בלוג

יום אחד זה יקרה


יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

הורים מספיק טובים

בתקופה האחרונה אני בעיקר שורד ופחות אבא. מנסה לעבוד מהבית, לטפל בקטנים, ללמוד מרחוק, למצוא זמן זוגי. אין לי רגע לנשום. אני חסר סבלנות ורק חושב איך לעבור את מחר. לא ככה דמיינתי את ההורות שלי. מה לעשות?
רובנו שמענו על המושג שטבע הפסיכואנליטיקן ויניקוט "אמא טובה דיה"- Good enough mother. הוא נכון, דרך אגב, גם לאבות. כהורים אנו משתדלים להיענות לצרכי ילדינו, אך ברור שאין באפשרותנו לספקם באופן מלא. יש בזה לימוד חשוב להתפתחות ההבנה שלא תמיד הילד יוכל לקבל את כל מה שהוא רוצה, כאן ועכשיו ומלמד את הילד לווסת את רגשותיו ולדחות סיפוקים.
חשוב שנזכיר לעצמנו, במיוחד בתקופה מאתגרת זו- שאנו הורים מספיק טובים.
אני מודה, שבאופן אישי, אני לא מחבבת את המילה "מספיק". היא מתקשרת עם ציון לא משהו בתעודה. לפתע גיליתי שבמילה "מספיק" מקופלות המילים "ספק" ו"סיפוק". ואולי זהו סוד הקסם- לדעת לנוע בין הספק- האם אנו פועלים כפי שרצינו לבין תחושת הסיפוק כשהצלחנו לעמוד לפחות בחלק מהמשימה.
מה לעשות?
זה הזמן לסלוח- רומן גארי כתב ש"אם קיים דבר בלתי נסלח, זה לא לסלוח." היכולת לסלוח לעצמנו מאפשרת לנו לפעול ממקום טוב יותר. כאשר אנו מופעלים מרגשות אשם אנו נוטים להגיע למקום של פיצוי או כניעה (ולכך מתלוות תופעות לוואי קשות). חשוב לדעת לסלוח לעצמנו על טעויות, לראות בהן תהליך של למידה ולא לשפוט את עצמנו. זהו גם מודלינג חשוב לילדינו- היכולת להתנצל ולנסות לתקן. אנו נוטים להגדיר את עצמנו על פי מעשה אחד. במקום לומר – "אני אבא גרוע" נסה לומר "היום לא הייתי קשוב לילדי." אנו מתקשים לסלוח לעצמנו על שלא עמדנו בציפיות (של מי?) והיינו עסוקים בהשוואה לאחרים במקום להתמקד בחוזקות שלנו.
תרגיל קצר שעוזר לי ללמוד כיצד לסלוח לעצמי- דמיין שחבר משתף אותך בהתנהלות לא טובה שחווה ביחס לילדיו. מה היית אומר לו?
כן, מתברר שאנו נוטים להקשיב, לשאול את השאלות הנכונות ולגלות חמלה רבה יותר כלפי אחרים.
עכשיו- דמיין שאתה החבר.
להתחיל בקטן- מה זה אומר להיות הורה טוב? זה מיליון ואחת פעולות קטנות. כדי לייצר שינוי- יש להתחיל מצעד אחד קטן (כמו לשים נעלי ספורט). מוטיבציה היא בסוף אוסף של הרגלים קטנים. בחר משהו אחד קטן שהיית רוצה לשנות בהתנהלות שלך מול בני המשפחה בתקופה המאתגרת הזו כמו- להקדיש חמש דקות של שיח אישי הכולל התעניינות וסקרנות. עכשיו צא לדרך.
ביי ביי "מושלם", ברוך הבא "כל הכבוד"- בתקופה מאתגרת זו אנו כותבים תוכניות בעיפרון. הכל משתנה במהירות. חשוב לא רק ללמוד מטעויות אלא גם לקחת אחריות על ההצלחות שלנו. בסוף יום רשום לעצמך שלושה דברים (קטנים וגדולים) שעשית. זכור לפרגן לעצמך על היש.
ילדים זה שמחה- אושר הוא תבלין סודי וחמקמק. לא פעם אנו משחקים איתו מחבואים. נסה להגביר את עוצמתם של רגשות חיוביים כמו הכרת תודה, סיפוק, תקווה, יצירתיות והתפעלות. פרופ' פרדריקסון ערכה מחקר העוסק באיזון בין רגשות שליליים לחיוביים. לטענתה, מומלץ לקיים יחס של 1:3, כלומר כדי להרגיש מאושרים עלינו לחוש שלושה רגשות חיוביים על כל תחושה שלילית. נוכל להזמין תחושות חיוביות בכך שנכוון זרקור על הדברים הטובים בחיינו.
בין אפס למאה- אנו נדרשים לקיים איזון בין הקשבה לצרכים שלנו לבין הענות לצרכי האחר. מדובר בטווח של אפשרויות ולא במצב דיכוטומי של כן או לא. זכור שאי אפשר לעבוד עם סוללה ריקה. דאג למלא את המַטען שלך כדי שתוכל לסייע ליקיריך.
מגדלור הערכים - כידוע, "אדם שיש לו ״לֽמה״, יוכל לשאת כל איך״ (ניטשה). מציאת משמעות הינה תהליך ממושך של צמיחה והתפתחות. בכל שלב בחיים עלינו לברר מהם הערכים החשובים לנו, מדוע אנו מושקעים בדברים מסוימים ומזניחים אחרים, למה אני נמצא היכן שאני נמצא ולאן אני חפץ להגיע. זה הזמן לערוך סדר עדיפות בסולם הערכים- אם בתקופה זו חשוב לך להכניס למשפחתך ערך של שמחה ואופטימיות, לא נורא אם הבית יהיה פחות מסודר.
תשמור עלינו פשוטים- הפחד מהחמצה (FOMO) גורם לכך שבמקום לשקוע בשיחה עם הילד אנו עסוקים בצפצופים הבוקעים מהנייד, במקום להתרכז בלימוד ולהביא לידי ביטוי את מירב היצירתיות שלנו אנו עסוקים במשימות שעלינו עוד להספיק. מרכיב העשוי להגביר את תחושת המשמעות הוא יצירת מעורבות במה שקורה לנו. להביא את עצמנו לתוך החוויה ולהתמקד ביופי ובפשטות שבה. וזה לגמרי הרגע, שבו נחוש מספיק טובים. מספיק פלוס.

לנגב לך את הדמעות

בעלי סובל תקופה ארוכה מתחושת דיכאון, הוא אומנם הולך לעבודה, אבל כשהוא חוזר אין לו כוח לכלום. הוא לא עוזר בבית, לא בא לו לשחק עם הילדים או סתם לצאת לבלות. מאז הקורונה זה רק החמיר. אני מנסה לשכנע אותו ללכת לטיפול, אבל הוא טוען שזה יקר מדי. אין לי יותר כוח להכיל ולנסות כל הזמן לעודד אותו. ומה איתי? גם אני זקוקה למישהו שישמח אותי, שאוכל להישען עליו. מה לעשות?
לכולנו יש תקופות מסוימות בהן אנו חשים ירידה באנרגיה, מצב רוח ירוד ודכדוך. לא תמיד אנו מצליחים להבין את חומרת המצב ומעדיפים לראותו כתקופה זמנית שתחלוף. במצב זה לבן/ת הזוג יש תפקיד משמעותי לא רק במתן תמיכה ותקווה אלא גם בהצבת מראה ודחיפה לקבל עזרה. את מתארת מצב לא פשוט שנמשך כבר תקופה מסוימת, לפיו נראה שבן זוגך סובל מתסמיני דיכאון- תפקוד בסיסי לצד תחושת ריקנות, חוסר מוטיבציה וקושי ליהנות ולשמוח. בדומה לאדוות הנוצרות במים- להתנהלות שלנו יש השפעה על מעגלים נוספים. אנחנו לא נמצאים לבד במערכה. ההתמודדות של בעלך משליכה על המשפחה והמערכת הזוגית וזו עוד סיבה חשובה לקבלת עזרה. במצב שאחד מבני הזוג סובל מדיכאון עלולה להתקבע חלוקת תפקידים לא שיוונית של תומך ונתמך. לעיתים עלולים להיכנס למילכוד שבו בן/ת הזוג הנתמך זקוק לתמיכה ולתשומת לב רבה ואינו מסוגל להיות עבור הזולת, ואילו על כתפי בן/ת הזוג התומך מצטבר עומס, שחיקה, דאגה, אשמה ומאידך תסכול וכעס כאשר המצב לא משתפר ובן הזוג מתקשה להעריך או לשתף בקשייו.
אז, מה ניתן לעשות?
יד על הדופק –לא תמיד אנו מודעים לחומרת המצב, במיוחד בתקופה האחרונה בה ניתן לתלות לא מעט קשיים במשבר הקורונה. שימו לב לשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח ובמידת הצורך פנו לעזרה מקצועית. חשוב לזכור שדיכאון הוא חור שחור שניתן להישאב לתוכו במהירות, וככל שנסתייע בתחילתו יהיה קל יותר להתמודד מולו.
כשהולכים על ביצים הן בסוף נשברות- לא תמיד אנו מבינים את משמעות הדיכאון, מדוע בן הזוג פועל כפי שהוא פועל, מה נכון לומר או לעשות. אנו חוששים להביע את הרצונות שלנו, לתכנן קדימה, לא רוצים להלחיץ או לערער את האיזון העדין בין ה"אני" ל "אתה" ו"אנחנו". כאשר האנרגיה מתועלת למקום אחד- הזוגיות נדחקת הצידה וללא תקשורת כנה ופתוחה סיר הלחץ ימשיך לבעבע ולבסוף עלול להתפוצץ.
לפתוח ערוצי תקשורת- עם כל הרצון הטוב לסייע לבן/ת הזוג, רובנו לא מגיעים עם כלים והכשרה להתמודדות במצבים מורכבים. (וגם מי שיש לו את הידע, לא בהכרח יצליח ליישמו כשמדובר באדם קרוב). זה בסדר גם לא לדעת. עלינו להשתדל להיות עבור בן/ת הזוג אך איננו יכולים לתת תמיד את המענה המדויק עבורו. ולכן מומלץ לברר למה בן הזוג זקוק, מה עלול להכביד עליו ומה הוא מבקש שלא נוותר לו. יש שיעדיפו לכתוב או להקליט בטלפון מאשר לשוחח פנים אל פנים. מצאו את הדרך הנוחה לכם לתקשר, והעיקר שתדייקו את מה שאתם זקוקים זה מזה.
S.O.S - עדיף להשקיע את האנרגיה בתהליכי ריפוי ולא בהסתרה או הכחשה. בן זוגך זקוק לעזרה. מה שכעת נחשב יקר עלול לעלות אחר כך הרבה יותר. הרי אם חלילה היה מדובר מחלה פיזית, הייתם פועלים למציאת התרופה המתאימה. באופן דומה- אין לזלזל או להמעיט בחומרת קושי נפשי.
שימי מסכת חמצן- בהוראות הבטיחות לפני הטיסה הדיילת מסבירה שבמצב חירום תחילה על ההורה לעטות על עצמו מסכת חמצן ורק לאחר מכן לסייע לילד היושב לצידו. עלינו לדאוג לעצמנו כדי שנוכל לסייע לאהובינו. יקרה, את זקוקה למישהו שיכיל אותך, לעזרה טכנית, לזמן להתאוורר. זכרי שלא תמיד אנשים יכולים לנחש מה המצב או למה את זקוקה. נסי לבקש באופן מפורש.
להשאיר את הציפיות לכריות- לא נורא אם הבית יהיה פחות מתוקתק, אם האוכל יהיה פחות מושקע, שמרו את האנרגיות לדברים החשובים. עם זאת, השתדלו לייצר עוגנים קבועים כמו ארוחת ערב משפחתית, יציאה לבילוי שיטעינו ויחזקו אתכם.
לוקח זמן לתקן לב שבוכה- ישנם תחומים בהם קיצורי דרך אינם יעילים. הגדירו פרקי זמן סבירים (לפחות חודשיים-שלושה) כדי לבחון יעילות טיפול והאם יש צורך בכלים נוספים להתמודדות, ואל תשכחו לחזק צעדים (אפילו "קטנים") של התקדמות.
עוד לא אבדה תקוותנו- מרכיב התקווה הינו קריטי ביציאה מדיכאון. תקווה כוללת כוח רצון וחשיבה מעשית לכיוון יעד. לפי סניידר שפיתח את "תיאוריית התקווה" באפשרותנו להיעזר בכוח המרפא של הסיפור שאנו מספרים לעצמנו. בידינו הבחירה האם לספר סיפור של ייאוש וכישלון או להתבונן ביש, במה שעתיד להתחדש, בסיפור ניצחון יומיומי, בטוב שכאן ועוד יבוא.

לחזור הבייתה

חזרתי הבייתה אחרי כמה שנים שלא גרתי בבית ( מכינה/ שירות / לימודים) בגלל הקורונה. אם נסכם בשתי מילים- לא קל. ובמילה אחת- סיוט. אני מרגישה שחזרתי למשבצת של הילדה הקטנה. אני יודעת שגם להוריי לא פשוט אבל כשמגבילים אותי או כשמצפים שאבצע מטלות בבית אני ישר מתעצבנת והאווירה מאד לא נעימה. מה לעשות?
בתקופה זו צעירים רבים חוזרים לגור עם הוריהם. המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה אף גרם לזוגות נשואים לשקול אפשרות זו. אין ספק שמדובר בתקופה מאתגרת עבור שני הצדדים. במהלך השנים האחרונות בהן התגוררת מחוץ לבית חווית תהליך של התבגרות, היפרדות ועצמאות. למדת להתנהל לבד, לדאוג לעצמך, להשתלב במסגרות שונות, לקבוע את הגבולות הרצויים עבורך- כמו שעת הגעה, תזונה, סגנון לבוש ועוד.
החזרה הבייתה עשויה להביא לקונפליקט המכונה הימנעות- התקרבות. קונפליקט הנוצר כאשר אדם מעוניין להשיג מטרה מסוימת אך חושש ממנה בו זמנית. מצב הגורם לתחושת תסכול ולהתפרצויות כעס בעיקר מול הסביבה הקרובה.
מה לעשות?
חוזה מחודש- אם לא היית חוזרת הבייתה, היית בוודאי חותמת כעת על חוזה שכירות חדש, מעיינת היטב בפרטים הקטנים ובדרישות הצד השני וטורחת להכניס סעיפים החשובים לך. באופן דומה חשוב לערוך תיאום ציפיות עם הורייך. הבית הוא מקום של כל בני המשפחה וכולל זכויות וחובות. כדאי למצוא זמן ומקום (כשאתם רגועים ופנויים) לשיחה על "חוזה חדש" בה תביעו את הציפיות ההדדיות שלכם כמו הצורך בפרטיות והתגמשות (כן, את כבר לא אותה נערה שיצאה מהבית לפני מספר שנים) לצד שותפות במטלות ומתן כבוד לערכי הבית.
ילדה של אמא- כן, אין מה לעשות, הורים דואגים. זהו חלק בסיסי המוטמע במערכת ההורית. בזמן שלא התגוררת בבית, היו מן הסתם אירועים שונים, שהוריך לא היו מודעים להם (כמו שעת חזרה מבילוי) ולכן לא דאגו. ואילו כעת בשעת לילה מאוחרת כשהמיטה שלך עדיין ריקה- קשה להם להירדם. אמנם, אינך זקוקה לאישורם, אך השתדלי להתחשב בדאגתם ולעדכן מתי את חוזרת.
-Money, Money, Moneyבוודאי למדת במהלך השנים להתנהל מבחינה כלכלית. זו מיומנות חשובה מאד לחיים. החזרה הבייתה מאפשרת לך לצמצם בהוצאות. השתדלי לקחת אחריות על בחירותייך הכלכליות, להיעזר בהורים (אך לא לנצל) ולסייע בדרכים אחרות לצרכים המשפחתיים.
פרטיות- חשוב לייצר הבחנה בין המרחב הציבורי בבית למרחב הפרטי שלך. כשגרת בדירה עם שותפות נוספות השתדלתן לשמור בוודאי על חלל משותף ניטרלי ונקי. חשוב לכבד את הפרטיות שלך, ובמקביל לכבד את המרחבים הציבוריים בבית בהתאם לנורמות המשפחתיות- כמו סגנון לבוש, ניקיון וסדר.
לכל זמן ועת- אין ספק, שהצורך להסתגל לשינוי ואי הודאות שכולנו חווים בתקופה זו יוצרים לחץ ועומס נפשי רב. אולם, עם כל ההבנה אינך רוצה להשליך את הכעס והתסכול על היקרים לך. הוריך משמשים עבורך כמיכל, אך גם למיכל יש גבולות. אם חזרת מיום מתיש- אין זה הזמן לפתוח בשיחה נוקבת שמרבית הסיכויים שתוביל להתפרצות מיותרת. כעס הוא רגש המלווה בתחושות גופניות. שימי לב לסימנים מקדימים המגבירים אצלך כעס (כמו- רעב, שעמום, עייפות) השתדלי לא להיכנס למצבי קונפליקט בתנאים אלו. נסי להפחית את העוררות הגופנית לפני שמדברים- לקחת נשימה עמוקה, לדמיין חוויה נעימה, להיזכר בשיר שעושה לך טוב, לחזור על משפט מרגיע. בנוסף, לא כדאי להמתין שדברים יצטברו ויגלשו החוצה אלא מומלץ לקבוע פרקי זמן קבועים- בהם תוכלו להעלות את מה שעובד ומה שרצוי לשפר.
זה לא אתם– בשיחה במקום להתחיל את המשפט "כשאת/ה" המייצר תחושת התקפה והאשמה, עדיף להשתמש ב"שפת האני". כשאנו משתפים בחוויה שלנו אנו פחות שיפוטיים כלפי האחר, וכך הוא פתוח יותר להקשיב ולא עסוק בלהגן על עצמו. הנה הנוסחה המנצחת- "כשקורה_, אני מרגיש/ה __. והייתי רוצה לבקש ש__".
Zoom out - נסי לדמיין שאת נמצאת בבניין רב-קומות. באפשרותך לחוות מה שמתרחש ברחוב מקרוב- לפתוח חלון ולשמוע את צעקות האנשים, לחוש בריחות ולראות במדויק את הנשקף מעבר לגדר. ניתן גם לעלות לקומת הגג ולהתבונן על אותה סיטואציה ממרחק- האנשים נראים כנמלים, כבר לא שומעים צעקות ומתבוננים אל קו האופק. נסי להתרחק בזמן, לראות דברים בפרופורציה. יש מריבות שכלל לא תזכרי בעוד שבוע.
זמן משפחתי- אושר הוא בסוף אוסף של רגעים קטנים. שימוש בהומור הוא כלי נהדר לנטרול כעס. מתברר שישנם רגשות מתחרים, שלא ניתן לחוות במקביל- כמו כעס ושמחה. ההומור מאפשר להתבונן על המצב מזווית נוספת ומאזנת. בידך ההזדמנות לשנות את מערך היחסים הקיים במשפחה ממקום בוגר. התמקדו ביש. נצלו את הרגעים של הביחד. כדאי לנצור את רגעי החסד הקטנים כדי שבמשוואה הכוללת, התקופה תיזכר כחוויה מעשירה ומעצימה עבור כל המשפחה.

נ.ב אני אוהב אותך

בת הזוג שלי נעלבת שאני לא אומר לה שאני אוהב אותה. אני מעדיף לומר "אני אוהב אותך" רק כשיש כוונה אמיתית מאחורי המילים, גם אם זה יהיה לעיתים רחוקות ולא בגלל שמצפים ממני. מה נכון לעשות?
אחת המתנות המשמעותיות שזוגות יכולים להעניק זה לזה היא הכּרה והוקרה. הכרה בערך של בן/ת הזוג, הכרה בצרכים ובתחושות. גם בתחומים אחרים אנו זקוקים להכרה במי שאנו בעיני הזולת- במילה טובה מהבוס, בתעודה בסיום שנה, במילים שהתינוק שומע מסביבתו מרגע שנולד- "איזה אוצר!". ההכרה לא יכולה להתבצע בראש שלנו בלבד, עלינו לתת לה ביטוי מעשי או מילולי. מאחורי המילים "אני אוהב/ת אותך" מקופל צורך אנושי בסיסי ועמוק- הצורך להיות נאהב. לעיתים הדרך בה אנו מביעים את אהבתנו לזולת אינה בהכרח הדרך הגורמת לו לחוש אהוב. ד"ר צ'פמן טוען בספרו חמש שפות של אהבה שאם נצליח להתמקד בצרכי האחר ולהביע את אהבתנו בשפה שהוא מבין (ולא רק במה שגורם לנו לחוש אהובים) נשדרג את מערכות היחסים שלנו. קיימות שפות שונות לאהבה כמו- מילים, זמן איכות, מתנות, נתינת שירות ומגע. כשרוצים לשמוע שיר ברדיו ויש רעשי רקע שמפריעים, מנסים למצוא את התדר המדויק כדי להאזין באופן צלול ונקי. באופן דומה, מומלץ להתכוונן זה לזה ולמצוא את התדר המדויק בו תחושו אהובים.
שאלת מה נכון לעשות? קשה לענות על השאלה במונחים של נכון או לא נכון, ובוודאי שאין תשובה אחת מוסכמת. בני זוג הם ישויות נפרדות ולכל אחד צרכים ורצונות שונים. הפתרון טמון במודעות לפערים וביכולת לייצר גשר שיחבר ביניהם.
הבדלים בקצב הלב- זה די מתסכל ללכת לצד אדם הפוסע בקצב שונה משלך. רבים מתלבטים מתי לומר בפעם הראשונה לבן/ת הזוג ש"אני אוהב/ת אותך", מה יקרה אם עבור השני זה מוקדם מדי? מה זה אומר אם רק אחד מבני הזוג מצהיר על רגשותיו? האם זה יגרום מבוכה או ריחוק כאשר השני עדיין לא נמצא שם? בתחנות רבות במסע הזוגיות קיימים הבדלים בקצב הלב. בני זוג שונים מבחינה אישיותית (כמו- טיפוסים מוחצנים לעומת מופנמים), ישנם פערים בצורך באינטימיות וקירבה, בעוצמת הרגשות ובאופן שמבטאים אותם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שגם מי שהולך בצעדים איטיים יותר עדיין מתקדם. הזוגיות מורכבת משני לבבות פועמים, ולא בהכרח שהקצב יהיה תמיד זהה.
50 גוונים של אהבה- פרחי האהבה אינם נפתחים בקצב אחיד. כדי שקשר יצמח באופן בריא- הבסיס צריך להיות מושתת על אמון ואותנטיות בקשר. אני מבינה את הקושי שלך להביע אהבה רק משום שבאותו רגע מצפים ממך לומר זאת. אולם, בין "אני אוהב אותך" ללא לומר דבר קיים מנעד של אפשרויות. ניתן להביע הצהרות אהבה רכות יותר כמו- "אני אוהב בך את זה" או "אני שמח שבחרת בי", "תודה שאת לצידי". וכמובן שניתן להביע אהבה באופן לא מילולי.
להוקיר- מעניין שהמילים הכרה והוקרה כה דומות. כשרוצים להכיר אדם לעומק- ניתן להתמקד בתכונותיו השליליות או לכוון את הזרקור לתכונות החיוביות שגורמות לנו לרצות להכיר אותו ולהיות עימו בקשר קרוב. לשם כך עלינו לאמן את שריר ההוקרה ולהעריך את הדברים הקטנים, היומיומיים. מדובר בעבודה פנימית הדורשת ויתור על ציפיות מוקדמות והתבוננות מנקודת מבט חדשה ומתפעלת. הנטייה הטבעית ההישרדותית שלנו היא להפנות את תשומת הלב לשינוי, בעיקר לשינוי שלילי העלול להוות איום, וכך להיערך לסכנה. המוח מתמקד במה שחסר. בתהליך של הכרת הטוב עלינו לבצע פעולה הפוכה – להתמקד ב"יש", להגדיל ולהעצים אותו. כתוב מה אתה מעריך בבת הזוג שלך. שים לב במיוחד לדברים הברורים מאליהם.
נוסחת 1:5 - גוטמן ניתח דפוסי תקשורת של זוגות וגילה נוסחה חשובה- 1:5. הנוסחה טוענת שבזוגיות טובה יש צורך בחמישה מסרים חיוביים על כל מסר שלילי. הצורך להיות נאהב מתמלא כאשר סך החוויות החיוביות שלנו בקשר מתרחב.
להביע רגשות- כאשר אנו חושפים רגשות בפני בן/ת הזוג אנו מייצרים אינטימיות רגשית אך גם נוטלים סיכון להיפגע. אל תוותר על יצירת קירבה הכוללת הבעת רגשות ושיתוף הדדי. גם אם הינך מתקשה להביע תחושותיך במילים, נסה לשתף בקושי ולהביע רגשותיך בדרכים נוספות. זה דורש אמון ואימון. כפי שכתב ליאו בוסקאליה- "אהבה היא זרועות פתוחות. אם תשמור אותן סגורות, תחבק רק את עצמך."

לאהוב את עצמי

אני שונאת את עצמי. אני מצליחה לראות רק את החסרונות שיש בי (אני מאמינה שיש בי המון דברים טובים אבל אני מתקשה למצוא אותם). אני לא מצליחה להתקדם ולבנות את האישיות שלי, כי יש לי כל כך הרבה תכונות ודברים שאני רוצה לתקן. אני רוצה להיות שלמה עם עצמי, אבל לא מצליחה. איך עושים את זה?
התהליך של קבלה עצמית וראית הטוב שבנו הינו משימת חיים, מסע הדורש עבודה יומיומית של עליות וירידות. עלינו ללמוד להיות שלמים עם חוסר השלמות, לכוון את הזרקור לחוזקות שבנו ולהתבונן בעין חומלת על החסרונות.
רבים מתבלבלים בין מודעות עצמית לביקורת עצמית. החל מגיל שנה המודעות הראשונית נכנסת לפעולה, כשהילד מזהה את עצמו בתמונה וקורא בהתפעלות- "הנה אני!". מודעות עצמית הינה פונקציה חיונית להתפתחות ולהתקדמות. אולם התמקדות-יתר בשלילי עלולה לגרום לקשיים רגשיים, חוסר ביטחון עצמי וירידה במוטיבציה. ציינת, שאת מאמינה שיש בך גם דברים טובים. זו אמונה חיונית שחשוב לחזק. אולם לא די לדעת. עלינו לחוש בחוזקות הללו ולהודות עליהן.
אז.. מה לעשות?
מילים- שימי לב למילים בהם את משתמשת. במקום לומר "אני שונאת" עדיף לשנות "אני לא אוהבת כאשר אני..". זה נראה שינוי קל, אך הוא עשוי להפחית את עוצמת הרגש השלילי ולשים דברים בפרופורציות.
זה מה יש- נסי לראות את ה"היש" ולא "מה שאין או אמור היה להיות". התיידדי עם "הלא-מושלם"- כתבי בכוונה עם שגיאות, בצעי פעולות שאת נמנעת מהן, אמרי לעצמך- "אני עושה כמיטב יכולתי".
לסלוח- אני בטוחה שאם חברה היתה משתפת אותך בביקורת שלילית עצמית - היית מצליחה לבטא כלפיה חמלה, לשים דברים בפרופורציות ולהראות לה צדדים נוספים. נסי לתרגל זאת עבור עצמך. מומלץ בכתיבה- קחי דף לבן, בחרי תחום מסוים בחייך, שאינך מרוצה ממנו והביעי חמלה. תרגיל זה הוכח בניסוי- משתתפים חולקו לשתי קבוצות. אנשים שהיו בקבוצת ה-״חמלה״, וכתבו בכל יום במשך שבוע מכתב חמלה עצמית גילו ירידה בתסמיני דיכאון לעומת קבוצה שכתבה זיכרון ילדות. בנוסף, המשתתפים שכתבו לעצמם מכתב חמלה עצמית גילו מוטיבציה רבה יותר לשיפור עצמי. כשאנו מקבלים את עצמנו- יש לנו מוטיבציה גבוהה יותר ללמוד ולהשתפר! עודף ביקורת עצמית עלול להחליש ולהרפות את ידינו.
לפרוש ממרוץ המחשבות השליליות- אנשים הסובלים מביקורת עצמית שלילית מקדישים שעות רבות לניתוח כישלונותיהם. עלינו לפרגן לעצמנו על הצלחות והישגים (גם אלו הנדמים כקטנים ולא חשובים) ולשתף בהם אנשים נוספים.
להגביר את הווליום של האושר- אושר הוא תבלין סודי וחמקמק. לא פעם אנו משחקים איתו מחבואים. לעיתים, גם כשהוא נוכח ואומר לנו יפה שלום, אנו מתקשים לזהות אותו וממשיכים לחפש אותו בפינות נסתרות. נסי להגביר את עוצמתם ונוכחותם של רגשות חיוביים. רגשות כמו הכרת תודה, סיפוק, תקווה, יצירתיות, התפעלות וסקרנות. פרופ' ברברה פרדריקסון ערכה מחקר העוסק באיזון בין רגשות שליליים לחיוביים. לטענתה, מומלץ לקיים ביניהם יחס של 1:3, כלומר כדי להרגיש מאושרים עלינו לחוש שלושה רגשות חיוביים על כל תחושה שלילית. אנו יכולים להזמין תחושות חיוביות בכך שנכוון זרקור על הדברים הטובים בחיינו. אם שיר מסוים עושה לך טוב- פתחי איתו את היום, הפגשי עם חברה שמביאה עימה נדיבות ואופטימיות, אמרי מילות הערכה לאנשים שאת מוקירה, הקשיבי להרצאה מסקרנת, חפשי חוויות שגורמות להנאה ויצירתיות.
לפנות לעזרה- יש המדמים הערכה עצמית חיובית ל"מערכת החיסון של התודעה"- המאפשרת לנו להיות פחות פגיעים, לעמוד מול ביקורת, לפתח עמידות והתמודדות מול אתגרים. הערכה חיובית מבוססת על קבלה עצמית, כפי שהננו, ללא שיפוטיות תוך שאיפה להתקדמות. הדאגה והאחריות לקבלה עצמית מוטלת עלינו. כאשר אנו חשים בכאב אנו פונים לעזרה רפואית. בוודאי אם הכאב לא חולף מעצמו. כאב נפשי כואב לא פחות. אל תישארי איתו לבד. מגיע לך להרגיש יותר טוב וללמוד לקבל את עצמך באהבה.

...
...

שח"ל 6 כפר סבא​

054-4798064​

שלח

שם מלא

שדה חובה

תודה שפנית אלינו,

ניצור אתך קשר בהקדם האפשרי​

מייל 

שדה חובה

טלפון

שדה חובה

הודעה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..