מה נשתנה

​

שנה שעברה הצלחנו להינצל מהשאלות של הדודה, אבל השנה ליל הסדר חוזר ובגדול. איך אני אמורה להגיב אם היא תציק לי בשאלה למה לא התחתנתי? ועוד יותר מזה - אם יהיה דיון על הנושא סביב שולחן החג?

אכן חיכינו שנה שלמה להיפגש עם המשפחה המורחבת, אולם לצד מפגש משמח ומרגש עלולים לצוץ גם קונפליקטים, אי-נוחות ומתח. (ככה זה במשפחות הכי טובות, לא?).

חשוב לציין שהשאלה שהעלית רלוונטית לא רק לרווקים. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו ציפייה למשאלה שעדיין לא מומשה ורגיש לעיניים הביקורתיות של הסביבה. אם נודה על האמת, אלו לעיתים העיניים שלנו... בליל הסדר הקרוב זו יכולה להיות את, מחר זה הגיס שפוטר ועדיין לא מצא עבודה, הזוג שהתחתן לפני שנים ועדיין לא בהריון, הבן דוד שסיים שירות לפני שנתיים ועדיין לא התחיל ללמוד ועוד... מצבים בהם אנו חווים את ההתעניינות במצבנו האישי כחטטנית ומאיימת על תחושת הערך העצמי שלנו.

מה לעשות?

לבחור- דיון משפחתי אודות מצבך עלול לאיים על תחושת הערך העצמי. זה לגמרי מובן. גם אם זה נעשה מתוך כוונה טובה בחיק המשפחתי. כאשר האמיגדלה במוחנו מזהה איום (אף שלא מדובר באריה ביער) היא נכנסת לפעולה. וכמו בכל מצב לחץ אנו עשויים להגיב באחד משלושת ה f- :

להתקיף (fight) - להגיב בתוקפנות- "מה את דוחפת את האף שלך? אולי תתעסקי בעניינייך?"

לברוח (flight) - להימנע מלהגיע לארוחה או לשוחח עם בני המשפחה בעניינים אישיים.

לקפוא (freeze) – כן, גם זה קורה לנו. אנו פשוט נאלמים ובדיעבד חושבים על כל המשפטים שהיינו צריכים להשיב. חשוב לזכור שבמצב לחץ דרגות החופש שלנו לתגובה הולמת מצטמצמות.

כידוע משפחה לא בוחרים. אולם באפשרותך לבחור בפרשנות המתאימה לך, וזו משפיעה על תגובת הלחץ ועוצמתה- האם בהכרח שאלת הדודה באה ממקום חטטני ושיפוטי? אולי היא משקפת מצוקה שלה? אולי לדודה דווקא אכפת ממני והיא מעוניינת להציע לי הצעה?

לרוב פגיעה מאדם קרוב נובעת מחוסר הבנה או מחוסר ידע. היכולת לשנות את הפרשנות מאפשרת להתבונן על המצב מזווית נוספת מבלי שהרגש ינהל אותנו ובהתאם לכך התגובה תהיה שקולה יותר.

לבער את החמ"ץ- בפסח (ורצוי גם בשאר ימות השנה) מומלץ לעבור משפת החמ"ץ לשפת הער"ך- במקום "אני חייב/מוכרח/ צריך לשדר שהכל בסדר"- נסי לומר "עדיף/ רצוי /כדאי שלא יביכו אותי בשאלות אישיות, אבל גם אם זה יקרה-אחייך ואעבור הלאה". כן, שינוי של מילה מפחית מעוצמת הרגש השלילי.

לשמור על קדירה מלאה- יש המדמים הערכה עצמית חיובית ל "מערכת החיסון של התודעה"- המאפשרת לנו לעמוד מול ביקורת, לפתח עמידות והתמודדות מול אתגרים ואכזבות. הערכה עצמית חיובית מושפעת במידה רבה מתגובות הסביבה אולם, היא מתחילה קודם כל בנו. סאטיר השתמשה במטפורה של "קדירה" לתיאור הערך העצמי. כאשר הקדירה הפנימית מלאה, אנו גדלים לאנשים היודעים לקבל את עצמנו באופן חיובי. אך כאשר הקדירה הפנימית ריקה- אנו עסוקים כל העת באופן שבו אחרים מעריכים אותנו. יש בקערה שלך דברים נוספים שהם חלק מאישיותך הטובה. הערכתך העצמית אינה תלויה רק בסטטוס זמני שלך.

להוריד את המסכה – סוף סוף אפשר להוריד את המסכה בארוחה המשפחתית. עלינו ללמוד להסיר לא רק את זו הפיזית, אלא להציג גם את החלקים האנושיים, האותנטיים והפחות מחמיאים שלנו.

אנו כמהים לתחושת שייכות המקבלת את מי שאנו באמת, ולא רק את המסכה שעטינו על פנינו. לשם כך נדרשת מאיתנו יכולת חמלה וקבלה עצמית.                                                                

ד"ר ברנה בראון עוסקת בעוצמה שבפגיעות, באומץ להיות לא מושלמים. לדעת שאנו ראויים לאהבה ולהצליח לחלוק במערכות היחסים שלנו גם תחושות של בושה, פחד ופגיעות. החשש ממתיחת ביקורת ישירה או סמויה, הפחד להיכשל, להיות מובכים- כל אלו קשורים בפחד הגדול שלנו להיות פגיעים. אולם באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון להיראות חזקים, ששום דבר כביכול לא נוגע בנו הופך אותנו לחלשים.

ניתן לומר לדודה היקרה, "את בטח מבינה שהשנה הזו היתה שנה לא קלה. לכולנו. בוודאי בתחום הזוגי. אני עושה את מירב ההשתדלות שלי ומקווה לטוב." אולי דווקא תגובה כזו תייצר שיח אישי וקרוב.

לפי בראון, אומץ הוא היכולת לספר את הסיפור האישי שלנו באופן מלא מכל הלב, ללא טשטוש ועיגול פינות. ההגדרה למילה אומץ באנגלית (courage) מקורה במילה הלטינית cor שפירושה "לב". לאנשי ה"לב שלם" יש האומץ להיות לא מושלמים, לגלות חמלה ביחס לעצמם או לאתגרים שהם עוברים, להניח בצד את מה שהם "אמורים" להיות לטובת מי שהם באמת.

ולסיום, כמה מילים ל"דודות הנחמדות" (מילת קוד לכל השואלים שאלות אישיות ולעיתים מיותרות)- רגע לפני שאתם מעלים בשולחן החג נושא הקשור בחייו האישיים של אחד הנוכחים, נסו להיכנס לנעליו ולשאול את עצמכם האם זה המקום והזמן שהייתם רוצים שישאלו אתכם שאלה דומה. גם אם היא מתוך אהבה.

חג שמח ומשפחתי לכולנו!