יש גבול

אני אוהבת לתת לאחרים. גם אם לא תמיד מתאים לי, אני פשוט לא מסוגלת לסרב. אבל כאשר אני מבקשת משהו מבני המשפחה, חברים או אנשים בעבודה- אני מרגישה שהם עושים לי טובה, והרבה פעמים אני כבר מעדיפה לא לבקש ולעשות לבד. שמתי לב שזה בא לידי ביטוי בתחומים רבים ושונים בחיי, לרוב אני בתחתית סדר העדיפות. מה אפשר לעשות?

פתגם ידוע טוען ש"גדרות טובות עושות שכנים טובים". מתברר, כי עלינו ללמוד להציב גבולות גם במערכות היחסים שלנו. אני נזכרת במשחק הילדות- "ארצות"/"תקיעות"- בו היינו מטילים סכין (איך נתנו לנו פעם לשחק בסכינים???) במשטח החול לתוך העיגול של היריב, ומנסים להגדיל את השטח שלנו. במערכות יחסים שונות בחיינו אנו בוחרים כמה לאפשר לאנשים להיכנס לעולמנו, ומגדירים האם הגבולות נפרצו, והאם קיבלנו מענה הדדי לצרכינו. אסרטיביות מוגדרת כסגנון תקשורת, בו את מסוגלת לבטא את דעתך ורגשותייך בבהירות ובנחישות, כך שאנשים יקשיבו לך ויענו לרצונותיך. רובנו לא נולדנו אסרטיביים – הבשורה הטובה היא שכמו תכונות אחרות – ניתן לפתח אותה.

מה ניתן לעשות?

התבוננות פנימית – כדי לגלות אסרטיביות ולהציב גבולות, על האדם ללמוד להקשיב לעצמו, לרצונותיו, ולברר מה הוא באמת רוצה (ולא רק מה מצפים ממנו או מה "נכון לעשות"). שימי לב במצבים שונים- כיצד התגובה של הזולת גרמה לך להרגיש? מה את היית רוצה? מה חשוב לך? כיצד את מביעה זאת?שינוי מחשבתי – כידוע מחשבה מעצבת מציאות. ראשית, עליך להאמין, שחשוב ומותר לך להציב גבול, שמגיע לך לצפות ליחס הדדי ומיטיב מבלי לחוש אשמה. אמצי משפטי חשיבה כמו- "אני לוקחת אחריות על מה שקורה לי", או "אני רוצה לפעול בהתאם לעקרונותיי, ולחוש ביטחון והדדיות בקשר", והימנעי מדפוסי חשיבה שגויים, כמו "אני עלולה לפגוע במישהו, ולכן עדיף שאוותר" או "לא יפה לסרב".

"גבול לפניך"- למדי לזהות מתי הגבול נחצה. את תאגרי בתוך תסכול ותמתיני מתי יגיע הפיצוץ. כאשר את מזהה שהגבולות מטשטשים ומתפתחת בעייתיות בקשר – הציבי תמרור! (קודם כל עבורך ולאחר מכן עבור הזולת) ושתפי בתחושותייך.

המסר –השיח האסרטיבי מאופיין מצד אחד בשיח ענייני, ועם זאת קשוב ומתחשב בזולת. אל תצפי שאחרים יבינו מחשבות, משאלות, אמירות כלליות, רמזים או תירוצים. (עד היום זה כנראה לא עבד). העבירי את בקשתך באופן ישיר וברור- "אני לא מעוניינת. תודה" או "מצטערת, אבל זה לא מתאים לי". כדאי להדגיש כי דווקא משום שהקשר חשוב עבורך, היית רוצה להרגיש בנוח לסרב לבקשה או להביע אותה מול אדם משמעותי בחייך.

שפת גוף – מסתבר שכ- 70% מהמידע שנקלט בשיחה בין-אישית, מועבר באמצעות התקשורת הלא-מילולית. התאמני מול המראה ב"שפת גוף אסרטיבית" הכוללת – תנוחה יציבה, ערנות ונמרצות, טון דיבור בטוח ויצירת קשר עין.

למדי לבקש- בכל ריקוד יש לפחות "שניים לטנגו". ציינת, שפעמים רבות את מוותרת מראש על העזרה ומעדיפה לא לבקש- מה שאולי גורם לאחרים לא להציע או להניח שאינך מעוניינת בעזרתם. כשאנו מסייעים לזולת אנו חשים משמעותיים ומועילים. כאשר את מוותרת על עזרת האחר, את למעשה מונעת ממנו לחוש בעל-ערך עבורך ומונעת את חיזוק ההדדיות בקשר. לצד היכולת להציב גבול, כדאי שנתאמן בבקשת עזרה –מומלץ להיעזר בשיטת SMART - 

ספציפיות (Specific)- במקום בקשה כללית –"אשמח שמישהו יעזור", עדיף לומר "תוכל בבקשה לשטוף את המטבח?" . 

משמעות (Meaningful) –"כשאתה מסייע לי אני חשה קירבה ואכפתיות".

מעודדות לפעולה (Action-oriented)- "אם תושיט יד- נוכל לסיים את מטלות-הבית ולהספיק לבלות".

 אמיתיות (Real)- "כשאתה שותף בעניין-זה ממש מקל עליי".

 ומוגבלות בזמן (Time-bound)- "מתי את חושבת שתוכלי לעזור לי בזה?"

תודה- חשוב לייצר אווירה של מתן עזרה. לזכור לסייע לאחרים בחיוך (התבלין שמשדרג הכול), ולזכור להוקיר את מתן העזרה שקיבלנו ולא לקחת אותה כמובן מאליו.

לסיום, עלינו ללמוד לשמור על המיכל הפנימי שלנו. לא רק להעניק מתוכו לזולת, אלא גם למלא אותו. זכרי- "כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה" (גוילי). תרגלי את שריר האסרטיביות- העניקי ובקשי עזרה באופן הנכון והמדויק עבורך, ושמרי על מיכל מלא.

Edit