(לא) מגיע לי

הכרתי בחורה מהממת. אנו יוצאים חודש ומעולם לא הרגשתי רגשות כה חזקים כלפי מישהי. אני כל היום חושב עליה ולא מצליח להתרכז במשהו אחר. היא באמת מיוחדת. הבעיה שכל הזמן יש לי הרגשה שאוטוטו היא "תעלה עליי" ותבין שאני לא באמת ראוי לה ותיפרד ממני ומשתדל להדגיש בעיקר את החלקים הטובים שבי. מה לעשות?

איזה כיף. אתה מאוהב. וזו באמת תחושה נהדרת. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהתאהבות היא תופעה שונה לגמרי מאהבה רומנטית בוגרת. מחקרים עדכניים בחקר המוח מלמדים על המתרחש במוח בתקופת ההתאהבות. ד"ר בראון ושותפתה למחקר, הלן פישר, סרקו מוחות של מאות אנשים מאוהבים במהלך שלושת החודשים הראשונים מאז ההתאהבות ומצאו שיתוק כמעט מוחלט של מערכת קבלת ההחלטות.  כפי שכתב קולינס- "מחצית מהטעויות שלנו נובעות מפני שהרגש שלנו פועל כאשר עלינו לחשוב, והשכל שלנו פועל כאשר עלינו להרגיש".

לתהליך ההתאהבות יש מערכת של דחפים פנימיים שמכוונים את האדם למטרה אחת והיא השגת בן/ת זוג. ולכן יש להעניק לתהליך את הזמן הראוי כדי להכיר לעומק את בן/ת הזוג, לראות אותו בסיטואציות שונות ולבחון את ההתנהלות שלו במערכות יחסים נוספות בחייו- מול הוריו, חבריו, הקופאית בסופר ועוד.

ב"משולש האהבה" של סטרנברג מצויות שלוש צלעות חיוניות בבניית קשר זוגי ארוך טווח- מחויבות, אינטימיות ותשוקה. כדי לייצר אינטימיות רגשית יש לבסס מרחב זוגי בטוח בו תוכל לשתף את בת הזוג בקשיים, בחולשות ולא רק בהישגים.

נראה לי שאתה מבין בעצמך שהנתיב שאתה מפלס במסע הזוגי שלכם מוביל ישירות ל"דרך ללא מוצא" ומחבל בהתפתחות הקשר. בקשר זוגי בריא חשוב שכל אחד יחוש כבעל ערך וראוי בפני עצמו. החשש שלך "להתגלות" כלא ראוי גורם לכך שאתה עסוק כל העת להסתיר את פגמיך, לא פועל בספונטניות ובאותנטיות ולמעשה לא מביא את מי שאתה.

"תסמונת המתחזה" אינה אבחנה פסיכולוגית רשמית אך מתארת אנשים הנוטים לחשוב שהם אינם ראויים להישגים וחוששים שבשלב זה או אחר התרמית שלהם תיחשף. ההשפעה השלילית של התסמונת מתגברת כאשר האמונה שיש לאדם על עצמו הופכת לאמת סובייקטיבית שמשפיעה עליו ועל יחסיו עם סביבתו (נבואה המגשימה את עצמה). חוקרים טוענים שמרבית האנשים יחוו לפחות אפיזודה אחת של תסמונת מתחזה במהלך חייהם. אמנם רבים מייחסים תסמונת זו לתחום העבודה אך ניתן להבחין כיצד היא עשויה לבוא לידי ביטוי גם בתחום האישי והזוגי.

ההתלבטות שלך- האם הבחורה ראויה לי? האם אני בעל ערך? נוגעת בתחושה פנימית עמוקה ובסיסית המכונה תחושת זכאות (Entitlement). כמרבית התכונות- חשוב שנמצא עצמנו בצורה מאוזנת. נלמד להלך בשביל האמצע- שכן שני הקצוות של התחושה הזו אינם יעילים.

תחושת זכאות מתפתחת בילדות מתוך מערכות יחסים עם הדמויות משמעותיות, בעיקר ההורים. כאשר הילד הורגל לפינוק יתר ולתובענות מהוריו ללא התחשבות ונתינה הדדית, הוא עלול להתפתח לאדם בעל תחושת זכאות מוגזמת המאמין שאחרים חייבים להתאים את הצרכים שלהם אליו. הוא יהיה לרוב חסר סבלנות, בעל התקפי זעם, יתקשה להתפשר ויראה את הזולת כאובייקט שבא לשרת את צרכיו. (תוצאה גבוהה בשאלון PES הבודק תחושת זכאות מצויה בקורלציה עם מאפייני אישיות נרקיסיסטיים). לעומתו, אדם בעל תחושת זכאות נמוכה- יבטל את עצמו, ימצא עצמו בעמדה מְרַצָה ויחשוש כל העת מנטישה ודחייה.

מה ניתן לעשות?

לשמור על קדירת הערך העצמי- האחריות שלך בראש ובראשונה לדאוג לתחושת ערך חיובית. פתח קבוצת וואטצאפ עם עצמך ("אני ראוי") ורשום בה מדי יום לפחות חמישה דברים שאתה גאה בעצמך. תגלה עם הזמן כיצד הזרקור בחייך מופנה יותר ויותר לחצי הכוס המלאה שלך.

האומץ להיות פגיע- עלינו ללמוד להציג גם את החלקים האנושיים, האותנטיים והפחות מחמיאים שלנו. אנו כמהים לתחושת שייכות המקבלת את מי שאנו באמת, ולא רק את המסכה שעטינו על פנינו. לשם כך נדרש מאיתנו לפתח יכולת חמלה וקבלה עצמית. ד"ר ברנה בראון עוסקת רבות בעוצמה שבפגיעות, באומץ להיות לא מושלמים. לדבריה אנו ראויים לאהבה, ועלינו ללמוד לחלוק במערכות היחסים שלנו גם תחושות של בושה, פחד ופגיעות. החשש ממתיחת ביקורת ישירה או סמויה, הפחד להיכשל, להיות מובכים- כל אלו קשורים בפחד הגדול שלנו להיות פגיעים. אולם באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון להיראות חזקים, ששום דבר כביכול לא נוגע בנו הופך אותנו לחלשים.

לפי בראון, אומץ הוא היכולת לספר את הסיפור האישי שלנו באופן מלא מכל הלב, ללא טשטוש ועיגול פינות. ההגדרה למילה אומץ באנגלית (courage) מקורה במילה הלטינית cor שפירושה "לב". לאנשי ה"לב שלם" יש האומץ להיות לא מושלמים, לגלות חמלה ביחס לעצמם, לאתגרים שהם עוברים, להניח בצד את מה שהם "אמורים" להיות לטובת מי שהם באמת.

ההתאהבות מציירת בפנינו בן/ת זוג מושלם. אולם ברור לנו, שאף אחד מאיתנו אינו כזה. ככל שתצליח לבסס עם בת הזוג שלך מרחב בטוח להביא לתוכו גם את האכזבות והתסכולים – הרי שהקשר בינכם יתבסס ויתחזק.

זוגיות טובה לא נובעת מבחירה בבן/ת זוג מושלם. זו יצירה מתמדת, הכוללת בתוכה רגעים טובים יותר ופחות, בדומה לקו החיים המכיל תנודות של עליות וירידות. ואולי, כפי שכתב מילר, כשאתה מפסיק לצפות מאנשים להיות מושלמים, אתה יכול לאהוב אותם בגלל מי שהם.

Edit