אל תעצבנו אותי

אני מתעצבן מהר, ויש מצבים או אנשים שמצליחים לעצבן אותי במיוחד, ואז אני ממש הופך לאדם אחר (שאני לא אוהב). לצערי, אלו אנשים קבועים בחיי, שאיני יכול להתנתק מהם. מה לעשות?

יש רגע כזה, בו אנו מרגישים שלוחצים לנו על "כפתור אדום" שמשגר אותנו למקום אחר. בשנייה אנו עוברים ממצב של אפס למאה.. לחץ הדם והדופק עולים - כמו שאומרים "הדם עולה לנו לראש", ו"נוצר נתק" בין האמיגדלה- האזור במוח האחראי על רגשות לבין האזור הקדם-מצחי בקורטקס של קבלת החלטות וחשיבה רציונלית, ואנו מגיבים בהתאם או ליתר דיוק- מאבדים שליטה ומתפוצצים...וכפי שציינת, יש אנשים שמעצבנים אותנו במיוחד..( אוי.. כמה שהם מעצבנים...).

הם יודעים ללחוץ על הנקודות הרגישות ולהוציא את "הילד הרע" שבנו.. 

הרב והפסיכיאטר אברהם טוורסקי מציג שלושה שלבים במצב כעס:

1. תחושת כעס שמתעוררת כאשר אנו חשים איום, אכזבה תסכול ועוד. חשוב שנזכור שכל רגש הוא חיוני ובעל חשיבות לתפקודנו, וישנה סיבה טובה לכך שהרגש התעורר בנו. למעשה, אין לנו ממש שליטה על הרגש עצמו , אך אנו יכולים לנסות להפחית את עוצמתו.

2. התגובה – אותה טוורסקי מכנה - "זעם". וכאן יש לנו בחירה-האם נגיב בצעקות? בהתעלמות? בהאשמה? בהבעת זלזול ובוז?

3. הטינה- המקום בו הכעס נאגר, מתיישב חזק, נאחז ומחלחל לתוכנו- הכעס ממשיך לבעבע בתוכנו, לתפוח לממדים כמו הר געש- לעיתים קרובות מבלי שגורם הכעס בכלל יודע על כך. הסיבה לכך שאנשים או מצבים ספציפיים מוצאים אותנו משלוותנו נובעת בעיקר מ"הסיפור הפנימי" שאנו מספרים לעצמנו- הפרשנות הסובייקטיבית שלנו. "הצלחת המלוכלכת נותרה בסלון" לא בהכרח משום "שמזלזלים בנו" , "היא לא התקשרה להתעניין" לא בהכרח "כי לא אכפת לה ממני"...

קרל יונג טען, שכל דבר שמרגיז אותנו באחרים- יכול להוביל אותנו להבנת עצמנו. זה דורש התבוננות אמיצה בניסיון לנתח מדוע דבר מסוים כ"כ מקפיץ אותנו. זו מראה (לא פשוטה)עבורנו. וכידוע- "הפוסל- במומו פוסל". הדרך לשנות את ה"תסריט הפנימי" המוקרן במוחנו ב"לופ" חוזר הינה לבחון חלופות לסיפור. וזאת ניתן לעשות באמצעות שיחה ושיתוף.

נשמע פשוט? הלוואי...

כדי להצליח לשוחח על משהו/מישהו שעיצבן אותנו- כדאי ליישם את ההמלצות הבאות :

• לווסת - הכעס מלווה בתחושות גופניות. שים לב לסימנים מקדימים המגבירים אצלך כעס. לדו' אם אתה יודע שכשאתה רעב, משועמם או עייף, אתה נוטה להתעצבן בקלות, השתדל לא להיכנס למצבי קונפליקט בתנאים אלו. חשוב להפחית את העוררות הגופנית לפני שמדברים- לקחת נשימה עמוקה, לדמיין חוויה נעימה, להיזכר בשיר שעושה לך טוב, לחזור על משפט מרגיע.

• להקשיב- גם כשאנו לא מסכימים. ההקשבה מעניקה תחושה שהאדם מולנו מכבד אותנו ומעניק משמעות לדברינו. אל תקטעו את דברי הזולת ואל תיכנסו למגננה. השתדלו פשוט להקשיב, כפי שהייתם רוצים שיעשו עבורכם.

• התייחסו לאירוע ספציפי- מרבית הסיכויים שהאדם המעצבן ימשיך להיות חלק מהנוף שלנו, וכנראה שהוא גם לא הולך להשתנות (אנחנו הרי בקושי מצליחים לשנות את עצמנו). ולכן כדאי להתמקד באירוע מסוים ולא לייצר הכללות.

• שפת ה"אני" – במקום להתחיל את המשפט "כשאת/ה" המייצר מיד תחושת התקפה והאשמה, עדיף להשתמש ב"שפת האני". כאשר אנו משתפים בחוויה שלנו אנו פחות שיפוטיים כלפי האחר, וכך הוא פתוח יותר להקשיב ולא עסוק בלהגן על עצמו. לדו' במקום לומר- "למה את תמיד משאירה את המגירה פתוחה?" עדיף –" כשאני רואה את המגירה פתוחה, אני חש שמזלזלים בי, הייתי רוצה לבקש שתשתדלי לסגור את המגירה". הנה הנוסחה המנצחת: "כשקורה_, אני מרגיש/ה __. והייתי רוצה לבקש ש__". 

לעיתים, הכעס הינו רגש משני המכסה על רגשות עמוקים יותר מתחת לפני השטח- תחושות של תסכול, פחד, חשש מדחייה או פגיעה. הרי זה לא הכלים בכיור שמכניסים אותך לקריזה- יתכן וזה בשל התסכול שלא מתחשבים בבקשתך. הכעס אינו משום שהוא דיברה כל הערב בטלפון אלא אולי מכך שחשת בודד. נסה להתחבר לתחושות הללו ולשוחח ממקום משתף (ולא מאשים).

• שימוש בהומור הוא כלי נהדר לנטרול הכעס. מתברר שישנם רגשות מתחרים, שלא ניתן לחוות במקביל- כמו כעס ושמחה. ההומור מאפשר לנו להתבונן על המצב מזווית נוספת, מאזנת- הרי לא חייבים לקחת הכל כ"כ ברצינות.

Ed