הווי הכחול

​

שמתי לב להרגל לא בריא שהייתי רוצה למזער. קשה לי מאד כשאנשים יקרים לי לא עונים לי להודעה לאחר שקראו אותה. גם אם מדובר בשעות בודדות. אני מודע לכך שאנשים עסוקים ולא תמיד פנויים, ועדיין לא מצליח להרגיע את המחשבות. זה גם משפיע על היחס שלי לבחורה שאני יוצא איתה ולציפייה שתהיה זמינה. מה לעשות?

איני יודעת אם זה מנחם, אך מתברר שאתה לא לבד... הוספת "הוויים הכחולים" שינתה את 'כללי המשחק' ויצרה נורמות חדשות בתקשורת הדיגיטלית. קבלת שני וויים כחולים מלמדת שלא רק שאנו יודעים שהצד השני קרא את ההודעה, אלא שהוא גם מודע לכך ששולח המסר יודע שהוא קרא את ההודעה, וכך היעדר תגובה מביא למחשבות טורדניות המעוררות תחושות שליליות.

סקר שנערך בארה"ב מצא ש-28 מיליון (!!!) זוגות נפרדו בעקבות קצרים בתקשורת, שנגרמו כתוצאה מהוספת השקיפות לאינטראקציה ברשתות החברתיות. לא נראה לי שזו הסיבה היחידה לפרידה ועדיין אפשר ללמוד כמה השתיקה מספרת סיפור. בשונה מתקשורת פנים אל פנים, הרי שבתקשורת הדיגיטלית העדר מענה לאחר קריאת ההודעה מקשה מאד על הפירוש, ללא שימוש ברמזים לא מילוליים של שפת הגוף. ההמתנה למענה מציפה מחשבות שליליות ומעוררת תחושת חרדה וחוסר ודאות.

יחד עם זאת, הסימפטום שתיארת עשוי לקפל בתוכו רבדים עמוקים כמו הקושי לשאת אי-ודאות, פחד מדחייה ונטישה, צורך בסיפוק מידי של צרכים, תחושת ערך נמוכה, צורך לרצות אחרים ועוד. מעניין יהיה לבחון האם ובאיזה אופן הצורך לקבלת התייחסות מידית מאנשים סביבך פוגש אותך במצבים נוספים.

אז... מה ניתן לעשות?

מה שחשבתי- האפשרות לראות שהאדם "מחובר" אך לא מגיב להודעה ששלחנו מעלה אוטומטית מחשבה- עם מי הוא מדבר? מדוע אני לא נמצא בראש סדר העדיפות שלו? הודעה שנמחקה עשויה לעורר חשד- מה האדם מחק? על מה הוא התחרט? העובדה שרואים שהוא מקליד תגובה זמן ממושך מעלה השערה שהוא מתלבט כיצד להגיב ומה זה אומר על הקשר בינינו?

אז, זהו. העולם לא מתנהל תמיד לפי "מה שחשבתי". אנשים שונים זה מזה בפרשנות ובתגובות ויש להרחיב את מנעד הפרשנות. באותה מידה שאי-הגעה בזמן, עשויה עבור אחד להתפרש כזלזול חמור ועבור השני כמשהו לגיטימי.

הטיית האישוש (Confirmation bias) היא הנטייה להעדיף לפרש ולזכור מידע שמאשר את האמונות שלנו תוך מתן תשומת לב מועטה למידע שתומך באפשרויות חלופיות. הטיה זו מכונה גם "נבואה המגשימה את עצמה" ומביאה לכך שהציפיות משפיעות על ההתנהגות ומייצרות לבסוף את התוצאה הצפויה. הציפיה התמידית לזמינות והפרשנות השלילית שלך לכך שבת הזוג לא מגיבה להודעתך מייצרת חששות שמתלווים כפסקול קבוע לקשר הזוגי ועלולים לחבל בהתפתחותו.

שאלתך עוסקת ביחסי הגומלין עם אנשים היקרים לך, שאתה מעונין ליצור מולם מערכת יחסים כנה, פתוחה ולא שיפוטית. לכן, כדאי לשתף אותם באי הנוחות שלך, אך לא ממקום מאשים. נסה לומר-"כשאני רואה שחלפו כמה שעות ולא הגבת להודעה ששלחתי, זה מעורר בי תחושת פגיעות וחשש והייתי מבקש לשמוע, כיצד את/ה רואה זאת." יחד תמצאו את האיזון הנכון עבורכם שייתן מענה לצרכים השונים שלכם בקשר.

ומה אם- ה"ווי הכחול' גורם לבדיקות חוזרות ומגדיל את התלות שלנו באפליקציה. יש המעדיפים לנטרל את הפונקציה הזו. קל יותר להתמודד עם אי-ידיעה אם הזולת קרא את ההודעה, מאשר האפשרות שהוא קרא את המסר ובחר לא לענות. כדאי להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהאופן בו אנו בוחרים לפרש את המצב הוא סובייקטיבי. לצד האפשרות שאולי מישהו נטש אותנו חשוב להעלות לפחות שתי חלופות אחרות- יתכן שהוא עסוק או אולי דווקא מעדיף לענות לי בנחת בהמשך. זה אולי לא יעלים לגמרי את החרדה אך ינמיך את להבת התסכול. מומלץ להצטייד ב"משפט כיס" שתוכל לשלוף בעת הצורך כמו- "זה שלא ענו לי- לא אומר שאני לא חשוב."

לשנות את המשוואה- נסה להיזכר בחוויות או התנהגויות במערכות היחסים שמוכיחות שאתה ראוי ואהוב, בפעמים בהן המענה היה נכון ומדויק עבורך. הזכר לעצמך שגם זה קיים בקשר. נזכרת? יופי! עכשיו הכנס גם אותם למשוואה. אתה כבר יכול להרגיש כיצד התפנה מקום להבנה וסובלנות. כשמתמקדים בדברים החיוביים מתרחש קסם מופלא- הם גדלים! זו לגמרי בחירה שלנו האם להתמקד במינוס או בפלוס במשוואות חיינו.