זה לא רק ספורט

בעלי פיתח לאחרונה התמכרות לספורט. זה התחיל כתגובה ליציאה לחל"ת בשל הקורונה ולכן ראיתי בכך משהו חיובי, אבל כעת זה הפך להיות הדבר היחיד שמעסיק אותו, שעות השינה שלו תלויים בלו"ז האימונים הקפדני, מעגל החברים והבילויים הצטמצם משמעותית, וכמובן יש לזה השלכות מבחינה זוגית. מה לעשות?

לכאורה פעילות גופנית נחשבת לדבר חיובי ומבורך. אולם בדומה להתמכרויות אחרות הבעיה מתעוררת כאשר מדובר בעיסוק כפייתי, קושי לשלוט בדחפים, השתוקקות מתמדת וחוסר הבנה לנזקים הנלווים להתנהגות. התמכרות היא פעולה שהאדם מפתח בה תלות הפוגעת בו במעגלי חיים נוספים: עבודה, משפחה, חברה. קיימת היום הבנה שהתמכרות אינה מצטמצמת לשימוש באלכוהול וסמים בלבד, אלא פורצת גבולות למגוון רחב של התנהגויות. לא פעם אנו משתמשים בביטוי "אני מכור" לתיאור הרגלים קבועים שלנו, כמו הצורך לעשות שופינג, לגלוש ברשת חברתית ועוד. כאשר התנהגויות אלו חורגות ממינון סביר, ונוצר דחף בלתי נשלט לבצען, או שההתמכרות תופסת מקום מרכזי עד מצב שללא אותה התנהגות החיים הופכים לחסרי עניין, נטולי שמחה ומוטיבציה, הרי שכאן נדלקת נורת אזהרה אדומה שחשוב להתייחס אליה.

מרבית ההתמכרויות מתחילות להתפתח כתוצאה מקושי רגשי. בתחילה ההתנהגות מייצרת הקלה ומביאה לתוצאה הרצויה, לדו' אדם הסובל מחרדה חברתית שותה אלכוהול כדי להשתחרר, אולם בהמשך הוא מפתח סיבולת וההתמכרות הופכת לדרך התמודדות שגויה ולא יעילה. גם בפעילות גופנית מוגזמת, התחושות החיוביות שנלוו לאימון (בשל שחרור האנדורפינים) הולכות ופוחתות בשל העמידות שמפתח הגוף ונדרשות רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כדי להגיע לתחושת ה"היי״ המקורית. לפי "מודל הקרחון"- חשוב לטפל לא רק בחלק הבולט של הרמה ההתנהגותית הגלויה של ההתמכרות אלא גם ברובד הפנימי, הנמצא מתחת לפני השטח – אותם צרכים רגשיים שהביאו לאותה התנהגות.

כאשר ההתמכרות תופסת מקום הראשון מבחינת סדר העדיפות הרי שיש לכך השלכות בתחום הזוגי והמשפחתי. ההתנהגות הממכרת הופכת להיות ישות נוספת במערך הזוגי והמשפחתי, לעיתים עד מצב שבן/ת הזוג חווים חוויה של בגידה מול ההתמכרות. לעיתים התלות השיתופית בין בני הזוג מחזקת ומשמרת את ההתמכרות. ולכן, חשוב שהטיפול בהתמכרות יהיה מלווה בהדרכה מקצועית ובמעורבות של בן/ת הזוג. וכך בני הזוג יצליחו להתבונן בדפוסים של כל אחד, להבין את הרווח המשני של בן/ת הזוג בהמשך קיומה של ההתמכרות ולשנות יחד את צעדי הריקוד הזוגי הקיים.

אז.. מה ניתן לעשות?

"מה שאני מודע לו מעצים אותי ומה שאיני מודע לו שולט בי." (ויטמור)- הצעד הראשון בתהליך גמילה מהתמכרות הוא שהאדם יהיה מודע למחיר היקר שהוא וסביבתו משלמים. המודעות מסייעת להבין את הצורך שעליו עונה העיסוק הכפייתי. לדוגמא במידה והעיסוק בספורט עונה על צורך של שליטה במצבי אי ודאות וחיזוק הערך העצמי יש לנסות למצוא דרכי התמודדות נוספות.

לעיתים לוקח זמן להתבונן על המצב מזווית נוספת ולהבין את הבעייתיות, במיוחד כאשר יש תחושה שלאחרים יש אינטרסים מנוגדים. אולם כאשר השיחה באה ממקום לא שיפוטי קל יותר לשתף פעולה ולחשוב יחד על איזון שייתן מענה הולם לכולם.

השגת מטרה מתחילה בצעד אחד קטן- בדומה לספורט, אנחנו לא מתחילים ביום אחד לרוץ מרתון. כך גם לגבי שינוי בהרגלי חיים ומציאת איזון בין הספורט למשפחה. החיים הם לא אפס או מאה. אינך רוצה שבעלך יוותר כליל על העיסוק בספורט, אלא ילמד לייצר מינון המתחשב בך ובצרכי המשפחה. לעיתים קל יותר להניח לבן הזוג לפעול כראות עיניו ולא להתערב. אולם בכך אנו חוטאים לחזון הזוגי המשותף. המטרה היא לסייע לבן הזוג לקדם פעילות מאוזנת ובריאה ולהפסיק לשתף פעולה עם מה שמעודד את ההתמכרות. לא תמיד השינוי יתקבל בזרועות פתוחות, רובינו לא אוהבים 'שמזיזים לנו את הגבינה'. אך חשוב שנזכור שאהבה פירושה גם לדעת לומר לא ולהציב גבולות.

חשבו יחד על צעדים קטנים, שינויים יומיומיים המוסכמים עליכם והתחילו ליישם אותם. וזכרו שהמטרה אינה לא ליפול, אלא לקום כשאנו נופלים- כן, החיים הם לא קו ישר. יש עליות וירידות. נסו למסד פגישה זוגית קבועה אחת לשבוע שבה תדונו בנחת ביעדים שהצבתם לעצמכם, תחזקו על ההצלחות ותלמדו מהנפילות. כן, גם זוגיות דורשת לתרגל שרירים של הקשבה, הבנה ונתינה הדדית.

Ed