תתמודד

הבן שלנו רוצה לרדת ל- 3 יח"ל מתמטיקה, כי לטענתו- הוא לא מבין את החומר, אבל אני חושבת שפשוט אין לו כוח להשקיע. הבת הגדולה מקטרת על מקום השירות וכבר רוצה לעזוב, ולי נראה שהיא מפונקת ולא באמת מנסה להתמודד. אני מתלבטת כאימא- כמה ללחוץ שלא יוותרו וינסו להתמודד או שעליי לכבד שזו החלטה שלהם. מה לעשות?

נגעת באחת ההתחבטויות המשמעותיות, הנוגעת בתפקידנו כהורים- כמה והאם "לחסוך" לילד את הקושי או לחזק את השריר של התמודדות עם תסכולים? לא פעם היינו רוצים לקצר תהליכים, לאפשר לילדינו ללמוד מהטעויות שלנו, לדבר במקומם עם מי שצריך, להעלים את הכאב. אך, מובן לנו, שהקלה זמנית עלולה לגבות מחיר יקר בצמיחה שלהם לאנשים בוגרים המסוגלים להתמודד עם קשיים ואתגרים שיצוצו בעתיד. כולנו רוצים עבור ילדנו את הטוב ביותר. והטוב הזה בדרך להצלחה מכיל מרכיב חשוב- היכולת להתמודד ולשאת תסכול. דמייני רצף הנע בין שני קצוות- בצד אחד נמצאת ההיענות לכל צרכי הילד ומנגד- דרשנות נוקשה ולא מתפשרת. שני הקצוות מייצגים סגנונות התמודדות לא יעילים.

חשוב שנבחין בין הגנת-יתר לבין תמיכה. בין תובענות בלתי מתפשרת לבין עידוד ואמונה ביכולת. הבחירה לסייע לילדנו להתמודד עם קושי ותסכול אינה טוענת בהכרח, שאיננו יכולים לגלות אמפטיה לקושי ולנסות להתאים את דרך ההתמודדות לסיטואציה, לגיל הילד ולמצבו הייחודי.

אז.. מה ניתן לעשות?

להיות- כן, פשוט להיות שם. ברגע ההוא, עם הילד שקשה לו במתמטיקה, עם הבת שלא מסתדרת בשירות. להקשיב. להניח יד מלטפת. להגיש טישו. לא למהר להשיא עצות. ילדנו מכירים את מרבית הפתרונות. לעיתים הם רק זקוקים לפרוק את התסכול ולקבל חיבוק ותיקוף, שזה בסדר שקשה להם.

לתחום במשבצת– כאשר אתגר ספציפי מוגדר מראש ניתן להתחייב אליו ולשאתו ביתר קלות. כמו זמן המוקצב לאימון ספורט מפרך, לבדיקה לא נעימה וכד'. נסי להגדיר עם ילדיך פרק זמן סביר, שבו יגייסו את מירב המאמצים וההשתדלות להתמודדות עם המצב הנוכחי, ולאחר מכן יקבלו החלטה לאיזה כיוון כדאי להמשיך.

שימו לב למילים- לבחירת המילים שלנו השפעה רבה על המחשבה, על עוצמת הרגש ולבסוף על תגובתנו לאירוע. ולכן, הבן שלך לא יירד ל 3 יחידות. יתכן והוא יעבור הקבצה. הבת שלך רוצה להרגיש טוב במקום השירות, אבל היא לא חייבת להרגיש נפלא.

פרה פרה- נסי לברר עם ילדיך - מה מוקד הקושי ולפרקו לגורמים - האם מדובר בקושי לימודי או שאולי בנך מעדיף לנצל את שעות הפנאי בתחום חברתי? האם הקושי של בתך קשור בתנאי השירות/ באנשים שהיא עובדת איתם/ בסוג העבודה? מה יעזור לה להרגיש טוב יותר? מה תלוי בה (מיקוד שליטה פנימי) ומה בגורמים חיצוניים (מיקוד שליטה חיצוני)?

להוריד תוויות- אנו ממהרים להצמיד תוויות. האפשרות שילדך יעבור ל-3 יחידות מתמטיקה אינה אומרת בהכרח שהוא "עצלן". הבחירה לשנות מקום שירות אינה אומרת שבתך "מפונקת".

השתדלו שלא להישאב למקום של "הכול או לא כלום". הבחירה של ילד בשביל שונה אינה אומרת שהוא מוותר לעצמו. יתכן וזו הדרך הטובה עבורו.

"הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא".(אלברט איינשטיין)- החינוך מתחיל בנו. כדאי שנעצור ונשאל את עצמנו- כיצד אנחנו מתמודדים כשקשה? כמה אנו משתפים את ילדינו בתסכולים ומראים להם, שלמרות הקושי גם אנו מנסים להתמודד?

בידיים שלך- הנטייה הטבעית שלנו היא למהר ולהציע "פלסטר" לילד כדי לשכך את הכאב. במרבית המקרים הילד יודע בעצמו מהו הפתרון הנכון והמדויק עבורו. עלינו רק לסייע לו בדרך לשם מתוך כבוד ושיתוף. נסו להקשיב, לגלות אמפטיה, לנתח ממקום מתעניין ולא שיפוטי- מה חשבת לעשות? מה ניסית? מה עוד כדאי לעשות או לא לעשות? מה היית מציע לחבר שנתקל בבעיה דומה? ילד שמאתר בעצמו את פתרונותיו חווה התנסות חיובית ומשכלל מיומנויות חשובות של התמודדות עם תסכול, תיעדוף רעיונות ובחינתם, חיזוק תחושת מסוגלות עצמית ויצירת מוטיבציה רבה יותר להתגייס למטרה, להתמודד עם קושי ולהתמיד. ולבסוף, הסיכוי להצלחה גבוה יותר לעומת מצב שבו הפתרון נשלף עבורו.

בקטנה- אל תשכחו לחזק על הצלחות קטנות, להעריך את התהליך וההשתדלות. כשאנו מטפסים במעלה ההר איננו רוצים שרק ידחפו ויעודדו אותנו להתקדם, אלא שמדי פעם יעצרו לשבת איתנו בנחת להסדיר נשימה ויצביעו על הדרך שצעדנו עד כה.

dit