לב שבור
קשר זוגי משמעותי שהיה לי הסתיים לפני כחודשיים. ואני לא מצליח להתאושש. אומרים ש"הזמן מרפא", ש"הכל לטובה" וכדאי שאתחיל לצאת שוב, אבל זה ממש קשה. כל דבר קטן מזכיר לי אותה ואת החוויות שעברנו, ובליבי אני מקווה שאולי עוד נחזור. מה לעשות?
אכן פרידה נחשבת לאחת החוויות הכואבות, שאנשים נאלצים לעיתים להתמודד עימם. במיוחד כאשר לא צפינו או יזמנו אותה.
הקשר הזוגי מהווה עבורנו קרקע בטוחה, מעצים את הדימוי העצמי ,מונע תחושת בדידות וריקנות ומספק צרכים בסיסיים של תחושת שייכות ואהבה.
הקושי אינו רק בשל עזיבת בן/ת הזוג אלא מקפל בתוכו תחושת נטישה והתערערות העולם הפנימי. גם לאחר סיום מערכת יחסים קצרה יש שיחושו החמצה ופספוס, ויתהו פעמים רבות- "מה היה קורה אילו עדיין היינו ביחד?", ובוודאי לאחר קשר ממושך ורציני – קיים קושי להתנתק מההרגלים היומיומיים הקשורים בבן/ת הזוג, מייצרים השוואות ומתקשים לייצר זוגיות חדשה.
פרידה היא סוג של אובדן. אנו נותרים עם סימני שאלה – מדוע זה קרה? האם היא עוד חושבת עליי? מדוע הקשר לא הצליח? מה יכולתי לעשות אחרת? אנו מנסים לשחזר ולנתח סיטואציות של "אילו" ו"אם רק" ולרוב לא מוצאים מענה.
יש הרואים בפרידה תהליך של אבל על הקשר שהסתיים, על האנרגיות והזמן שהושקעו ועל החלומות שלא יתממשו. ומתוך הכאב העצום נוצר געגוע ונטייה להאדיר ולהיזכר רק ברגעים היפים, ולצייר תמונה מושלמת (אך לא שלמה) של מה שהיה.
המילה "משבר" מציינת קושי ושינוי לרעה, אך בלשון המקרא "משבר" הינו גם פתח הרחם שנשבר בזמן הלידה. ללמדנו, שמשבר יכול לשמש התחלה חדשה, וניתן לצמוח ולגדול מתוכו.
אז.. מה ניתן לעשות?
ידוע, שהדבר הקשה ביותר בלהמשיך הלאה הוא לא לרצות זאת. יש המפתחים התעסקות אובססיבית (עוקבים אחר בת הזוג בפייסבוק, מתקשרים ומנתקים כדי לשמוע את הקול) במטרה לחוש שליטה. יצירת התלות והקושי לשחרר דורשים לעיתים התערבות מקצועית.
כל עוד תחזיק בתקווה הזעירה, שאולי עוד תחזרו- תתקשה להמשיך הלאה. תהליך האובדן דורש עיבוד, ובעיקר הבנה והשלמה שהקשר הסתיים. ברגשות אין תמיד הדדיות, ויש לכבד את ההחלטה ולנסות להרפות. ולכן בדומה לתהליך של גמילה- הדבר הנכון הוא להתנתק. לא לנסות לשכנע את בת הזוג או לברר אודותיה עם אחרים ולהרחיק מהעין תמונות ומזכרות של הקשר.
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- התלבש יפה, תחייך, צא לבלות עם חברים, הקשב למוזיקה שמחה, עסוק בפעילות גופנית המשחררת אנדורפינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף), פנק את עצמך במשהו שעושה לך טוב. גם אם בתחילה זה נראה חיצוני ולא מתחבר- עם הזמן הרגשתך תשתפר.
אל תיקח את הפרידה כ"כישלון אישי" או כהוכחה לפגמים, שאולי קיימים בך. אתה לא הראשון וגם לא האחרון שחווה זאת. הפקת לקחים חשובה כדי להיבנות ולצמוח לקראת הקשר הבא, ולא כדי להכות על חטא או לחוש תחושות אשמה והחמצה.
במבט לאחור הכול נראה מושלם- נסה לחזור גם לרגעים הפחות נעימים שהיו בקשר, להתלבטויות, לחששות, לתמונה הדיס-הרמונית שהובילה לפרידה, ואולי כך יקל עליך לקבלה ולהשלימה.
לצערי, אין קיצורי דרך. יש לתת לזמן לעשות את שלו. מרבית האנשים חווים לאחר פרידה תקופה של תסמיני דכאון וחרדה העשויים להימשך מספר חודשים. הם מדווחים על מצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, קושי ליהנות וירידה בדימוי העצמי. לאחר כשבועיים עוצמת התסמינים יורדת. (במידה ועדיין קיימת בעיה משמעותית בתפקוד מומלץ לשקול קבלת עזרה מקצועית) ובוודאי שנדרש פרק זמן משמעותי עד שרואים בבת הזוג הקודמת דמות ניטרלית ( מצליחים באמת לשים "איקס" על האקסית..). ועד אז יתכן ותרגיש שהניסיון לייצר זוגיות חדשה נמצא בצילו של הקשר הקודם- השוואה לבת הזוג הקודמת ולחוויות שצברתם. מצב זה עלול להוביל בתחילה לקשרים קצרי טווח ומרובי אכזבות. זה נורמלי ומובן. אך אל תתייאש- לאחר תקופה מסוימת של עיבוד הפרידה יגיע בעז"ה קשר משמעותי .
שחנשי"ם במידה! – חשוב לשתף אנשים קרובים במה שעובר עליך, לאוורר רגשות ולעבדם. אך היזהר לא לשקוע לזה באופן מוגזם השואב אותך לעמדה "קורבנית" או "מלכלך" על בת הזוג, ולא מאפשר לחוות רגשות חיוביים.
מערכות יחסים הינן חלק משמעותי מחיינו. אנשים נולדים לתוך קשר, גדלים וצומחים מתוכו. כשם שזוגיות היא חלק מהחיים כך גם הפרידות. זכור שפרידה מבן/ת זוג מעידה אולי על טיב הקשר והתאמתו אך לא על ערכם של בני הזוג. עדיין תופענה מדי פעם מחשבות שליליות ותחושות כואבות .זה טבעי, אך אל תיתן לעצמך לשקוע לתוכן, אפשר להן לחלוף ונסה להעלות בדמיונך תמונה עתידית אופטימית. לב שבור -סופו להתאחות, להתחזק ולמצוא אהבה חדשה ומיטיבה.
Edi
