לחזור הבייתה

חזרתי הבייתה אחרי כמה שנים שלא גרתי בבית ( מכינה/ שירות / לימודים) בגלל הקורונה. אם נסכם בשתי מילים- לא קל. ובמילה אחת- סיוט. אני מרגישה שחזרתי למשבצת של הילדה הקטנה. אני יודעת שגם להוריי לא פשוט אבל כשמגבילים אותי או כשמצפים שאבצע מטלות בבית אני ישר מתעצבנת והאווירה מאד לא נעימה. מה לעשות?

בתקופה זו צעירים רבים חוזרים לגור עם הוריהם. המשבר הכלכלי בעקבות הקורונה אף גרם לזוגות נשואים לשקול אפשרות זו. אין ספק שמדובר בתקופה מאתגרת עבור שני הצדדים. במהלך השנים האחרונות בהן התגוררת מחוץ לבית חווית תהליך של התבגרות, היפרדות ועצמאות. למדת להתנהל לבד, לדאוג לעצמך, להשתלב במסגרות שונות, לקבוע את הגבולות הרצויים עבורך- כמו שעת הגעה, תזונה, סגנון לבוש ועוד.

החזרה הבייתה עשויה להביא לקונפליקט המכונה הימנעות- התקרבות. קונפליקט הנוצר כאשר אדם מעוניין להשיג מטרה מסוימת אך חושש ממנה בו זמנית. מצב הגורם לתחושת תסכול ולהתפרצויות כעס בעיקר מול הסביבה הקרובה.

מה לעשות?

חוזה מחודש- אם לא היית חוזרת הבייתה, היית בוודאי חותמת כעת על חוזה שכירות חדש, מעיינת היטב בפרטים הקטנים ובדרישות הצד השני וטורחת להכניס סעיפים החשובים לך. באופן דומה חשוב לערוך תיאום ציפיות עם הורייך. הבית הוא מקום של כל בני המשפחה וכולל זכויות וחובות. כדאי למצוא זמן ומקום (כשאתם רגועים ופנויים) לשיחה על "חוזה חדש" בה תביעו את הציפיות ההדדיות שלכם כמו הצורך בפרטיות והתגמשות (כן, את כבר לא אותה נערה שיצאה מהבית לפני מספר שנים) לצד שותפות במטלות ומתן כבוד לערכי הבית.

ילדה של אמא- כן, אין מה לעשות, הורים דואגים. זהו חלק בסיסי המוטמע במערכת ההורית. בזמן שלא התגוררת בבית, היו מן הסתם אירועים שונים, שהוריך לא היו מודעים להם (כמו שעת חזרה מבילוי) ולכן לא דאגו. ואילו כעת בשעת לילה מאוחרת כשהמיטה שלך עדיין ריקה- קשה להם להירדם. אמנם, אינך זקוקה לאישורם, אך השתדלי להתחשב בדאגתם ולעדכן מתי את חוזרת.

 Money, Money, Money- בוודאי למדת במהלך השנים להתנהל מבחינה כלכלית. זו מיומנות חשובה מאד לחיים. החזרה הבייתה מאפשרת לך לצמצם בהוצאות. השתדלי לקחת אחריות על בחירותייך הכלכליות, להיעזר בהורים (אך לא לנצל) ולסייע בדרכים אחרות לצרכים המשפחתיים.

פרטיות- חשוב לייצר הבחנה בין המרחב הציבורי בבית למרחב הפרטי שלך. כשגרת בדירה עם שותפות נוספות השתדלתן לשמור בוודאי על חלל משותף ניטרלי ונקי. חשוב לכבד את הפרטיות שלך, ובמקביל לכבד את המרחבים הציבוריים בבית בהתאם לנורמות המשפחתיות- כמו סגנון לבוש, ניקיון וסדר.

לכל זמן ועת- אין ספק, שהצורך להסתגל לשינוי ואי הודאות שכולנו חווים בתקופה זו יוצרים לחץ ועומס נפשי רב. אולם, עם כל ההבנה אינך רוצה להשליך את הכעס והתסכול על היקרים לך. הוריך משמשים עבורך כמיכל, אך גם למיכל יש גבולות. אם חזרת מיום מתיש- אין זה הזמן לפתוח בשיחה נוקבת שמרבית הסיכויים שתוביל להתפרצות מיותרת. כעס הוא רגש המלווה בתחושות גופניות. שימי לב לסימנים מקדימים המגבירים אצלך כעס (כמו- רעב, שעמום, עייפות) השתדלי לא להיכנס למצבי קונפליקט בתנאים אלו. נסי להפחית את העוררות הגופנית לפני שמדברים- לקחת נשימה עמוקה, לדמיין חוויה נעימה, להיזכר בשיר שעושה לך טוב, לחזור על משפט מרגיע.                                

בנוסף, לא כדאי להמתין שדברים יצטברו ויגלשו החוצה אלא מומלץ לקבוע פרקי זמן קבועים- בהם תוכלו להעלות את מה שעובד ומה שרצוי לשפר.

זה לא אתם– בשיחה במקום להתחיל את המשפט "כשאת/ה" המייצר תחושת התקפה והאשמה, עדיף להשתמש ב"שפת האני". כשאנו משתפים בחוויה שלנו אנו פחות שיפוטיים כלפי האחר, וכך הוא פתוח יותר להקשיב ולא עסוק בלהגן על עצמו.                                                                                                

הנה הנוסחה המנצחת- "כשקורה_, אני מרגיש/ה __. והייתי רוצה לבקש ש__".   

Zoom out  - נסי לדמיין שאת נמצאת בבניין רב-קומות. באפשרותך לחוות מה שמתרחש ברחוב מקרוב- לפתוח חלון ולשמוע את צעקות האנשים, לחוש בריחות ולראות במדויק את הנשקף מעבר לגדר. ניתן גם לעלות לקומת הגג ולהתבונן על אותה סיטואציה ממרחק- האנשים נראים כנמלים, כבר לא שומעים צעקות ומתבוננים אל קו האופק. נסי להתרחק בזמן, לראות דברים בפרופורציה. יש מריבות שכלל לא תזכרי בעוד שבוע.

זמן משפחתי- אושר הוא בסוף אוסף של רגעים קטנים. שימוש בהומור הוא כלי נהדר לנטרול כעס. מתברר שישנם רגשות מתחרים, שלא ניתן לחוות במקביל- כמו כעס ושמחה. ההומור מאפשר להתבונן על המצב מזווית נוספת ומאזנת. בידך ההזדמנות לשנות את מערך היחסים הקיים במשפחה ממקום בוגר. התמקדו ביש. נצלו את הרגעים של הביחד. כדאי לנצור את רגעי החסד הקטנים כדי שבמשוואה הכוללת, התקופה תיזכר כחוויה מעשירה ומעצימה עבור כל המשפחה.

Edi