לנגב לך את הדמעות
בעלי סובל תקופה ארוכה מתחושת דיכאון, הוא אומנם הולך לעבודה, אבל כשהוא חוזר אין לו כוח לכלום. הוא לא עוזר בבית, לא בא לו לשחק עם הילדים או סתם לצאת לבלות. מאז הקורונה זה רק החמיר. אני מנסה לשכנע אותו ללכת לטיפול, אבל הוא טוען שזה יקר מדי. אין לי יותר כוח להכיל ולנסות כל הזמן לעודד אותו. ומה איתי? גם אני זקוקה למישהו שישמח אותי, שאוכל להישען עליו. מה לעשות?
לכולנו יש תקופות מסוימות בהן אנו חשים ירידה באנרגיה, מצב רוח ירוד ודכדוך. לא תמיד אנו מצליחים להבין את חומרת המצב ומעדיפים לראותו כתקופה זמנית שתחלוף. במצב זה לבן/ת הזוג יש תפקיד משמעותי לא רק במתן תמיכה ותקווה אלא גם בהצבת מראה ודחיפה לקבל עזרה.
את מתארת מצב לא פשוט שנמשך כבר תקופה מסוימת, לפיו נראה שבן זוגך סובל מתסמיני דיכאון- תפקוד בסיסי לצד תחושת ריקנות, חוסר מוטיבציה וקושי ליהנות ולשמוח.
בדומה לאדוות הנוצרות במים- להתנהלות שלנו יש השפעה על מעגלים נוספים. אנחנו לא נמצאים לבד במערכה. ההתמודדות של בעלך משליכה על המשפחה והמערכת הזוגית וזו עוד סיבה חשובה לקבלת עזרה.
במצב שאחד מבני הזוג סובל מדיכאון עלולה להתקבע חלוקת תפקידים לא שיוונית של תומך ונתמך. לעיתים עלולים להיכנס למילכוד שבו בן/ת הזוג הנתמך זקוק לתמיכה ולתשומת לב רבה ואינו מסוגל להיות עבור הזולת, ואילו על כתפי בן/ת הזוג התומך מצטבר עומס, שחיקה, דאגה, אשמה ומאידך תסכול וכעס כאשר המצב לא משתפר ובן הזוג מתקשה להעריך או לשתף בקשייו.
אז, מה ניתן לעשות?
יד על הדופק –לא תמיד אנו מודעים לחומרת המצב, במיוחד בתקופה האחרונה בה ניתן לתלות לא מעט קשיים במשבר הקורונה. שימו לב לשינויים בהתנהגות ובמצב הרוח ובמידת הצורך פנו לעזרה מקצועית. חשוב לזכור שדיכאון הוא חור שחור שניתן להישאב לתוכו במהירות, וככל שנסתייע בתחילתו יהיה קל יותר להתמודד מולו.
כשהולכים על ביצים הן בסוף נשברות- לא תמיד אנו מבינים את משמעות הדיכאון, מדוע בן הזוג פועל כפי שהוא פועל, מה נכון לומר או לעשות. אנו חוששים להביע את הרצונות שלנו, לתכנן קדימה, לא רוצים להלחיץ או לערער את האיזון העדין בין ה"אני" ל "אתה" ו"אנחנו". כאשר האנרגיה מתועלת למקום אחד- הזוגיות נדחקת הצידה וללא תקשורת כנה ופתוחה סיר הלחץ ימשיך לבעבע ולבסוף עלול להתפוצץ.
לפתוח ערוצי תקשורת- עם כל הרצון הטוב לסייע לבן/ת הזוג, רובנו לא מגיעים עם כלים והכשרה להתמודדות במצבים מורכבים. (וגם מי שיש לו את הידע, לא בהכרח יצליח ליישמו כשמדובר באדם קרוב). זה בסדר גם לא לדעת. עלינו להשתדל להיות עבור בן/ת הזוג אך איננו יכולים לתת תמיד את המענה המדויק עבורו. ולכן מומלץ לברר למה בן הזוג זקוק, מה עלול להכביד עליו ומה הוא מבקש שלא נוותר לו. יש שיעדיפו לכתוב או להקליט בטלפון מאשר לשוחח פנים אל פנים. מצאו את הדרך הנוחה לכם לתקשר, והעיקר שתדייקו את מה שאתם זקוקים זה מזה.
S.O.S - עדיף להשקיע את האנרגיה בתהליכי ריפוי ולא בהסתרה או הכחשה. בן זוגך זקוק לעזרה. מה שכעת נחשב יקר עלול לעלות אחר כך הרבה יותר. הרי אם חלילה היה מדובר מחלה פיזית, הייתם פועלים למציאת התרופה המתאימה. באופן דומה- אין לזלזל או להמעיט בחומרת קושי נפשי.
שימי מסכת חמצן- בהוראות הבטיחות לפני הטיסה הדיילת מסבירה שבמצב חירום תחילה על ההורה לעטות על עצמו מסכת חמצן ורק לאחר מכן לסייע לילד היושב לצידו. עלינו לדאוג לעצמנו כדי שנוכל לסייע לאהובינו. יקרה, את זקוקה למישהו שיכיל אותך, לעזרה טכנית, לזמן להתאוורר. זכרי שלא תמיד אנשים יכולים לנחש מה המצב או למה את זקוקה. נסי לבקש באופן מפורש.
להשאיר את הציפיות לכריות- לא נורא אם הבית יהיה פחות מתוקתק, אם האוכל יהיה פחות מושקע, שמרו את האנרגיות לדברים החשובים. עם זאת, השתדלו לייצר עוגנים קבועים כמו ארוחת ערב משפחתית, יציאה לבילוי שיטעינו ויחזקו אתכם.
לוקח זמן לתקן לב שבוכה- ישנם תחומים בהם קיצורי דרך אינם יעילים. הגדירו פרקי זמן סבירים (לפחות חודשיים-שלושה) כדי לבחון יעילות טיפול והאם יש צורך בכלים נוספים להתמודדות, ואל תשכחו לחזק צעדים (אפילו "קטנים") של התקדמות.
עוד לא אבדה תקוותנו- מרכיב התקווה הינו קריטי ביציאה מדיכאון. תקווה כוללת כוח רצון וחשיבה מעשית לכיוון יעד. לפי סניידר שפיתח את "תיאוריית התקווה" באפשרותנו להיעזר בכוח המרפא של הסיפור שאנו מספרים לעצמנו. בידינו הבחירה האם לספר סיפור של ייאוש וכישלון או להתבונן ביש, במה שעתיד להתחדש, בסיפור ניצחון יומיומי, בטוב שכאן ועוד יבוא.
Ed
