יש לי הרבה דברים שאני חולם לעשות כמו להתחיל לרוץ, לכתוב ספר, לנגן ..אני בעיקר טוב בלזרוק רעיונות אבל לא מצליח ליישם אותם בשטח, כשאני מתחיל ומבין שזה ידרוש ממני מאמץ והתמדה, אני עוזב את זה די מהר. מה אפשר לעשות?
כידוע "גם מסע בן אלף מייל מתחיל בצעד קטן אחד"(לאו דזה) מתברר שסוף הציטוט (הפחות מוכר) ממשיך וטוען - "וגם מסתיים בצעד קטן אחד". זו כנראה המהות של כל תהליך- אין קיצורי דרך. הכל מתחיל ונגמר בצעדים קטנים יומיומיים. תוצאה חיובית ויציבה מושגת בתהליך איטי ובטוח. אולי רק בתכניות טלוויזיה כוכבים נולדים ברגע.
אז... מה לעשות?
• מדוע? רגע לפני שאתה מגשים חלומות. נסה לעצור ולברר לעצמך- מה הסיבה שחשוב לך להתחיל לרוץ, לנגן, לכתוב ועוד. מה מניע אותך? האם מדובר בסיבה פנימית או חיצונית? האם להתחיל לרוץ כי "כולם רצים" ?או שמצפים ממני? יש החוששים מכישלון (או מהצלחה) ויעדיפו לדחות את המטלה. משימה הנובעת ממוטיבציה פנימית מעלה את הסיכוי להתמיד ולהצליח בה.
• אל תחכה לרגע הנכון- בפועל הוא לא באמת מגיע. יש לקבוע זמנים או טקסים קבועים ופשוט מתחילים. עצם העשייה תביא לעוד עשייה. כאשר מגיע זמן כניסת השבת, גם אם לא נתאים לנו- נעצור הכל ונדליק נרות. כך נקבע מסגרת למה שחשוב לנו ונפנה לכך זמן. בעזרת משמעת עצמית או במסגרות קבוצתית של קבוצת ריצה, סדנת כתיבה או חוג נגינה.
• ערך ולא מטרה – חשוב להציב מטרות, אך לא פחות משמעותי הוא לבחון אלו ערכים מנחים אותנו ומכוונים אותנו למימושן. אתה רוצה לנגן? שאל את עצמך- אלו ערכים מצויים בפעולת הנגינה? ערך היצירתיות, השמחה, ערך השלווה והרוגע, אולי ערך החברות בשיתוף בפני החברים? וגם אם לא תהפוך לנגן דגול ( בדומה לרובנו) אין זה אומר שוויתרת לחלוטין על המטרה. שכן גם בביצוע צעד אחד קטן מימשת ערך– כאשר פרטת תווי נגינה של שיר אחד בלבד יצרת רגע של רוגע ושמחה, שיתפת חבר ואולי אפילו גילית בך יצירתיות שלא שיערת שקיימת בך. מימשת משהו מהערכים המונחים בבסיס המטרה. אמנם המטרה לא הושגה בשלמותה אך כבר בצעד הראשון יישמת את הערך שפועם בך. אל תזלזל בכך.
• לכוון את הפוקוס לתהליך- התמקדות בתוצאות בלבד (כמו כמה ק"מ רצתי?) עלולה לפגוע במוטיבציה שלך. התוצאה אינה בהכרח מגיעה מיד. לעיתים היא מתעכבת. עצם התהליך הוא המשמעותי והחשוב.
• לתחקר את רגע ההצלחה- השתדל אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה"- הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית , ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה סייע לך להתמיד באותה משימה?
• הנאה גורמת להנעה-הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. מותר גם ליהנות! בדוק- מה גורם לך הנאה? אולי כדאי לרוץ עם מוזיקה טובה? אל תשכח לתת לעצמך חיזוקים על הביצוע והעמידה ביעדים.
• לבחור משהו אחד-דמיין להטוטן המפריח כדורים באוויר. לעיתים הכנסת כדור אחד נוסף תביא להפלת כל הכדורים. ולכן התמקד במשימה שאתה רוצה ומעריך שבאפשרותך להתחייב אליה בחודש הקרוב.

• פשוט לעשות! בצע פעולה מידית וקצרת טווח. לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם ללכת לחדר כושר.. במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט ומכאן הדרך לחדר כושר קצרה יותר. לפעמים עצם הידיעה שעומדת בפניי משימה עצומה עלולה לייאש ולגרום לנו מראש לוותר. ולכן הפתרון אינו "הכל או לא כלום" אלא לפרוט את המשימה הגדולה לסדרת פעולות קטנות ברות-ביצוע. פתח יומן והקדש רבע שעה לקביעת יעדים ולו"ז מסודר לשבוע ולחודש הקרוב. פרופ' דן אריאלי מצא שהפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר -לקבוע מועדים קצרים, וסנקציות על אי־עמידה בהם. קשה לך לגייס את עצמך? בקש עזרה! פנה להורה/חבר(רצוי דמות קרובה אך מספיק קשוחה) שיוודא שאכן ביצעת את המטלות שתכננת. פנה ביומן זמנים ספציפיים לביצועה, ולא רק "כשיהיה לי זמן", הגדר יעדים ספציפיים שברצונך להגיע אליהם ושתף אנשים בכך – זה יסייע לך להתחייב ולבצע מעקב.
• צא לדרך! כדי שלא תגלה, כדברי מרטין לותר- כמה מהר 'לא עכשיו' הופך ל'לעולם לא'.. בהצלחה!!!

כשמישהו מעיר לי אני ישר נכנסת למצב מגננה ולא מסוגלת להקשיב למה שיש לו לומר, גם אם כוונתו טובה. אני רואה את הקושי לקבל ביקורת גם אצל אבא שלי וזה ממש מפריע לי. ובכלל מספיק לי שאני הכי ביקורתית כלפי עצמי ולוקחת קשה כשאני טועה. איך אפשר לעבוד על עצמי כדי לשנות את המצב?
האמת, לרובנו קשה לקבל ביקורת ב"זרועות פתוחות". גם אם נכנה אותה במילים מעודנות כ"ביקורת בונה". ביקורת פוגעת בצורך הבסיסי שלנו לחוש אהובים ומוערכים בכל תנאי ומאלצת אותנו לפגוש בחולשות ובמגבלות שלנו.
הרגישות למשמע ביקורת עשויה להשתנות במצבים שונים ומאדם לאדם, ותלויה בעיקר במרכיב מרכזי באישיות- הדימוי העצמי. בנית הדימוי העצמי החיובי מתחילה מינקות, בהתפעלות ובאהבה ללא תנאי שהורינו מרעיפים עלינו. כאשר אין בידינו די משאבים לבניית דימוי עצמי חיובי – הרי שכל מפגש עם כישלון או אכזבה עלול לערער את תחושת הביטחון שלנו בעולם.
המטפלת המשפחתית, וירג'יניה סאטיר, השתמשה בדימוי של קדירה לתיאור הערך העצמי שלנו.
כדי שתבשיל ייצא טוב יש להשגיח עליו, לערבב את המרכיבים, להוסיף תבלינים, לבשל על אש קטנה וכו'... כאשר יש לנו "קדירה פנימית" מלאה, אנו גדלים לאנשים שמסוגלים לקבל את עצמינו על חולשותינו וחסרונותינו. גם אם לא הצלחנו במבחן ,כפי שציפינו-יתכן ונתאכזב מעט, אך עדיין נרגיש שווים. שכן ,הדימוי העצמי שלנו אינו תלוי לחלוטין בציון זה או אחר. לעומת זאת, כאשר הקדירה ריקה והדימוי העצמי נמוך- כל משב רוח קל מערער אותנו והביקורת החיצונית הופכת להרסנית, ומייצרת תחושות קשות של השפלה ותסכול.
ציינת שקשה לך לראות את הצד הביקורתי באביך. לא פעם אחרים משמשים לנו מראה להבחין במה שאולי גם קשה לנו עם עצמנו. ואכן, הפן הביקורתי במערכות יחסים מקשה על היכולת לפתח אינטימיות ולחלוק בקשיים ובחולשות.
מה לעשות?
• למלא- ראשית, חשוב למלא מדי יום את "קדירת הערך העצמי" שלנו, כך לא נהיה תלויים אך ורק בתוצאות של אירועים וחיזוקים חיצוניים. כווני את הזרקור לחוזקות שלך. רשמי מדי יום לפחות שלושה דברים שאת מעריכה ומודה לעצמך עליהם.
• לסנן- לא כל ביקורת ראויה להתייחסות ולעיבוד פנימי. לעיתים ביקורת היא תוצר ההשלכות של הזולת. ניתן פשוט לומר- "אני שומעת אותך. אך איני מסכימה עם חלק מהדברים שהעלית". קחי נשימה. אל תמהרי לתקוף בחזרה או לפסול את כל הנאמר.
• לברור- השתדלי לבחון את הביקורת באופן ענייני. נסי לקחת אותה למקום חיובי של התקדמות ולמידה. הקשיבי מבלי להתגונן. אם משהו לא ברור- בקשי הבהרות.
• טעמי- לפעמים אפשר לבקש משוב במנות קטנות. בכפיות. אומרים שההבדל בין רעל לתרופה הוא... המינון. זה נכון גם למינון בתחום מתן וקבלת ביקורת. כאשר הביקורת מופנית אלינו בזמן שאיננו מסוגלים להכיל אותה עדיף לומר- "חשוב לי לשמוע מה שיש לך לומר. אך אני מעדיפה שנקיים את השיחה בזמן אחר."
וכמה מילים על ביקורת עצמית...
רבים מתבלבלים בין מודעות עצמית לביקורת עצמית. מגיל שנה המודעות הראשונית נכנסת לפעולה, כשהילד מזהה את עצמו בתמונה וקורא בהתפעלות- "הנה אני!". מודעות עצמית הינה פונקציה חיונית להתפתחות ולהתקדמות. אולם התמקדות-יתר בשלילי עלולה לגרום לכשלים רגשיים, לחוסר ביטחון עצמי ולירידה במוטיבציה.
לעיתים הביקורת העצמית הוטמעה בילדות מצד ההורים או דמויות סמכות אחרות והפכה עם הזמן לפס-הקול הפנימי שלנו. מהו הפלייליסט המלווה אותך? האם אלו בעיקר משפטים שליליים המתמקדים רק במה שיש לתקן?
מותר לטעות. למעשה- חשוב לטעות! כאשר אנו טועים בנסיעה- תוכנת הניווט לא צורחת עלינו שטעינו, אלא פשוט עורכת חישוב מסלול מחדש. אולי כדאי שנאמץ טקטיקה זו? אם את רואה בכל טעות- כישלון עצמי, תתקשי להיות בתנועה של התקדמות וצמיחה. אהבתי את הגדרתו של וינסטון צ'רצ'יל למושג הצלחה-"הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות." איזה יופי! להצליח לראות בכישלון הזדמנות להתנסות מחודשת וללמידה. ובדיוק מהמקומות הללו נבנה החוסן הפנימי שלנו, שמאפשר לנו לגדול.

אחרי שאני ואשתי רבים נוצר מצב שאני זה שתמיד עושה את הצעד הראשון בבקשת סליחה או ניסיון הפיוס. יוצא שלפעמים אני מתנצל ללא כוונה אמיתית רק כדי שנחזור למצב של תקשורת נורמלית. מה לעשות?
ידוע, שבזוגיות טובה חשוב ללמוד לסלוח ולהתפשר. אולם, כאשר הוויתור אינו מגיע ממקום שלם או מבחירה הוא אולי מקל לטווח הקצר אך עלול להסב נזק לטווח הארוך. לכל אחד דרכי התמודדות שונות במצבי קונפליקט. יש הזקוקים לזמן ולמרחב כדי לעבד את התחושות והשתיקה משמשת כסוג של מגן. אולם, כאשר היא מתמשכת עלול להתקבע דפוס הרסני הפוגע במערכת הזוגית ויוצר שריון שקשה לחדור.
התבוננות במילה "להתנצל" מגלה שהשורש נ.צ.ל מקפל משמעויות מעניינות- מצד אחד התנצלות עשויה לשמש כחבל הצלה במטרה להיטיב את מערכות היחסים שלנו ולהפחית תחושת אשמה ומנגד ההתנצלות עלולה להביא לתחושת ניצול כאשר הזולת משתמש בה כנגדנו.
רנדי פאוש בספרו "ההרצאה האחרונה" טוען שהתנצלות טובה פועלת כאנטיביוטיקה בעוד שהתנצלות גרועה היא כמו מלח על הפצעים. הניסיון שלך לפייס רק במטרה לטהר את האווירה עלול לייצר תחושות של הקרבה ותסכול.
ויתור וסליחה הינם אבני יסוד בבניית תקשורת טובה כאשר הם נובעים מתוך הדדיות.
מה ניתן לעשות?
• הגדירו "זמן פציעות"- בדומה למשחק כדורגל- בסמכות השופט להוסיף פרק זמן בסיום המשחק כאשר לא מגיעים להכרעה. נסו לקבוע מראש מהו הזמן הסביר המתאים לשניכם- כדי לעצור ולהירגע.
"פסק זמן" מוגדר ומוסכם על שניכם עשוי להיות צעד חשוב בניהול הקונפליקט וביכולת לאפשר לכל אחד מרחב אישי כדי לעבד את התחושות. הידיעה ש'נדבר על זה בערב' או 'בעוד שלוש שעות' מאפשרת לעבד את התחושות, להביע אותן בהמשך באופן שקול ומווסת ולהצליח להכיל ולהקשיב לאחר.
• להכין את הקרקע- עוד לפני שלב ההתנצלות חשוב לתקף את רגשות הזולת. אמירה כמו- "אני רואה שקשה לך" או "אני יכול/ה להבין שאת/ה פגוע/ה" גורמת לנו להרגיש שבן/ת הזוג רואה אותנו. התיקוף מעניק לגיטימציה לרגשות ולתפיסת האירוע שלנו גם אם היא סובייקטיבית. עצם התיקוף מהווה קרקע פורייה ליצירת סליחה הדדית.
• להמשיך דף חדש- לא תמיד נכון למהר "להתחיל דף חדש". זכרו שגם עמוד חדש בספר נשען על הפרקים שקדמו לו ולא מומלץ להתעלם מהם.
סליחה אולי לא משנה את העבר אך עשויה להרחיב את העתיד. הפיוס מביא לחיזוק הקשר. אולם, סליחה "מן הפה אל החוץ" לא משחררת את הפגיעות שממשיכה לבעבע ולרוב רק מצטברת ותופחת. לכן חשוב להתייחס למה שקרה ולנסות לגבש מכך המלצות לעתיד.
• להיות אני- כאשר חיים על פי הרצונות והצרכים של הזולת בלבד, אנו למעשה מוותרים על עצמנו בקשר. ויתור על העצמי מסב נזק עצום לקשר הזוגי והוא הגורם בהמשך לעריכת "פנקסנות" והתחשבנות על כל פרט. לצד קבלת האחר יש להכיר בשונות הקיימת, להיות אותנטיים ומדויקים ולהצליח להשאר נאמנים לעצמנו, לערכים ולרצונות שלנו מתוך כבוד והקשבה זה לזה.
• האותיות הקטנות- כידוע, בכל חוזה אסור לפספס את האותיות הקטנות. במתן מחמאה או חיזוק- הסוד טמון בפרטים הקטנים המייצרים תחושה שמישהו רואה אותנו באמת. כך גם בבקשת סליחה– היכולת לפרוט את הנקודות עליהן אנו מתנצלים עדיפה על התנצלות כללית וסתמית. מודעות לפרטים מלמדת שאנו מתייחסים ברצינות לאירוע ונוטלים אחריות.
• לטייל בארץ חדשה - ההבנה שאנו משחזרים בתוך הזוגיות קשרים מוקדמים מאפשרת לבני הזוג להבין זה את זה ולחוש אמפתיה וחמלה. הבעת סליחה קשורה במידה רבה לערכים ולמודלים שהוטמעו בנו מילדות- מה זה אומר עלינו אם אנחנו רבים? של מי התפקיד לסלוח או לבקש סליחה? מדוע חשוב לי להיות "הצודק"? מדוע אני ממהר/ת לפייס?
אני מזמינה אתכם להיות תיירים ב'ארץ של בן/ת הזוג'. בואו בעמדה סקרנית ולא שיפוטית ושאלו- מדוע קשה לבת/ן זוגי להתנצל? מהן הנקודות הרגישות שגרמו לו/ה לתחושת פגיעות עמוקה?
בקשת סליחה אינה בהכרח הסכמה עם המעשה או מחיקת האירוע אלא בירור עצמי וזוגי מתוך יצירת הבנה משותפת כיצד ניתן היה אולי לנהוג אחרת ומה כדאי שניקח אתנו הלאה לחיזוק הקשר.

כשאני חושבת על ההתנהלות מול הילדים שלי בחופש הגדול, אני בעיקר חשה תסכול ואכזבה מעצמי. חברותיי מעלות לסטורי דברים נהדרים שהן עושות עם הילדים שלהן ואילו אני רק מחכה שהחופש יסתיים ושהילדים יחזרו למסגרות. מה לעשות?
הפסיכואנליטיקן ויניקוט טבע את המושג- 'אמא טובה דיה'- Good enough mother (שנכון, גם לאבות). כהורים אנו משתדלים להיענות לצרכי ילדינו, אך ברור שאין באפשרותנו לספקם באופן מלא. יש בזה לימוד חשוב להתפתחות ההבנה שלא תמיד הילד יוכל לקבל כל מה שהוא רוצה, כאן ועכשיו ומלמד את הילד לווסת את רגשותיו ולדחות סיפוקים. חשוב שתזכירי לעצמך, במיוחד בתקופה מאתגרת זו של החופש הגדול- שאת אמא מספיק טובה.
באופן אישי, אני לא מתה על המילה "מספיק". היא מזכירה לי ציון "לא משהו" בתעודה. אך גיליתי שבמילה "מספיק" מקופלות המילים "ספק" ו"סיפוק".
ואולי זהו סוד הקסם- לדעת לנוע בין הספק- האם אנו פועלים כפי שרצינו ותכננו לבין תחושת הסיפוק כשאנו מצליחים לעמוד לפחות בחלק מהאתגרים.
מה לעשות?
• תעשו צ'יז- לפי תיאוריית ההשוואה החברתית של פסטינגר, אנו משווים את עצמנו לאחרים על מנת להעריך את היכולות והתכונות האישיות שלנו. אולם, רובינו לא מעלים את הרגע של "לפני ואחרי "התמונה עם החיוך והכיף ולמעשה, מייצרים מציאות מסולפת כאילו הכל מושלם. אז זהו... שלא. ההשוואה לחברותייך לא מועילה עבורך ורק מייצרת תסכול ורגשות אשמה ונחיתות. זכרי- מה שעובד לאחרים אינו בהכרח נכון לך. אנו אולי רואים פיסת דשא קטנה (וירוקה) של השכן אך לא יודעים על המצוי בביתו. ולכן מומלץ לגבש ציפיות מותאמות עבורנו בהתאם ליכולות ולצרכים שלנו. במקום להתבונן בתמונות - נסי לשוחח שיחה אמיתית מלב אל לב עם חברה ולשתף בקשיים. אני בטוחה שתגלי שאת לא לבד.

• זה הזמן לסלוח- היכולת לסלוח לעצמנו מאפשרת לנו לפעול ממקום טוב יותר. כאשר אנו מופעלים מרגשות אשם אנו נוטים להגיע למקום של פיצוי או כניעה.

• צעד צעד- מה זה בכלל אומר להיות הורה טוב? בפועל זה מיליון ואחת פעולות קטנות. בחרי דבר אחד קטן שהיית רוצה לשנות כבר מחר בבוקר בהתנהלות שלך מול הילדים, כמו- לפתוח את היום בשיר, להכין יחד ארוחת ערב, למצוא עשר דקות של שיחה אישית עם כל ילד לברר לשלומו. וצאי לדרך.

• ביי ביי "מושלם", ברוך הבא "כל הכבוד"! - אושר הוא תבלין סודי וחמקמק. לא פעם אנו משחקים איתו מחבואים. נסי להגביר את עוצמתם של הרגשות החיוביים בחייך כמו הכרת תודה, סיפוק ותקווה. פרופ' פרדריקסון ערכה מחקר העוסק באיזון בין רגשות שליליים לחיוביים. לטענתה, יש לקיים יחס של 1:3, כלומר כדי להרגיש מאושרים עלינו לחוש שלושה רגשות חיוביים על כל תחושה שלילית. נוכל להזמין תחושות חיוביות בכך שנכוון זרקור על הדברים הטובים בחיינו. בתקופה המאתגרת של החופש הגדול חשוב לא רק ללמוד מטעויות אלא גם לקחת אחריות על ההצלחות שלנו. בסוף יום כתבי לעצמך שלושה דברים (קטנים וגדולים) שעשית.(אני מתעדת בקבוצת וואטצאפ פרטית של "מילים טובות") פרגני לעצמך על היש.


• להיות ברגע - מרכיב העשוי להגביר רגשות חיוביים הוא יצירת מעורבות במה שקורה לנו. להביא את עצמנו לתוך החוויה ולהתמקד ביופי ובפשטות שבה. וזה לגמרי הרגע, שבו נחוש מספיק טובים. מספיק פלוס.

• לא עליך המלאכה לגמור- הטמעת הרגלים ויצירת שותפות הדדית חשובה לא רק בחופשה אלא כל השנה. ילד השותף למטלות הבית ולתכנון זמן חש שניתן לסמוך עליו, שהוא תורם ושותף והוא מרגיש שייך ובעל משמעות , רואה את האחר ומעריך יותר מה שעושים עבורו.

• להיות הטוב ביותר האפשרי- ד"ר טל בן שחר מבחין בין ה״אופטימליסט״ (מהמילה ״אופטימום״- הטוב ביותר שאפשר) שמוכן לפעול למען השגת מטרותיו, אך יודע גם ליהנות מהדרך ולהסתפק במצב הקיים הטוב האפשרי. לעומת ה"פרפקציוניסט" שאינו מוכן להתפשר עם תוצאות שהן פחות ממושלמות, חושש מכישלון ונותר לבסוף בתחושת אכזבה ואשמה. הלוואי שנצליח להגדיר מראש ציפיות שיזקקו את הגרסה המיטבית האפשרית שלנו.

הייתי בזוגיות מדהימה וכבר התחלתי לתכנן את הצעת הנישואין. לפני כחודשיים הבחורה החליטה לסיים את הקשר ומאז אני לא מצליח להתאושש. אני מדבר עליה הרבה עם חברים ומנסה לברר מה קורה איתה. כולם ממליצים שאתחיל לצאת שוב, אבל זה ממש קשה ואני מתוסכל מעצמי שאני לא מצליח להמשיך הלאה. כל דבר קטן מזכיר לי אותה ואת החוויות שעברנו, ובליבי אני מקווה שעוד נחזור. מה לעשות?
פרידה נחשבת לאחת החוויות הכואבות, במיוחד כאשר אנו לא צפינו או יזמנו אותה. הקשר הזוגי מהווה עבורנו קרקע בטוחה ומספק צרכים בסיסיים של תחושת שייכות ואהבה. פרידה מקפלת בתוכה תחושת נטישה והתערערות העולם הפנימי. אנו נותרים עם סימני שאלה – "מדוע זה קרה? האם היא עוד חושבת עליי? מה יכולתי לעשות אחרת?" מנסים לנתח סיטואציות של "אילו" ו"אם רק" ולרוב לא מוצאים תשובות. ומתוך הכאב נוצרת נטייה להאדיר ולהיזכר בעיקר ברגעים היפים ולצייר תמונה מושלמת (אך לא שלמה) של מה שהיה. אתה חווה כעת תקופת משבר. המילה "משבר" מתכתבת בעיקר עם קושי ושינוי לרעה, אך בלשון המקרא "משבר" הינו גם פתח הרחם שנשבר בזמן הלידה. ללמדנו, שמשבר יכול לשמש התחלה חדשה וניתן לצמוח מתוכו.
מה לעשות?
• הדבר הקשה ביותר בלהמשיך הלאה הוא לא לרצות זאת. יש המפתחים התעסקות אובססיבית (כמו מעקב אחר בת הזוג ברשת החברתית) במטרה לחוש שליטה. הקושי לשחרר דורש לעיתים התערבות מקצועית. כל עוד תחזיק בתקווה, שאולי תחזרו- תתקשה להמשיך הלאה. תהליך האובדן דורש עיבוד, ובעיקר הבנה והשלמה שהקשר הסתיים. ברגשות אין תמיד הדדיות ויש לכבד את ההחלטה ולנסות להרפות. ולכן בדומה לתהליך של גמילה- הדבר הנכון הוא להתנתק. לא לנסות לשכנע את בת הזוג או לברר אודותיה עם אחרים ואף להרחיק מהעין תמונות ומזכרות של הקשר.
• לב שבור הוא לב שלם- חשוב לגייס חמלה עצמית ולא לכעוס על עצמך שהפרידה עדיין מעסיקה אותך. אל תיקח את הפרידה כ"כישלון אישי" או כהוכחה לפגמים, שאולי קיימים בך. אתה לא הראשון וכנראה גם לא האחרון שחווה זאת. אין ספק שהפקת לקחים חשובה כדי להיבנות לקראת הקשר הבא, אך לא כדי להכות על חטא או לחוש תחושות אשמה. לב שבור מעיד על מוכנות להיות בפגיעות שנדרשת לקשר קרוב. בהרצאה מומלצת של טד- הפסיכולוג גיא ווינץ' מציע כלים להתקדם הלאה ואומר שהלב שלנו יכול להיות לפעמים שבור, אך אנו לא צריכים להיפרד ממנו אלא ללמוד למלא את החלל הריק של התמונה שירדה מהקיר. יש בך כוחות של ריפוי וצמיחה. זכור שאהבה אינה משאב מוגבל אלא משאב מתחדש.
• אחר המעשים נמשכים הלבבות- תתלבש יפה, תחייך, צא לבלות, הקשב למוזיקה שעושה לך טוב, צא לפעילות גופנית המשחררת אנדורפינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף), פנק את עצמך. גם אם בתחילה זה מרגיש מלאכותי- עם הזמן הרגשתך תשתפר.
• במבט לאחור- הזיכרון שלנו הוא דבר מתעתע ולא ממש מדויק. אם אתה מתעקש לשחזר רגעים מהעבר נסה לחזור גם לרגעים הפחות מדהימים שהיו בקשר- להתלבטויות, לחששות, לתמונה הדיס-הרמונית שכנראה הובילה לפרידה, ואולי כך יקל עליך לקבלה ולהשלימה.
• אין קיצורי דרך. לזמן קצב משלו. מרבית האנשים מדווחים לאחר פרידה על מצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, קושי ליהנות וירידה בדימוי העצמי. עם הזמן עוצמת התסמינים פוחתת אך במידה ועדיין קיימת בעיה משמעותית בתפקוד- יש לשקול קבלת עזרה מקצועית.
• לגדל תקווה- בשלב זה הניסיון לייצר זוגיות חדשה נמצא בצילו של הקשר הקודם- כמו השוואה לבת הזוג הקודמת ולחוויות שצברתם. מצב זה עלול להוביל בתחילה לקשרים קצרי טווח ומרובי אכזבות. זה נורמלי ומובן. אך אל תתייאש. דאג להשקות מדי יום את זרעי התקווה לזוגיות חדשה. טיפ נהדר שעוזר לי להתמודד עם משברים הוא לדמיין תמונה עתידית ואפילו לכתוב מכתב מהעתיד ולספר לעצמי על דברים נפלאים שממתינים לי.
• אנשים נולדים לתוך קשר, גדלים וצומחים מתוכו. מערכות יחסים הן חלק משמעותי בחיינו. כשם שיצירת קשרים היא חלק מהחיים כך גם פרידות. פרידה מעידה אולי על טיב הקשר והתאמתו אך לא על ערכם של בני הזוג. ולב שבור -סופו להתאחות, להתחזק ולמצוא אהבה חדשה ומיטיבה.

כאמא למתבגרים אני חוששת מהתקופה הקרובה. החופש רק התחיל ואני כבר רוצה שיסתיים. היציאה ממסגרת גורמת לבעיות ועימותים. אין לי כוח לריב על זמני תפילות, שעת הגעה הבייתה, סגנון הבילוי ועוד. מה לעשות?

כשהיינו ילדים שרנו: "הכול, הכול אני יכול ... כי זה החופש הגדול" – התחושה שהנה סוף סוף הגיע החופש המיוחל- הזמן שלנו לנוח, להיות אדון לעצמי ושאף אחד לא יגיד לנו מה לעשות ומתי.
בפועל המסגרת הלימודית משתנה, אך עדיין אנו ממשיכים להיות חלק ממשפחה, ממסגרת קהילתית וחברתית. החופש האמיתי הינו החופש לבחור כיצד לנצל את הזמן העומד לרשותנו ומה ימלא את המצברים שלנו.

מה לעשות?

• גוגל החיפוש הנפשי- מתח נוצר כתוצאה מהפער בין ציפייה למציאות. העמדה הנפשית כלפי החופשה תקבע במה נתמקד ומה נעצים ונגדיל. האמירה-"החופש רק התחיל ואני כבר רוצה שיסתיים" מתארת תחושת חוסר אונים ותסכול. נסי להכניס ביטויים נוספים ל "גוגל החיפוש הנפשי" כמו- "מה יפתיע אותי לטובה? היכן אני יכולה לסמוך על ילדיי?" בכוחן של מילים להשפיע על המציאות.

• לבחור את המלחמות והנצחונות- ילדים זקוקים לגבולות ולמנהיגות הורית. אולם הורות למתבגרים מצריכה לבצע חשיבה והתאמה של דרכי החינוך והתקשורת. ראשית דונו ביניכם (ההורים) מהם הדברים שחשוב לכם להקפיד ומה ניתן להניח בצד. פעלו כצוות. לא חייבים להיכנס בכל עניין לקונפליקט. ואל תשכחו לבחור את הניצחונות- להקפיד על זמן איכות שאתם מבלים עם כל ילד, להקשיב ולא לנאום, ציינו מה אתם לומדים ממנו, העצימו את יכולותיו. מחקרים מלמדים שקשר יומיומי ונוכחות הורית מפחיתים את התנהגויות סיכון בקרב מתבגרים.

• ההגה בידיים שלכם- קונפליקט במערכת יחסים מעיד על מרחב בטוח בו אני מסוגל להביא את צרכיי ורצונותיי. כולנו שונים זה מזה וטבעי שלא תהיה הסכמה מלאה. השאלה אינה האם קונפליקט הינו דבר טוב אלא האם אני יודע לנהל אותו או מנוהל על ידו. במידה ונוצר עימות- אל תיגררו לצעקות ואמירות שאחר כך תצטערו עליהם. אתם הדמות הבוגרת האוחזת בהגה ומשמשת מודלינג כיצד לנהל קונפליקט. קחו נשימה. דברו בטון רגטע. לעיתים עדיף לקחת פסק זמן ולשוחח לאחריו ממקום שקול.
.
• תאום ציפיות- במרבית המוסדות מקיימים "ימי הערכות" לקראת שנה"ל. כדי להוציא את המיטב מהחופשה מומלץ להיערך מראש גם לקראתה. בתאום ציפיות עם כל ילד (בנפרד בהתאם לגילו וצרכיו) קבעו מסגרת מוסכמת.

• אחריות לחירות- ויקטור פרנקל, מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" אמר לפני עשרות שנים כי פסל החירות המוצב בחוף המזרחי אינו מספיק. חופש ללא אחריות מהווה סכנה. פרנקל המליץ לאמריקאים להקים פסל נוסף בחוף המערבי– פסל האחריות. החיים אינם רק זכויות. חירות בלבד עלולה לגרום להתחמקות מאחריות. עודדו את המתבגר לשלב בלו"ז החופשה ביצוע משימות בבית ופעילות למען הזולת.

• הזדמנות למשהו טוב- חופש הוא הזדמנות נהדרת להוריד הילוך מהמרוץ היומיומי ולהקדיש זמן ל "יחד המשפחתי"- זה הזמן לפתוח את כל קבצי התמונות והסרטונים שבמחשב, לצחוק, להיזכר בחוויות המשותפות, להכריז על ערב תחרות שפים משפחתי ולבשל בהנאה, לטייל, לשפץ יחד פינה בבית, לקבוע "רגע של חסד" בו כל אחד מבני המשפחה יפרגן ויספר על רגע טוב שעבר עליו.

זכרו ש "החוויות של היום הן הזיכרונות של המחר" ובידינו הבחירה כיצד לעצב את אלבום חיינו.