עוד מעט

הבת שלנו (בת 16) עסוקה בעיקר בלדחות משימות ומטלות גם בלימודים וגם בבית. למעשה, כל מה שאפשר לדחות למחר- זה מעולה מבחינתה. היא נערה מוכשרת שרוצה להגיע רחוק  אבל בפועל לא מתאמצת. הדחיינות שלה גורמת ללא מעט עימותים בינינו, היות ואני די מתקתקת ומשימתית. בנוסף המצב משפיע על היחסים עם בעלי שטוען שאני מגזימה וצריכה להניח לה, ומצד שני נרתם לסייע לה ברגע האחרון.

דחיינות היא למעשה תופעה אנושית. אם נודה על האמת, רובינו נוטים לדחות מטלות שמאיימות עלינו או פחות נעימות עבורנו. אולם כאשר דחיינות הופכת לדפוס קבוע היא עלולה להביא לפגיעה בתפקוד וכדאי לטפל בה.

לרוב אנו נוטים לייחס לדחיינות סיבה פנימית הקשורה בעצלנות או העדר מוטיבציה אולם מתברר שדחיינות קשורה לגורמים מגוונים כמו לקות בתפקודים ניהוליים, קשיי ארגון או ביטוי של חרדה.

את מבקשת לסייע לבתך להתנהל באופן יעיל ופרודוקטיבי. אין ספק שמיומנויות של ארגון ועמידה בזמנים נדרשות ביותר בעידן הנוכחי. אולם בראש ובראשונה חשוב שבתך תיקח אחריות על בחירותיה. הפסיכיאטר, ויקטור פרנקל, מייסד גישת הלוגותרפיה ומחבר הספר "האדם מחפש משמעות", טען שחופש ללא אחריות הינו מסוכן ועלול לגרום להידרדרות מוסרית. פרנקל המליץ להקים בחוף המערבי (מול פסל החירות) את פסל האחריות. השילוב המנצח והנכון לקיומנו כחברה וכפרטים הוא של חירות ואחריות.

את ממהרת לפתור את הבעיה עבור בתך ולסייע לה מניסיונך. אולם עליה ללמוד לנהל את הזמן ולתעדף את המשימות שלה מתוך הבנה שהיא הנושאת באחריות לתוצאות מעשיה. כל זמן שהדחיינות שלה מטרידה אתכם וברגע האחרון מישהו נרתם לעזרתה הרי שהיא לא לומדת לקחת אחריות לבחירותיה.

לא פעם אחד האתגרים הקשים ביותר עבורנו כהורים הוא לעמוד מנגד ולראות שהילד לא ממצה את כישוריו או מתנהל באופן לקוי. אולם עם הטיפוס בסולם שבכל שלב הולך ונעשה צר יותר, יגיע השלב שבו יהיה עלינו לאפשר לו לטפס לבד גם אם זה כרוך בנפילה וקימה מחדש.

ציינת ש"הדחיינות שלה גורמת ללא מעט עימותים ...", ואולי דווקא "המשימתיות" שלך גורמת לכך? את ובתך מתנהלות בסגנונות שונים. כאשר שני אנשים פוסעים יחד בשביל ולכל אחד קצב הליכה שונה - לא כיף להאט את הקצב, אך גם לא נעים להיות זה שנאלץ לרוץ ולהדביק את הפער. הסוד הוא בהבנה וקבלת השונות לצד הניסיון משותף לגשר על הפערים.

בנוסף, אני רוצה להצביע על נקודה קריטית בדינמיקה ההורית והזוגית שתיארת. במצב הנוכחי את ובעלך מושכים לכיוונים מנוגדים. במשיכת חבל זו- שניכם מפסידים ולמרבה הצער, גם בתכם. בדומה להכנת כרוב ממולא- אי אפשר ללא המילוי, וגם לא מומלץ לוותר על עלי הכרוב העוטפים אותו. כהורים אנו משמשים לילדנו מראה דרכה הוא מתבונן ולומד על עצמו. בתכם מקבלת מכם שני מסרים סותרים: מגוננות מול תובענות. השתדלו להעביר יחד מסר של אמון וביטחון ביכולותיה להתמודד ולשאת באחריות לתוצאות.

אני רוצה להציע מספר רעיונות כדי לצלוח את 'מרתון החיים' ולהתמודד עם תופעת הדחיינות:

לפרק את המטרה ליעדים

כאשר מדובר במטרה שנדרש זמן כדי להשלימה, עלינו לגלות התמדה ויכולת של דחיית סיפוקים. "מבחן המרשמלו" הידוע שערך הפסיכולוג פרופ' וולטר מיטשל באוניברסיטת סטנפורד ביסס את המסקנה שיכולת דחיית הסיפוקים הנלמדת בגיל צעיר עשויה לסייע באופן משמעותי להתמודדות רגשית, לימודית, חברתית ומקצועית בעתיד. מחקרים מלמדים שהצבת דד=ליין למועד קרוב ופירוק המשימה ליעדים ממוקדים מסייעים בהתמודדות עם דחיינות. ללמוד לבחינה שתתקיים בעוד שבוע נראה כמטרה רחוקה. ולכן חשוב לסייע לבתכם לפרק את המשימה ליעדים קטנים ומדידים ברמה היומית ולהגדיר מה עליה להספיק ללמוד בכל יום.

לראיין הצלחה

ההתמקדות בדחיינות של בתך מכוונת את הפוקוס בעיקר לפן השלילי. השתדלו לערוך יחד איתה "ניתוח מקרה של הצלחה". הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית והערך העצמי, ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר- מה היה החלק שלך בהצלחה? מה עזר לך להשלים הפעם את המשימה? מה את לומדת מכך לפעם הבאה?

הנאה גורמת להנעה

הצלחה אינה חייבת להיות קשורה רק במאמץ ובעבודה קשה. מותר גם ליהנות! שאלי את בתך: מה גורם לך הנאה בדרך? איזה צ'ופר ידרבן אותך להמשיך? החיזוק אינו חייב להיות דבר חומרי- גם לחיבוק ולמילה טובה יש ערך עצום.

לנעול את הנעליים

לעיתים רק לאחר שמתחילים לבצע את המשימה החשש מתפוגג, העניין בה גובר ואפילו נהנים. כשאני מהרהרת האם לצאת להליכה, במקום להתלבט ולתת לתירוצים לנהל אותי, אני פשוט נועלת את נעלי הספורט. אז יאללה! פשוט נצא לדרך.

E