והרי התחזית

יצא לי לאחרונה לצפות בתכנית "חתונה ממבט ראשון". האם באמת ניתן לחזות איזה קשר זוגי יחזיק מעמד? למה כדאי לשים לב במיוחד?

מחקרים רבים בתחומי חקר המוח, פסיכולוגיה, כלכלה, גנטיקה, כימיה ועוד ניסו במהלך העשורים האחרונים לפצח את נוסחת הקסם ולנבא את סיכויי הצלחתם של חיי הנישואין.

עדיין לא הומצא הישומון שיכריז עבורנו בלחיצת כפתור לאחר הכנסת הנתונים- ש-זהו זה!!

אולי משום שהמרכיבים המשמעותיים בקשר תלויים בנו ולא ניתן להכניסם מראש, היות והם דורשים השקעה והתמדה לאורך כל הדרך. אם חשוב לך להעלות את הסיכויים להצלחת הזוגיות, כדאי לשים לב לדברים הבאים-

ללמוד להתווכח -הפסיכולוג גוטמן הצליח לנבא באמצעות התבוננות (של 15 דקות בלבד!) בוויכוח בין בני זוג האם הזוגיות שלהם תשרוד. גוטמן אימץ שיטה מדעית (הכוללת קידוד הבעות פנים, לחץ הדם, הזעה) ומצא שאצל זוגות המועדים לגירושין ישנן ארבע התנהגויות המופיעות בתדירות גבוהה-

מתן ביקורת, התגוננות, הבעת בוז (כמו גלגול עיניים), התעלמות או התנתקות רגשית.

לעומתם בני זוג היודעים לתמוך זה בזה גם בזמן ויכוח קשה- מהנהנים בראשם ומאשרים את הדברים שאומר בן זוגם, גם כשאינם מסכימים איתו, יודעים לזהות מתי הוויכוח מדרדר לרגשות שליליים ועלבונות, ומשכילים לעצרו. "ההבדל בין ויכוח למריבה הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר, ובשנייה- עם האומר." (וורטינגטון).

אי הסכמות וקונפליקטים הינם חלק בלתי נפרד במערכות יחסים.

עלינו ללמוד להתווכח. זהו אחד המרכיבים החשובים בשמירה על זוגיות טובה.

סכמת הדייט הראשון- גוטמן וקרוקאוף מצאו שניתן לנבא את עתיד הנישואין בעזרת שאלה אחת קטנה- "איך הכרתם?".

הם ביקשו מזוגות לספר על פגישתם הראשונה, ועל הרושם הראשוני שקיבלו מבן הזוג. מתברר שהזיכרון שלנו סובייקטיבי, ואינו משקף מציאות אובייקטיבית אלא מותאם לרגשותיו של הזוכר ועשוי להשתנות עם הזמן. כאשר זוגות מרוצים מהיחסים ביניהם, התמונה הוורודה של הדייט הראשון נשארת עקבית, אולם כשחלה הרעה ביחסים- גם הזיכרון משתנה. נמצא שזוגות מאושרים נזכרו בחיוך בדייט הראשון, החמיאו זה לזה, צחקו והעריכו את ההתמודדות המשותפת עם אתגרים וקשיים (השתמשו במילים "אנחנו" או "שלנו").

לעומתם- זוגות לא מאושרים ציינו את הרגעים השליליים, ביטאו אכזבה וחרטה על דברים שעשו או לא עשו וחוו את הקשיים באופן אינדיבידואלי ולא כהתמודדות משותפת (שימוש במילים "אני", "שלי", "שלך").

באלו מילים אתם משתמשים ולאן אתם מכוונים את הזרקור בהיזכרות באירוע משותף שחוויתם?

פרדוקס ההתאהבות- פרופ' מלאך- פיינס ביקשה מזוגות שהשתתפו במחקר לספר על תכונות אופי של בן הזוג שגרמו להם לרצות להיות יחד (גורמי משיכה) ותכונות גרמו להם לרצות להיפרד (גורמי דחיה). מתברר, שתכונות קיצוניות שעוררו משיכה הן אלו שגם יצרו לאחר מספר שנים תסכול.

בזמן ההתאהבות מתרחש "עיוורון" הגורם לאדם להתמקד בצד המושך של תכונה קיצונית, ופחות לתת משקל לקושי הטמון בה. יואב בלום מתאר זאת יפה בספרו: "לא משנה אם יש לך תכונות "לא טובות".. ברגע שיש מישהי שאוהבת אותך ,שאוהבת את התכונות האלה, הופ, הנה, הן תכונות טובות. אתה לא חסר החלטיות אלא מתלבט חמוד, אתה לא חי בסרט אלא יש לך נפש של ילד, אתה לא מתעסק בנתונים שטותיים אלא שם לב לפרטים..". קחו נשימה עמוקה והזכירו לעצמכם שלכל תכונה יש (לפחות) שני צדדים.

נוסחת 1:5 - לפי גוטמן עלינו להשתמש ב-נוסחת 1:5 הטוענת שעל כל מצב שלילי יש לקיים (לפחות) פי חמש מחוות חיוביות. די לשים לב למילים הראשונות בתחילת וויכוח כדי להבין לאן הוא עשוי להתפתח- האם השיח נפתח במחמאה לבן/ת הזוג או בביקורת הרסנית? כמו ההבדל בין- "תודה שזכרת לעשות קניות. הייתי שמחה אם גם היית מניח את הכוס בכיור." לעומת "למה לא שמת את הכוס בכיור? אתה לא עושה כלום בבית, ממש כמו אבא שלך."

היכולת להאיר ולחזק דורשת אימון ותרגול, בוודאי במצבי קונפליקט. ובכוחה להשפיע על איכות הזוגיות שלכם.

זכרו- "עין טובה היא היכולת לראות את הגן הצבעוני מבלי לראות את השער החלוד המוביל אליו" (הרב אריאל).

Edi