בלי סודות

לאחרונה נודע לי שאשתי הסתירה ממני סוד. לדעתי, מדובר במידע משמעותי שהיה ראוי לספר לי, אולם אשתי טוענת כי מידע זה לא קשור בנו ישירות  ולכן לא שיתפה בו. אני כועס ושואל את עצמי מה היא עוד מסתירה ממני, מה זה אומר על הקשר בינינו? והאם ראוי שיהיו סודות בין בני זוג?

אנו חיים בעידן בו ניתן "לעשות גוגל" כמעט על כל דבר, ולקבל מידית מידע רב במהירות ובקלות.                          

אולם התהליך של שיתוף סוד אינו כה מהיר ופשוט, ומכיל התנגשות של רצונות ורגשות.                                 

בגילוי סוד יש סיכוי וסיכון (מעניין שהמילים הללו כה דומות)- מחד ההקלה, נטיעת האמון ויצירת השותפות, ומאידך המחיר הכרוך לעיתים בגילויו.                                                                                                                                 

הרצון לחלוק עם הקרובים לנו קשיים, לבטים, מידע רגיש ולזכות בתמיכה רגשית והכלה נוטעים בנו ביטחון וכוח, ואילו ההסתרה, הכיסוי ושמירת הסוד מצריכים השקעת אנרגיה נפשית רבה.                                                                                                                                 

לרובנו יש לנו פנטזיה כי בין בני זוג לא יהיו סודות כלל. ישנה כמיהה שבני הזוג יקבלו ויכילו אותנו למרות "השדים בתיבת פנדורה".                                                                                                                    

משאלה זו מלווה אותנו בהמשך ביחסינו עם ילדינו- אמונה שאין סודות בין ההורה לילד, שיש מי שקורא ומבין אותי עד הסוף, שהכל גלוי ללא מחסומים.                                                                                                 

אך למעשה, לכולנו יש סודות. לכל אחד "הכספת פנימית" שלו – המכילה מידע שאנו מסתירים ושומרים עליו, ואולי גם לא תמיד מודעים לקיומו.                                                                                                         

משמעות הסוד אינו בהכרח גילויו או הסתרתו, אלא עצם קיומו.                                                                       

קיומם של סודות הינה חוויה המלווה אותנו מילדות. חשיבות הסוד ושמירה עליו מקבלת פרשנויות שונות בקרב אנשים. כל משפחה מגבשת לעצמה "מערכת חוקים" לא-כתובה, המפקחת על דפוסי התקשורת המתנהלים בה, וקובעת האם ולמי מותר לספר על סודות ובעיות? מהו משמעות הסוד ? מה הוא מחזיק? על מי הוא שומר? ומה קורה כשמעזים לגעת בו?                                                                                             

בתהליך ההתקרבות של בני הזוג עוד בטרם הנישואין, מתפתחת הנכונות לשתף בחוויות אישיות השמורות לאנשים להם חשים קרבה מיוחדת. לשם כך נדרשת מידה רבה של אמון והכלה, כדי "להוריד מסכות" ולהודות בקשיים ובחולשות. עצם השיתוף מייצר בטחון, הדדיות ומשמש בסיס משמעותי ליצירת האינטימיות במרחב הזוגי. בעוד ששמירת סוד גוזלת אנרגיה ועלולה להוביל למסכת של שקרים והסתרות.                     

לאחר גילוי המידע בן הזוג חש נבגד ופגוע מכך שמידע מסוים הוסתר ממנו, ועולות תחושות של חוסר אמון, כעס ודחיה.  כדאי להרהר בשאלות- מדוע מידע זה הוסתר? מדוע בן/ת הזוג בחר שלא לשתפו? מה היה החשש? האם אכן מידע זה הינו משמעותי למערכת היחסים ? או אולי עצם הסתרת הסוד היא הפוגעת?                                                                                                                                      

האם אכן בני זוג צריכים לספר הכל זה לזה? האם הכל אמור להיות גלוי ופתוח ? מתי מידע מסוים ייחשב לפרטי ומתי הוא הופך לסוד? ובאלו מצבים שמירת סוד עלולה לפגוע במערכת היחסים הזוגית?                             

חשוב לזכור ,שאיננו מחויבים לשתף את בן זוגנו בכל מאוויינו ומחשבותינו. שמירת דברים מסוימים לעצמינו מגנה על תחושת הנפרדות, הפרטיות והעצמאות שלנו בקשר. במערכת יחסים תקינה מומלץ לשמור על האיזון של  "שנינו ביחד- וכל אחד לחוד". כדאי לייצר עמדה גמישה ומתעניינת של סקרנות חיובית בין בני הזוג בידיעה שתמיד קיים חלק נסתר בפאזל. כל אדם מהווה סוד עמוק ומסתורין לעצמו ולזולתו. נצא מנקודת הנחה שאיננו יודעים הכל, ואיננו אמורים לדעת הכל.                                                                                           

נסה להניח בצד את המשקפיים של "או-או".( או שאשתי משתפת אותי- או שאין יחסים תקינים), ולהשתדל להתבונן ממשקפיים של "גם-וגם"( אמנם אשתי לא שיתפה אותי במידע-ועדיין התקשורת ביננו טובה).                                      

מומלץ מדי פעם "לחשב מסלול מחדש" ולבחור מהו המסלול המועדף עלינו. באפשרותך לבחור האם להישאר בעמדה "הנעלבת והפגועה" או לנסות לברר (תחילה עם עצמך ולאחר מכן בשיחה נינוחה עם אשתך) מדוע חוסר השיתוף במידע הכעיס אותך?(ניתן לנתח זאת מנקודת מבט נוספת- דווקא להעריך אותה על כך שהיא יודעת לשמור מידע רגיש שאינו משפיע עליכם ישירות). מה הציפיות של כל אחד מכם בשיתוף מידע רגיש של אחרים או שלכם? מה לעיתים חוסם? האם המקרה הנוכחי עשוי להעיד על קשיים נוספים בתקשורת הזוגית? ומה ניתן לעשות כדי לחזק את תחושת האמון והשיתוף ביניכם? שכן כפי, שכתב הסופר קרלוס סאפון, בסופו של יום –"ערכו של סוד נמדד בערכם של האנשים מהם אנו מסתירים אותו".    

Edit