לסלוח באמת

נמאס לי להיות תמיד זו שמוותרת ומנסה לפייס. אחרי מריבה עם בעלי יכולה להתקיים בינינו שתיקה ארוכה (של כמה ימים לפחות) , ותמיד אני זו שצריכה ליזום "הפסקת אש". לפעמים אני מבקשת סליחה, אבל לא באמת מתכוונת לזה, רק כדי שנחזור למצב של תקשורת נורמלית. מה אפשר לעשות?

רובנו גדלנו על ההבנה שבמערכת יחסים זוגית חשוב לוותר ולהתפשר. אולם, כאשר הוויתור לא בא ממקום שלם או מבחירה הוא עשוי לייצר הקלה לטווח הקצר אך עלול להסב נזק רב לטווח הארוך. לכל אחד מבני הזוג דרך ההתמודדות שונה עם מצבי קונפליקט ואי הסכמה. יש הזקוקים לזמן ומרחב כדי לעבד את התחושות והמחשבות. השתיקה משמשת עבורם כסוג של מגן. אולם, כאשר היא מתמשכת עלול להתקבע דפוס הרסני הפוגע ומסכן את המערכת הזוגית. השתיקה עשויה ממילים שאיננו אומרים. שתיקה ממושכת כלפי הזולת גורמת לתחושת נטישה וחוסר אונים מצד הזולת ללא יכולת לנהל דיאלוג ולהתקרב בחזרה. את אומנם מנסה לפייס, להתנצל ולשבור את חומת השתיקה, אך, כאשר הפיוס אינו הדדי והוויתור אינו בא ממקום נקי אלא במטרה לטהר את האווירה הוא מביא לתחושת הקרבה ותסכול. גוילי כתבה-"כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה." ויתור, פשרה, סליחה הינם אבני יסוד בבניית תקשורת זוגית טובה, כאשר הם מגשרים באופן הדדי ומותאם עבור שניכם.

 מה ניתן לעשות?

• הגדירו "זמן פציעות"- בדומה למשחק כדורגל- בסמכותו של השופט להוסיף פרק זמן בסיומה של מחצית במשחק. נסו לקבוע מראש מהו הזמן הסביר המתאים לשניכם- לעצור ולהירגע. לקיחת "פסק זמן" מוגדר ומוסכם על שניכם עשויה להיות צעד חשוב בניהול הקונפליקט, וביכולת לאפשר לכל אחד מרחב אישי כדי לעבד את התחושות ולהיכנס לפרופורציה. (להערכתי, די במספר שעות מועט).

• שינוי תפיסתי- משמעות בקשת סליחה אינה בהכרח הסכמה עם המעשה או מחיקת האירוע. סליחה- פירושה בירור עצמי וזוגי של התחושות שהמצב עורר בנו, הבנה משותפת כיצד ניתן היה לנהוג אחרת, ומה כדאי שניקח אתנו מהאירוע ונצמח מכאן.

 • להיכנס לנעלים של השני- ההבנה כיצד אנו משחזרים בתוך הזוגיות קשרים מוקדמים מאפשרת לבני הזוג להבין זה את זה, לחוש אמפתיה וחמלה.

הבעת סליחה קשורה במידה רבה לערכים ולמסרים שהוטמעו בנו - מה זה אומר עליי אם אני סולח או מבקש סליחה? בואו מעמדה סקרנית (ולא שיפוטית) ושאלו- מדוע קשה לי או לבן זוגי להתנצל? מה ההסתגרות משרתת? מדוע חשוב לי להיות "הצודק"? מדוע אני ממהר/ת לפייס?

 • לאמן את שריר הסליחה- הסליחה אולי לא משנה את העבר, אך עשויה להרחיב את העתיד. הפיוס מביא לחיזוק הקשר. יחד עם זאת, סליחה "מן הפה אל החוץ" לא מאפשרת באמת לשחרר את הפגיעות, שממשיכה לבעבע ולרוב מצטברת ותופחת. בדומה ליישומון של ניקוי וירוסים, שאנו מפעילים בכדי לנקות את המחשב- רצוי לבצע "ניקוי פנימי" עמוק הכולל התבוננות, הבנה, חמלה ואמפתיה, ולא למהר "להתחיל דף חדש". גם עמוד חדש בספר נשען על הפרקים, שקדמו לו ולא מומלץ להתעלם מהם.

 • מילת הקסם- "איזון"- בזוגיות פועלים שני כוחות סותרים- הרצון לקשר ולשייכות לצד הרצון לאוטונומיה (עצמאות) וייחודיות. עלינו ללמוד לווסת את הרצונות המנוגדים הללו בכדי שלא נגיע חלילה למצב של "היבלעות" בקשר עד לאובדן זהות עצמית, ומנגד לא לייצר נפרדות וניתוק. נסו לברר באופן אישי וזוגי על מה כל אחד מבני הזוג מוכן לוותר ומה מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד ממנו, שחשוב לו לשמר.

 • להיות אותנטי בקשר- חשוב להבין שכאשר אנו חיים על פי הרצונות והצרכים של הזולת בלבד, אנו למעשה מוותרים על עצמנו בקשר. בסופו של דבר, ויתור על העצמי מסב נזק עצום לקשר הזוגי והוא זה הגורם בהמשך לעריכת "פנקסנות" והתחשבנות על כל פרט. עלינו להכיר בשונות הקיימת בינינו, ביכולת שלי לקבל ולווסת את עצמי בתוך קונפליקט מבלי להיבהל מקיומו, ללמוד להיות אותנטיים ומדויקים, להישאר נאמנים לעצמנו, לערכים ולרצונות שלנו תוך כדי הקשבה לזולתנו.

Edi