משבית חופשות 

אנו  זוג + 4 ילדים בטווח גילאי 2-14 מתכננים לצאת לחופשה משפחתית. אנו חוששים להתאכזב. מעבר לשוני בגילאי הילדים המייצר קונפליקטים במתן מענה לצרכים השונים, אנחנו בעיקר מוטרדים מהבן הגדול "משבית השמחות". כבר צופים כיצד הוא מקטר ומעכיר את האווירה. כמה שדיברנו על זה.. זה לא ממש עזר בפעמים הקודמות. מה לעשות ?

בכל משפחה  קיימת "חלוקת תפקידים"- הילד "הטוב", "המצחיק", וכן, גם הילד "הקוטר". זה עם            ה"פרצוף החמוץ", שחש מקופח, שלא מרוצה משום דבר. כמה שתתאמצו, הוא יעדיף לזכור את הרגעים המבאסים, וכמובן שידאג לשתף בכך את הסביבה. מצב זה מעורר אצלנו רגשות של כעס, תסכול ואולי אפילו אכזבה- מה הטעם להשקיע ולהתאמץ, אם בסוף לא יודעים להעריך ורק מקטרים?

לפני שנישאב לרגשות האשם - "איפה נכשלנו בחינוך? מדוע הוא כזה כפוי טובה?" או לתחושות כעס המלבות את האווירה, כדאי שנבין מה עשוי להיות הגורם לקיטורים ולחוסר שביעות הרצון המתמדת. לכולנו קשה להתמודד במצבים בהם דברים לא עובדים בהתאם למה שתכננו או רצינו. החכמה היא לנסות להכיל את התסכול ואת הפער הקיים בין הרצוי למצוי. ואם לנו כהורים קשה עם זה, בוודאי שלילדינו.

תמונת החופש אינה כוללת רק ארוחת בוקר משפחתית בחיק הטבע או משחקי מים בבריכה. רגע לפני כן- ההוא עצבן את ההיא, הקטן הקיא בנסיעה, בן הזוג לא חשב להציע עזרה בהכנת הארוחה, הילדים רבו, ועוברת לנו המחשבה- "בשביל מה בכלל יצאנו לחופשה הזו???".                                            

החיים הינם רצף של רגעים. חלקם נעימים וחלקם קצת פחות.  אולם, אנו נבחר ,בסופו של דבר- אלו זיכרונות נצרוב על הדיסק שלנו.

כאשר אנו נלחצים, מנסים לרצות ולברר עם הילד- מדוע הוא לא מרוצה? מה "עשינו לא טוב"? לשכנע את הילד שבכל זאת "היה כיף"- הילד מפנים, שכדאי לו לאמץ את הדפוס של "משבית השמחות" המעניק לו תשומת לב ואכפתיות מצד הסביבה.  

אז.. מה ניתן לעשות ?

החיים הם בחירה- כיצד נרגיש, כיצד נגיב, במה נבחר להתמקד. מומלץ להיות אמפתיים לרגש שבנכם מביע (" אנו מבינים שאתה חש תסכול , או מאוכזב שלא קיבלת מה שרצית". ) אך, במקביל להציע בחירה נוספת ("זו בחירה שלך אם להישאר מצוברח או אולי לנסות להצטרף למשחק").

דוגמא אישית- האם אנו יודעים להעריך? מתבוננים על חצי הכוס המלאה או גם נהנים לקטר ולהתמקד בשלילי? ובדומה לכל שריר- גם זה דורש אימון!                                                                           

נצלו את ארוחת הערב בחופשה לסבב משפחתי –בו כל אחד יספר על "רגע טוב ומהנה", שעבר עליו במהלך היום, יגיד תודה או יפרגן לבני המשפחה. במידת הצורך ניתן להתייחס להפקת לקחים ולהציג בקשה. השתדלו להתבונן בטוב, להבליג- לא חייבים להתעכב על כל עניין. 

לחזק-  לא רק "סור מרע", אלא להעצים את "עשה טוב"- שימו לב להתמודדות חיובית-"ראיתי שהיה לך חם, ובכל זאת הצלחת להתגבר. כל הכבוד!".

שימו לב למילים- מרבית המתחים נוצרים כתוצאה מהציפייה, שדברים יתבצעו לפי רצוננו. למעשה, זו דרישה בלתי אפשרית, כי הרי אין לנו באמת שליטה על האירועים אלא רק על האופן בו נפרש אותם.                                                                                                                               כדאי להחליף את שפת התובענות –( חמ"ץ- חייב/מוכרח /צריך) לדו'- "הדברים חייבים להתנהל כפי שקבענו" לשפת העדפה- ( ער"ך-עדיף/רוצה /כדאי) כמו- "הייתי מעדיפה  שדברים יתנהלו כפי שתכננתי, אך לא הכל בשליטתי".

תאום ציפיות- לפני היציאה לחופשה נסו להגדיר ביחד מהם הכללים המוסכמים (לדו'-האם להשתמש בסלולרי במהלך היום, או שעדיף להשתדל להתנתק ולבלות יותר ביחד) כדי שהחופשה תהיה מיטבית ומוצלחת עבור כולם.  

שותפות- חלקו תפקידים בין כולם. אל תוותרו גם על הקטנים. תחושת השותפות והעשייה מפחיתה קיטורים ומייצרת שייכות. קבעו מראש מי אחראי על הצ'ופרים /השירים/המשחקים/ ארוחת הבוקר ועוד.

לחשב מסלול מחדש- כאשר אתם חשים שרמת המתח עולה, זה הרגע לעצור להתרעננות ובמידת הצורך לערוך תיאום ציפיות מחודש. המטרה בטיול אינה לסמן "וי" על עוד מסלול או אתר. העצירה והמנוחה עשויות להיות מהנות וחווייתיות לא פחות.

  ולסיום, חופשה הינה הזדמנות נפלאה להכיר צדדים חדשים אצל בני המשפחה, להוריד את "התוויות", ולזכור שגם אם היה פחות מוצלח ממה שציפינו, הרי ש "החוויות של היום הן הזיכרונות של המחר" , ובידינו הבחירה כיצד לעצב את אלבום חיינו.

Edit