לקבל את עצמי

אני מאד ביקורתי כלפי עצמי. במבט לאחור אני תמיד מרגיש שיכולתי לעשות יותר, רואה בעצמי כישלון, כועס ומאוכזב -איך לא חשבתי מספיק לפני. ובעיקר מתמקד במה שפספסתי או במה שלא עבד. איך אפשר לשנות את זה?

אתה מתאר מצב תמידי של ביקורת עצמית. הגישה השיפוטית כלפי עצמך מציבה בפניך כל העת רף גבוה מאד, שכמעט ואין סיכוי שתעבור אותו, שכן- "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר". אתה נכנס למלכוד של תחושות אכזבה, תסכול, אשמה והלקאה עצמית, שבסופו של דבר אינם מקדמים אותך אלא מזיקים להתפתחותך. רבים מתבלבלים בין מודעות עצמית לביקורת עצמית.

החל מגיל שנה המודעות הראשונית נכנסת לפעולה, כשהילד מזהה את עצמו בתמונה וקורא בהתפעלות- "הנה אני!". מודעות עצמית הינה פונקציה חיונית להתפתחות ולהתקדמות. אולם התמקדות-יתר בשלילי עלולה לגרום לקשיים רגשיים, חוסר ביטחון עצמי וירידה במוטיבציה.

לעיתים הביקורת העצמית נובעת מגישה שהוטמעה בילדות מצד ההורים או דמויות סמכות אחרות והפכה עם הזמן לפס-הקול הפנימי שלנו. קיים קשר בין ביקורת עצמית לפרפקציוניזם. אומנם, השקעה, עבודה קשה, רצון לשלמות אינן "מילים גסות". אך כאשר המרדף לשלמות הופך ללא מציאותי ובלתי מתפשר, זה עלול להביא למצב של תובענות אין סופית ולהפרעה שמחבלת בתפקוד היומיומי, לחרדה מכישלון, לחוסר שביעות רצון תמידי, לקושי להתמודד ולנקיטת פעולות של הימנעות.

אז.. מה לעשות?

שים לב לפס-הקול הפנימי המלווה אותך- הגיע הזמן להציב לו שאלות כגון-מה הכי גרוע שיכול לקרות אם התוצאה לא תהיה כפי שציפית? וגם אם לכאורה "נכשלת" –האם זה באמת אומר ש-"אתה כישלון"? עלינו לנתק את הקשר בין כישלון לתחושת הערך העצמי. כשאנו טועים בדרך תוכנת הניווט לא צורחת עלינו שטעינו, אלא פשוט עורכת חישוב מסלול מחדש. אולי כדאי שנאמץ טקטיקה זו?

מותר לטעות- אם אתה רואה בכל טעות או פספוס- כישלון עצמי ואות קלון תתקשה להיות בתנועה של התקדמות וצמיחה. אהבתי את הגדרתו של פרופ' אלמוג למושג הצלחה-"הצלחה היא שקט פנימי המושג על ידי תנועה מתמדת לעבר עצמך.. לחיות מוקף באהבה וספוג במשמעות, ובכל יום להיות מעט טוב יותר מאתמול". איזה יופי. ללמוד להתקדם בענווה צעד צעד. בכל יום להיות מעט טובים יותר מבלי לבטל את מי שאנחנו. אנאבלה שקד מתארת בספרה "לקפוץ למים" אירוע בו ילד חוזר מגן ילדים אמריקאי ומספר שלמד איך אומרים "כישלון" באנגלית. אימו שואלת אותו- "איך?", והוא משיב לה " "Good try. התבונן בכישלון כהזדמנות להתנסות מחודשת ולמידה.

זה מה יש- נסה לראות את ה"היש" ולא "מה שאין או אמור היה להיות". התיידד עם "הלא-מושלם"- כתוב בכוונה עם שגיאות, בצע פעולות שאתה נמנע מהן מחשש שלא תבוצענה באופן מושלם. אמור לעצמך- "עשיתי כמיטב יכולתי"- הרי במבט לאחור כולנו חכמים ומסוגלים להבחין באפשרויות נוספות, שלא חשבנו עליהן בזמן אמת.

סחתיין על המאמץ- קבל את העובדה שבמשימה מסוימת שבחרת– המושלם הוא הטוב ביותר האפשרי, ועצם ההשתדלות הינה משמעותית וחשובה. למד להעריך את המאמצים והמוטיבציה שהפגנת, ולא להעניק לעצמך ציון רק על סמך התוצאות הסופיות.

זה הזמן לסלוח- אני בטוחה שאם חבר היה משתף אותך בביקורת שלילית עצמית - היית מצליח לבטא כלפיו חמלה, לשים דברים בפרופורציות ולהראות לו את המורכבות במצב. נסה לתרגל זאת עבור עצמך. מומלץ בכתיבה- קח דף לבן, בחר תחום מסוים בחייך, שאינך מרוצה ממנו והבע חמלה. תרגיל זה הוכח בניסוי- משתתפים חולקו לשתי קבוצות. אנשים שהיו בקבוצת ה-״חמלה״, וכתבו בכל יום במשך שבוע מכתב חמלה עצמית גילו ירידה בתסמיני דיכאון לעומת קבוצה שכתבה זיכרון ילדות. בנוסף, המשתתפים שכתבו לעצמם מכתב חמלה עצמית גילו מוטיבציה רבה יותר לשיפור עצמי. כשאנו מקבלים את עצמנו- יש לנו מוטיבציה גבוהה יותר ללמוד ולהשתפר! עודף ביקורת עצמית עלול להחליש ולהרפות את ידינו. אדם שמתקשה להעריך את עצמו- לא יכול לצפות לקבל הערכה מסביבתו. מה שאנו רואים בעצמנו משתקף במראה באמצעות האחרים בסביבתנו ומייצר "כדור שלג". וזה מדהים כיצד זה מתבטא גם בשפת הגוף שלנו. כן, זה הרגע להזדקף וליישר את הכתפיים. לפרוש ממרוץ המחשבות השליליות- אנשים הסובלים מביקורת עצמית שלילית מקדישים שעות רבות לניתוח כישלונותיהם. השעה החביבה היא בעיקר לפני השינה- הם מנתחים את מה שהתרחש במהלך היום ומונים בקפידה את האכזבות, התסכולים והטעויות שעשו. מומלץ לבצע פעולות מרגיעות לפני השינה כמו קריאת ספר, הרפיה וכמובן לפרגן לעצמנו על הצלחות והישגים (גם אלו הנדמים כקטנים ולא חשובים) ולשתף בהם אנשים נוספים. עלינו

לזכור שהכישלון הוא לא מה שמגדיר אותנו. וש"להיות מאושר זה לא אומר להיות מושלם, זה אומר להחליט לראות מעבר לאי שלמות".

Ed