בלוג

יום אחד זה יקרה


יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

פנצ'ר בגלגל האהבה

אנחנו נשואים 12 שנים. מרגישים שמשהו קרה לאהבה שלנו. אנחנו לא בטוחים אם זו סתם השגרה או אולי סיבה אחרת, עמוקה יותר וחוששים שהמצב יחמיר.
דמיינו שנורית האזהרה ברכב שלכם מהבהבת. כן, זו הצהובה, עדיין לא האדומה, אפשר להמשיך לנסוע ועדיין... הנורית הזו עקשנית ומאותתת שמשהו קורה.
אין ספק שמרוץ החיים, העומס, הקורונה ועוד אלף ואחת סיבות גרמו לכך שצבעי הזוגיות דהו והגיע הזמן לחדשם. אני מסכימה, שבשלב זה הזמן אינו מרפא אלא להיפך- עלול להחמיר את המצב ולגרום לכך שתתרגלו לעוצמות נמוכות בקשר הזוגי ותסתפקו בפירורי אהבה.
מה ניתן לעשות?
הגיע הזמן לעצור בשול הדרך, להרים את מכסה המנוע ולנסות להבין מה קרה- האם מדובר בעומס החיים, בצרכים אישיים או בינאישיים שהשתנו, בקשיים בתקשורת הזוגית?
לקבוע עיתים- עבור דברים שחשובים לנו אנו דואגים לשריין זמן. פתחו יומן וקבעו להיפגש לדייט קצר, להסתכל זה לזו בעיניים, להשתיק את הסלולר והצפצופים מבחוץ, ופשוט להקשיב ולהתעניין.
חישוב מסלול מחדש- המסע הזוגי כולל את היכולת לקבל את הצרכים השונים שלכם בקשר. נסו להביע בשיח פתוח ולא שיפוטי למה כל אחד זקוק היום בקשר, מה מטעין אותו, מה מאתגר עבורו. קשר זוגי מוצלח דורש נתינה, השקעה ובחירה מתמדת. בכל יום אנו בוחרים באיזו זווית ראיה נתבונן על המציאות? כיצד נפרש את תגובת בן/ת הזוג? באלו מילים נבחר? האם נפרגן או נתחשבן? האם נבליג או נאיים? האם נתגמש או נתעקש? האם נשתף או נשתיק? כדי להצליח במסע המשותף עלינו להתפתח ולצמוח מתוך הקשר. בסופו של דבר, נעריך דברים שהשקענו בהם מאמץ והתמדה, ולא ויתרנו עליהם בקלות.
למלא את מיכל הדלק- הפתיעו, שמחו זה את זה בדברים קטנים כמו- מסרון מרגש, מחמאה, תמונה נוסטלגית, מתנה סמלית. כל אלו עשויים לגזול מאיתנו דקות בודדות, אך למלא אותנו ליממה שלמה. בחרו בלימוד או בילוי משותף מפרה המאפשר התבוננות על הקיים מזווית חדשה ומרעננת. עצם הציפיה לבילוי זוגי שממתין לכם כבר עשויה לייצר אופק אופטימי.
ליהנות מהדרך- מחקרים מלמדים שמה שמביא לירידה בתשוקה ובשביעות הרצון אינה בהכרח השגרה, אלא חוסר הערכה בין בני הזוג. ולכן, יש לאמן את שריר התודה, להוקיר ולהעריך את הדברים היומיומיים. מדובר בעבודה פנימית לא פשוטה הדורשת להתרכז ב"כאן ועכשיו" – לחוות את הרגע, להוקיר וליהנות ממנו.
הכל מוכן. בואו נצא לדרך!

הווי הכחול

שמתי לב להרגל לא בריא שהייתי רוצה למזער. קשה לי מאד כשאנשים יקרים לי לא עונים לי להודעה לאחר שקראו אותה. גם אם מדובר בשעות בודדות. אני מודע לכך שאנשים עסוקים ולא תמיד פנויים, ועדיין לא מצליח להרגיע את המחשבות. זה גם משפיע על היחס שלי לבחורה שאני יוצא איתה ולציפייה שתהיה זמינה. מה לעשות?
איני יודעת אם זה מנחם, אך מתברר שאתה לא לבד... הוספת "הוויים הכחולים" שינתה את 'כללי המשחק' ויצרה נורמות חדשות בתקשורת הדיגיטלית. קבלת שני וויים כחולים מלמדת שלא רק שאנו יודעים שהצד השני קרא את ההודעה, אלא שהוא גם מודע לכך ששולח המסר יודע שהוא קרא את ההודעה, וכך היעדר תגובה מביא למחשבות טורדניות המעוררות תחושות שליליות.
סקר שנערך בארה"ב מצא ש-28 מיליון (!!!) זוגות נפרדו בעקבות קצרים בתקשורת, שנגרמו כתוצאה מהוספת השקיפות לאינטראקציה ברשתות החברתיות. לא נראה לי שזו הסיבה היחידה לפרידה ועדיין אפשר ללמוד כמה השתיקה מספרת סיפור. בשונה מתקשורת פנים אל פנים, הרי שבתקשורת הדיגיטלית העדר מענה לאחר קריאת ההודעה מקשה מאד על הפירוש, ללא שימוש ברמזים לא מילוליים של שפת הגוף. ההמתנה למענה מציפה מחשבות שליליות ומעוררת תחושת חרדה וחוסר ודאות.
יחד עם זאת, הסימפטום שתיארת עשוי לקפל בתוכו רבדים עמוקים כמו הקושי לשאת אי-ודאות, פחד מדחייה ונטישה, צורך בסיפוק מידי של צרכים, תחושת ערך נמוכה, צורך לרצות אחרים ועוד. מעניין יהיה לבחון האם ובאיזה אופן הצורך לקבלת התייחסות מידית מאנשים סביבך פוגש אותך במצבים נוספים.
אז... מה ניתן לעשות?
מה שחשבתי- האפשרות לראות שהאדם "מחובר" אך לא מגיב להודעה ששלחנו מעלה אוטומטית מחשבה- עם מי הוא מדבר? מדוע אני לא נמצא בראש סדר העדיפות שלו? הודעה שנמחקה עשויה לעורר חשד- מה האדם מחק? על מה הוא התחרט? העובדה שרואים שהוא מקליד תגובה זמן ממושך מעלה השערה שהוא מתלבט כיצד להגיב ומה זה אומר על הקשר בינינו?
אז, זהו. העולם לא מתנהל תמיד לפי "מה שחשבתי". אנשים שונים זה מזה בפרשנות ובתגובות ויש להרחיב את מנעד הפרשנות. באותה מידה שאי-הגעה בזמן, עשויה עבור אחד להתפרש כזלזול חמור ועבור השני כמשהו לגיטימי.
הטיית האישוש (Confirmation bias) היא הנטייה להעדיף לפרש ולזכור מידע שמאשר את האמונות שלנו תוך מתן תשומת לב מועטה למידע שתומך באפשרויות חלופיות. הטיה זו מכונה גם "נבואה המגשימה את עצמה" ומביאה לכך שהציפיות משפיעות על ההתנהגות ומייצרות לבסוף את התוצאה הצפויה. הציפיה התמידית לזמינות והפרשנות השלילית שלך לכך שבת הזוג לא מגיבה להודעתך מייצרת חששות שמתלווים כפסקול קבוע לקשר הזוגי ועלולים לחבל בהתפתחותו.
שאלתך עוסקת ביחסי הגומלין עם אנשים היקרים לך, שאתה מעונין ליצור מולם מערכת יחסים כנה, פתוחה ולא שיפוטית. לכן, כדאי לשתף אותם באי הנוחות שלך, אך לא ממקום מאשים. נסה לומר-"כשאני רואה שחלפו כמה שעות ולא הגבת להודעה ששלחתי, זה מעורר בי תחושת פגיעות וחשש והייתי מבקש לשמוע, כיצד את/ה רואה זאת." יחד תמצאו את האיזון הנכון עבורכם שייתן מענה לצרכים השונים שלכם בקשר.
ומה אם- ה"ווי הכחול' גורם לבדיקות חוזרות ומגדיל את התלות שלנו באפליקציה. יש המעדיפים לנטרל את הפונקציה הזו. קל יותר להתמודד עם אי-ידיעה אם הזולת קרא את ההודעה, מאשר האפשרות שהוא קרא את המסר ובחר לא לענות. כדאי להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהאופן בו אנו בוחרים לפרש את המצב הוא סובייקטיבי. לצד האפשרות שאולי מישהו נטש אותנו חשוב להעלות לפחות שתי חלופות אחרות- יתכן שהוא עסוק או אולי דווקא מעדיף לענות לי בנחת בהמשך. זה אולי לא יעלים לגמרי את החרדה אך ינמיך את להבת התסכול. מומלץ להצטייד ב"משפט כיס" שתוכל לשלוף בעת הצורך כמו- "זה שלא ענו לי- לא אומר שאני לא חשוב."
לשנות את המשוואה- נסה להיזכר בחוויות או התנהגויות במערכות היחסים שמוכיחות שאתה ראוי ואהוב, בפעמים בהן המענה היה נכון ומדויק עבורך. הזכר לעצמך שגם זה קיים בקשר. נזכרת? יופי! עכשיו הכנס גם אותם למשוואה. אתה כבר יכול להרגיש כיצד התפנה מקום להבנה וסובלנות. כשמתמקדים בדברים החיוביים מתרחש קסם מופלא- הם גדלים! זו לגמרי בחירה שלנו האם להתמקד במינוס או בפלוס במשוואות חיינו.

ואם זה לא זה?

אנו נשואים שלוש שנים ומתחילים לחשוב על הרחבת המשפחה ורכישת דירה. לאחרונה מנקר בי הספק האם הבחירה בבעלי הייתה מדויקת ונכונה. האם הוא באמת האחד בשבילי, ומה זה אומר שאני עדיין מתעסקת בזה? זה בכלל נורמלי? אני חוששת לשתף בהתלבטות ומצד שני לא מצליחה להתעלם מזה. מה אפשר לעשות?
קבלת החלטות הינה תהליך מורכב ומפותל. לא פעם, גם לאחר שכבר קיבלנו החלטה אנו ממשיכים להרהר בה ולחפש ראיות שיוכיחו שצדקנו או לחילופין סימנים שיעידו על קיומה של בחירה מוצלחת יותר.
יש השואפים כל העת למקסם אפשרויות, כלומר להגיע להחלטה הטובה ביותר. חוויה המכונה- FOBO - fear of better options וכצל מתלוות אליה תחושות של אכזבה וחוסר שביעות רצון. הציפיות המוגזמות להגיע לבחירה המושלמת מובילות לרוב לתסכול וקושי ליהנות מהבחירה עצמה. (הרי אי שם, מי יודע, ממתינה תמיד אפשרות טובה יותר...)
יש לציין, שרבים מאיתנו חווים מדי פעם ספקות ביחס לבן/ת הזוג או לטיב היחסים ומצביעים על פגמים בשלבים שונים של הקשר. אולם, אצל חלק מהאנשים עלולים להתעורר ספקות טורדניים היוצרים תסכול וקושי רב. אנשים אלו מתמודדים עם ROCD – הפרעה אובססיבית קומפולסיבית סביב מערכות יחסים (Relationship Obsessive Compulsive Disorder). בהפרעה זו הסימפטומים מתבטאים בחשש תמידי מפני טעות בבחירת בן/ת הזוג. האדם מתקשה להרפות מהספקות בנוגע להתאמה של בן/ת הזוג ועסוק בבדיקה מתמדת באשר לזוגיות הקיימת. מצב זה דורש טיפול מקצועי הכולל זיהוי האמונות השגויות ופיתוח דרכי התמודדות יעילות.
בשאלתך תיארת מצב בו אתם עומדים בפני עליית מדרגה בסולם המחויבות הזוגית סביב הרחבת המשפחה והשקעה כלכלית משמעותית. אני רואה שלב זה בחיים כהחלטה מחודשת האם להתחתן שוב. בשונה משלב ירח הדבש הרי שכעת, לאחר כמה שנים יחד, אתם מודעים יותר לחסרונות של כל אחד, הזוגיות עברה תהליך של התרגלות (הביטואציה) וכמובן, שגם אתם אינם בדיוק אותם אנשים שהייתם בתחילת הקשר.
אז, מה ניתן לעשות?
לראות את היופי בסדקים- לפי אומנות הקינסטוגי היפנית- אין להשליך לפח כלי שנשבר אלא להדביקו בנוזל מיוחד של זהב וליצור יופי לא מושלם. יש המגיעים לזוגיות מתוך תפיסה שהקשר אמור להיות מושלם. כל קושי או קונפליקט נחווים כאיום או פחד מכישלון שמא הקשר לא יחזיק מעמד. רגע, מי בכלל קבע שבן הזוג צריך להיות מושלם? שאנחנו מושלמים? שיש דבר כזה זוגיות מושלמת?
להיות במסע- כדי לצאת ממעגל הרסני המחפש כל העת אישורים לאיכות הזוגיות, כדאי להכיר בכך שאתם נמצאים במסע, מהלכים בשביל הזוגי ולומדים ליהנות מהדרך. לפי "עקרון הקשב" האנרגיה שלנו מופנית אל מה שאנו מחפשים ולרוב זה גם מה שנמצא. בכל בחירה הקשורה בעתיד (כמו בן/ת זוג או עבודה) תמיד ישארו במשוואה מספר נעלמים שאין עליהם שליטה. איכות הקשר הזוגי בעתיד תלויה בעיקר בעבודה הזוגית המשותפת. זוגיות טובה לא נובעת מבחירה בבן/ת זוג מושלם. זו יצירה מתמדת, הכוללת בתוכה רגעים טובים יותר ופחות, בדומה לקו החיים המכיל תנודות של עליות וירידות. ואולי, כפי שכתב מילר, כשאתה מפסיק לצפות מאנשים להיות מושלמים, אתה יכול לאהוב אותם בגלל מי שהם.
להיות בספק- לכולנו עולים ספקות בנוגע לבחירות שעשינו, לפניות שלקחנו בצמתי החיים. השאלה היא מה עושים עם תחושות הבלבול והספק. האם נותנים להם לנהל אותנו או מתבוננים בהם ממקום סקרן ולא שיפוטי. יתכן והספק העולה ביחס לבן זוגך מייצג באופן עקיף את החשש מהשלבים המצפים לך בתחנות החיים (כמו התחייבות כלכלית ברכישת בית, מעבר להורות ועוד) ומייצגים קושי לקפוץ למים העמוקים בתחומים נוספים. אולי את מחפשת משענת שתרגיע ותווסת את החששות הטבעיים הגואים בך. קחי נשימה. למדי לשהות בסימני השאלה, לראות בהם ברכה והתקדמות.
ספק בקשר הזוגי נחווה לעיתים כסוג של "בגידה" המעורר תחושת אשמה כבדה. חשוב לזכור שאין כאן דבר "אסור" או "לא נכון". אלא הרשות להיות אנושיים. תחושת הספק בקשר מזמינה אתכם להעמיק ולחשוב- מה חשוב לכם בקשר? מה עוד הייתם רוצים? למה אתם מתגעגעים שאולי דהה ונשחק עם הזמן? איך אפשר לשדרג את הזוגיות ולהגיע לתחושת סיפוק מיטבית? נקודת מבט מעצימה ואופטימית הרואה בקשר תהליך של צמיחה ולמידה תמידית תייצר שיח פתוח ולא שיפוטי עם בן זוגך ותביא לקרבה מחודשת.
וכמובן, במידה והספקות אינם מרפים, אין להתעלם מהם, אלא מומלץ לשתף איש מקצוע ולנסות להבין את מקורם. יתכן, ואת מוכנה לבחון באומץ את הבחירה שעשית לפני שאת מתקדמת הלאה.

טיפול עשרת אלפים לאהבה

הַסְּטַרְטֶר שֶׁל הָאַהֲבָה לֹא מֵנִיעַ,
נוּרִית הַדֶּלֶק מְהַבְהֶבֶת כְּבָר שָׁנָה,
חָסֵר אֲוִיר בְּגַלְגַּל הַתְּשׁוּקָה.
עַל הַשִּׁמְשָׁה הַמְּאֻבֶּקֶת הִיא כָּתְבָה בָּאֶצְבַּע - דְּרוּשָׁה אַהֲבָה.
הוּא תָּלָה פֶּתֶק לִמְכִירָה.

זה לא רק ספורט

בעלי פיתח לאחרונה התמכרות לספורט. זה התחיל כתגובה ליציאה לחל"ת בשל הקורונה ולכן ראיתי בכך משהו חיובי, אבל כעת זה הפך להיות הדבר היחיד שמעסיק אותו, שעות השינה שלו תלויים בלו"ז האימונים הקפדני, מעגל החברים והבילויים הצטמצם משמעותית, וכמובן יש לזה השלכות מבחינה זוגית. מה לעשות?
לכאורה פעילות גופנית נחשבת לדבר חיובי ומבורך. אולם בדומה להתמכרויות אחרות הבעיה מתעוררת כאשר מדובר בעיסוק כפייתי, קושי לשלוט בדחפים, השתוקקות מתמדת וחוסר הבנה לנזקים הנלווים להתנהגות. התמכרות היא פעולה שהאדם מפתח בה תלות הפוגעת בו במעגלי חיים נוספים: עבודה, משפחה, חברה. קיימת היום הבנה שהתמכרות אינה מצטמצמת לשימוש באלכוהול וסמים בלבד, אלא פורצת גבולות למגוון רחב של התנהגויות. לא פעם אנו משתמשים בביטוי "אני מכור" לתיאור הרגלים קבועים שלנו, כמו הצורך לעשות שופינג, לגלוש ברשת חברתית ועוד. כאשר התנהגויות אלו חורגות ממינון סביר, ונוצר דחף בלתי נשלט לבצען, או שההתמכרות תופסת מקום מרכזי עד מצב שללא אותה התנהגות החיים הופכים לחסרי עניין, נטולי שמחה ומוטיבציה, הרי שכאן נדלקת נורת אזהרה אדומה שחשוב להתייחס אליה.
מרבית ההתמכרויות מתחילות להתפתח כתוצאה מקושי רגשי. בתחילה ההתנהגות מייצרת הקלה ומביאה לתוצאה הרצויה, לדו' אדם הסובל מחרדה חברתית שותה אלכוהול כדי להשתחרר, אולם בהמשך הוא מפתח סיבולת וההתמכרות הופכת לדרך התמודדות שגויה ולא יעילה. גם בפעילות גופנית מוגזמת, התחושות החיוביות שנלוו לאימון (בשל שחרור האנדורפינים) הולכות ופוחתות בשל העמידות שמפתח הגוף ונדרשות רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כדי להגיע לתחושת ה"היי״ המקורית. לפי "מודל הקרחון"- חשוב לטפל לא רק בחלק הבולט של הרמה ההתנהגותית הגלויה של ההתמכרות אלא גם ברובד הפנימי, הנמצא מתחת לפני השטח – אותם צרכים רגשיים שהביאו לאותה התנהגות.
כאשר ההתמכרות תופסת מקום הראשון מבחינת סדר העדיפות הרי שיש לכך השלכות בתחום הזוגי והמשפחתי. ההתנהגות הממכרת הופכת להיות ישות נוספת במערך הזוגי והמשפחתי, לעיתים עד מצב שבן/ת הזוג חווים חוויה של בגידה מול ההתמכרות. לעיתים התלות השיתופית בין בני הזוג מחזקת ומשמרת את ההתמכרות. ולכן, חשוב שהטיפול בהתמכרות יהיה מלווה בהדרכה מקצועית ובמעורבות של בן/ת הזוג. וכך בני הזוג יצליחו להתבונן בדפוסים של כל אחד, להבין את הרווח המשני של בן/ת הזוג בהמשך קיומה של ההתמכרות ולשנות יחד את צעדי הריקוד הזוגי הקיים.
אז.. מה ניתן לעשות?
"מה שאני מודע לו מעצים אותי ומה שאיני מודע לו שולט בי." (ויטמור)- הצעד הראשון בתהליך גמילה מהתמכרות הוא שהאדם יהיה מודע למחיר היקר שהוא וסביבתו משלמים. המודעות מסייעת להבין את הצורך שעליו עונה העיסוק הכפייתי. לדוגמא במידה והעיסוק בספורט עונה על צורך של שליטה במצבי אי ודאות וחיזוק הערך העצמי יש לנסות למצוא דרכי התמודדות נוספות.
לעיתים לוקח זמן להתבונן על המצב מזווית נוספת ולהבין את הבעייתיות, במיוחד כאשר יש תחושה שלאחרים יש אינטרסים מנוגדים. אולם כאשר השיחה באה ממקום לא שיפוטי קל יותר לשתף פעולה ולחשוב יחד על איזון שייתן מענה הולם לכולם.
השגת מטרה מתחילה בצעד אחד קטן- בדומה לספורט, אנחנו לא מתחילים ביום אחד לרוץ מרתון. כך גם לגבי שינוי בהרגלי חיים ומציאת איזון בין הספורט למשפחה. החיים הם לא אפס או מאה. אינך רוצה שבעלך יוותר כליל על העיסוק בספורט, אלא ילמד לייצר מינון המתחשב בך ובצרכי המשפחה. לעיתים קל יותר להניח לבן הזוג לפעול כראות עיניו ולא להתערב. אולם בכך אנו חוטאים לחזון הזוגי המשותף. המטרה היא לסייע לבן הזוג לקדם פעילות מאוזנת ובריאה ולהפסיק לשתף פעולה עם מה שמעודד את ההתמכרות. לא תמיד השינוי יתקבל בזרועות פתוחות, רובינו לא אוהבים 'שמזיזים לנו את הגבינה'. אך חשוב שנזכור שאהבה פירושה גם לדעת לומר לא ולהציב גבולות.
חשבו יחד על צעדים קטנים, שינויים יומיומיים המוסכמים עליכם והתחילו ליישם אותם. וזכרו שהמטרה אינה לא ליפול, אלא לקום כשאנו נופלים- כן, החיים הם לא קו ישר. יש עליות וירידות. נסו למסד פגישה זוגית קבועה אחת לשבוע שבה תדונו בנחת ביעדים שהצבתם לעצמכם, תחזקו על ההצלחות ותלמדו מהנפילות. כן, גם זוגיות דורשת לתרגל שרירים של הקשבה, הבנה ונתינה הדדית.

...
...

שח"ל 6 כפר סבא​

054-4798064​

שלח

שם מלא

שדה חובה

תודה שפנית אלינו,

ניצור אתך קשר בהקדם האפשרי​

מייל 

שדה חובה

טלפון

שדה חובה

הודעה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בכל שאלה ובקשה אל תהססו לשלוח לי הודעה..