדה חובה

הודעה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..