OCD מחלת הספק
בתי הבכורה בת ה-15 מקפידה מאד על ניקיון. היא מתקלחת לפחות פעמיים ביום, חשוב לה שננקה את השירותים בכל יום, שכולנו נשטוף ידיים לפני הארוחה, שלא ננעץ מזלג אישי בכלי הגשה מרכזי ועוד. זה משפיע עליה גם במישור החברתי (לא מוכנה לאכול בחוץ עם חברות או לצאת למחנה). וכעת בעקבות הקורונה יש לה כביכול לגיטימיזציה לחשיבות בשמירה על היגיינה וקשה לשכנע אותה שזה מוגזם. מבחינתה זה ממש הכרחי. אני מרגיש שזה חרג ממצב סביר ומשפיע עליה (ועל כולנו) לרעה. מה לעשות?
לעיתים קשה לשרטט את הגבול הברור בין "הרגל" ל"בעיה". במיוחד כעת בתקופת הקורונה כשכולנו נדרשים להקפיד יותר בתחום הניקיון. אולם, מה שתיארת בהחלט מדליק "נורה אדומה", ומצביע על קושי משמעותי בהתנהלות בתכם בתחומים שונים. ממה שהצגת בקצרה עולה ההשערה לקיומה של הפרעה טורדנית-כפייתית הידועה בראשי התיבות OCD ( הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית). זהו מצב המאופיין במחשבות פולשניות וטורדניות ובביצוע פעולות טקסיות חוזרות במטרה לגרש את המחשבות הלא-רציונליות. המרכיב האובססיבי הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדו', אדם המוטרד ממחשבות סביב ניקיון או פחד מחיידקים יבצע שטיפות ידיים רבות וממושכות או ימנע ממגע עם חפצים במטרה שהפעולה תפחית את החרדה. פעמים רבות האדם מודע לכך ש"זה לא הגיוני", אך עדיין מתקשה להפטר מהמחשבות ומהדחף לביצוע הפעולה.
חשוב לזכור- שלכולנו יש לעיתים מחשבות טורדניות- "האם סגרנו את הגז? נעלנו את הדלת? האם נדבקנו מקורונה?". ההבדל בין מחשבות טיפוסיות למחשבות טורדניות טמון בשכיחות, בעוצמה ובמצוקה שהמחשבות מעוררות ולאו דווקא בתוכנן.
השאלה החשובה היא בידי מי השליטה- האם המחשבות מנהלות אותנו ומביאות לכך שאם לא נבצע טקס מסוים נחוש מתח רב וחרדה? או שבאפשרותנו להמשיך הלאה. הסובלים מהפרעה זו מדווחים, שהמחשבות הטורדניות גורמות לחרדה רבה ובעזרת ביצוע פעולות טקסיות הם מצליחים להפחיתה. אולם ההקלה היא זמנית ומסייעת לטווח קצר בלבד עד למחשבה המטרידה הבאה. הבעיה הינה שלטווח הארוך הפעולות הטקסיות מנציחות ומשמרות את המצב הקיים וגורמות לטרחה ולסבל רב בתפקוד היומיומי התקין.
אני מניחה, שהמצב הנוכחי אינו פשוט עבור בתך ועבור בני המשפחה הנדרשים לשתף פעולה ולהיענות לבקשה בביצוע פעולות מסוימות או בהימנעות ממטלות שונות. הניסיון להרגיע "ולהקל" על האדם הסובל, בכך שממלאים את מבוקשו- גורם לכך שבסופו של דבר לא מאפשרים לו ללמוד למידה חדשה המנתקת את הקשר הלא הגיוני בין המחשבה לביצוע המעשה וכך הטקס מתקבע והמצב נשמר ואף עלול להחמיר.
לפעמים עולה תחושת כעס והאשמה כלפי האדם שנתפס כמי ש"עושה מניפולציות ורק מחפש תשומת לב". חשוב להבין שמדובר בדחף חזק שקשה לשלוט בו.
מומלץ לסייע לאדם הסובל- "להכיר את האויב"- להיות מודע למחירים שהוא משלם. לא להתייחס ל OCD כאל חבר אלא כאל "בריון" שמבקש לשלוט בו, ויחד נסייע להילחם בו.
בעזרת החצנה- ניתן לכנות את המחשבות הטורדניות בכינוי ( כמו "אוסי המעצבנת באה לביקור") או ליצור דימוי (מסטיק שנדבק) וכך להפריד בין הקול הפנימי לקול הטורדני שרוצה לנהל אותי.
מרבית האנשים הסובלים מ OCD מפרשים מחשבות פולשניות רגילות כמעידות על אסון שעליהם למנוע, ולכן הם מנסים לפתח אסטרטגיות של שליטה. אולם לרוב- מתרחש ההיפך- הפעולות הללו רק מקבעות את המשך ביצוען ואת הפרשנות המוטעית. בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ניתן לייצר באופן מובנה מדרג חשיפות, וכך לנתק את הקשר שנוצר בין המחשבה הטורדנית לתגובה הכפייתית, לדוג' לגעת בפח זבל ולא לשטוף לאחר מכן את הידיים וכך ניתן לערער את האמונות המוטעות. המטרה היא לא לשתף פעולה עם המחשבות והטקסים אלא ללמוד לנהל אותם- בבחירה האם לבצע אותן או לא, בתיחום הפעולה לזמן ספציפי מוגדר או בדחיית ביצוע הטקס או בשינוי מרכיביו.
יש המכנים את ה OCD- "מחלת הספק". המחשבות הטורדניות מחפשות אישור מתמיד ולוקח זמן להפטר מהן לחלוטין. זו באמת הפרעה מתישה עבור האדם הסובל ועבור סביבתו. ולכן חשוב לקבל הדרכה כיצד לפעול באופן מיטבי. הבשורה הטובה היא שקיימות דרכי התמודדות יעילות. ולכן מומלץ לפנות לעזרה מקצועית ולקבל הכוונה והדרכה כיצד להבין את התופעה, להכיל, להגיב לתסמינים השונים, לתמוך ולסייע לאדם הסובל מההפרעה באופן שיחזיר לידיו את מושכות ההנהגה של חייו.
