לא לדרוך על הקווים
שמתי לב שלאשתי יש טקסים שצריכים להתבצע באופן מדויק מאד. זה מתבטא באופן שבו היא מכוונת לפני השינה את השעון המעורר (צריכה לוודא לפחות 3 פעמים שהוא עובד), שואלת אותי כל יום אם אני אוהב אותה, בטקס נעילת הדלת יש לסובב את המפתח פעמיים, ואז ללחוץ פעמיים על הידית ולוודא שהדלת אכן נעולה, בסידור הבית, בהקפדה שכולנו נשטוף ידיים לפני כל ארוחה ועוד... אני מרגיש שזה כבר משפיע עליה (ועל כל המשפחה) יותר מדי. מה לעשות?
לעיתים קשה לשרטט את הגבול הברור בין "הרגל" ל"בעיה". אולם אוסף הדברים שהצגת, (בציון העובדה שטקסים אלו מקשים על תפקוד תקין) "מדליק נורה אדומה", שאכן קיים קושי משמעותי וכדאי לפנות לאבחון ועזרה מקצועיים.
ממה שפרטת בשאלתך עולה ההשערה לקיומו של OCD - הפרעה טורדנית-כפייתית (אובססיבית-קומפולסיבית). מדובר במצב המאופיין במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות חוזרות במטרה לגרש את המחשבות הלא-רציונליות.
המרכיב האובססיבי הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפלסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדו', אדם המוטרד ממחשבות סביב ניקיון או פחד מחיידקים (אובססיה) יבצע שטיפות ידיים רבות וממושכות או ימנע ממגע עם חפצים במטרה שהפעולה (הקומפלסיה) תפחית את החרדה.
בדומה להפרעות אחרות, חשוב לזכור- שלכולנו יש לעיתים מחשבות טורדניות- "האם סגרנו את הגז? נעלנו את הדלת? האם האוכל התקלקל? "- במוקד הבירור יש להבין- מי האוחז בהגה?- האם המחשבות מנהלות אותנו ומביאות למצב שבו אם לא נבצע טקס מסוים נחוש מתח רב וחוסר מנוחה? או שבאפשרותנו להמשיך הלאה.
הסובלים מהפרעה זו מדווחים על כך, שהמחשבות הטורדניות גורמות לחרדה רבה ובעזרת ביצוע הפעולות הטקסיות החרדה פוחתת לטווח הקצר. הבעיה הינה שלטווח הארוך פעולות אלו מנציחות ומשמרות את המצב הקיים וגורמות לסבל וטרחה מרובים ולקושי רב בתפקוד היומיומי התקין.
אני מניחה, שהמצב הנוכחי אינו פשוט עבור בת זוגתך, עבורך ועבור הסביבה המושפעת מכך. שכן, לרוב קיימת ציפייה או דרישה להיענות לבקשות שונות ולשתף פעולה בביצוע פעולות או בהימנעות ממטלות שונות. הניסיון להרגיע "ולהקל" על האדם הסובל , בכך שממלאים את מבוקשו- מביא לכך שלא מתאפשר ללמוד למידה חדשה המנתקת את הקשר הלא הגיוני בין המחשבה לביצוע המעשה ו"הטקס" מתקבע ונשמר.
הניסיון להסביר מבחינה הגיונית-רציונלית, שהמחשבות הללו אינן נכונות, לרוב אינו מסייע- האדם פעמים רבות מודע לכך ש"זה לא הגיוני", אך עדיין מתקשה להפטר מהמחשבות ומהדחף לביצוע הפעולה.
במהלך החיים לכולנו יש דאגות וחששות - ההבדל בין מחשבות פולשניות טיפוסיות למחשבות טורדניות טמון בשכיחות, בעוצמה ובמצוקה שהמחשבות מעוררות ולא בתוכנן.
בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ניתן לייצר באופן מובנה ומוסכם מדרג חשיפות, וכך לנתק את הקשר וההתניה שנוצרו בין המחשבה הטורדנית לתגובה הכפייתית.
לרוב, אנשים הסובלים מ OCD מפרשים מחשבות פולשניות רגילות כמעידות על אסון שעליהם למנוע, ולכן הם מנסים לפתח אסטרטגיות של שליטה באמצעות פעולות שונות וכך למנוע את הסכנה. אולם לרוב- מתרחש ההיפך- הפעולות הללו רק מקבעות את המשך ביצוען ואת הפרשנות המוטעית. בעזרת תרגול של חשיפה הדרגתית (לדו'- לגעת בפח זבל ולא לשטוף לאחר מכן את הידיים) ניתן לערער את האמונות המוטעות.
המטרה הינה לא לשתף פעולה עם המחשבות והטקסים אלא ללמוד לנהל אותם- בבחירה האם לבצע אותן או לא, בתיחום הפעולה לזמן ספציפי מוגדר, בדחיית ביצוע הטקס או בשינוי מרכיביו.
בהיבט הזוגי- לעיתים אדם הסובל מהפרעה זו זקוק לאישור מתמיד מהסביבה. תוכן המחשבות הטורדניות עלול להפוך לעיסוק-יתר ברגשות כלפי בן הזוג או ברגשות של בן הזוג כלפיו (מה שעשוי להסביר את הצורך של אשתך לברר מדי יום האם אתה אוהב אותה..),בספקות לגבי נכונות הקשר ובצורך לאשר שוב ושוב האם הבחירה בזוגיות זו היא אכן הנכונה.
לסיכום- יש המכנים את ה OCD- "מחלת הספק". המחשבות הטורדניות מחפשות אישור מתמיד. זו באמת הפרעה מתישה עבור האדם הסובל ועבור סביבתו.
הבשורה הטובה היא שקיימות דרכי התמודדות יעילות. ולכן חשוב לפנות לעזרה מקצועית ולקבל הכוונה והדרכה כיצד להבין את התופעה, להכיל, להגיב לתסמינים השונים, לתמוך ולסייע לאדם הסובל מההפרעה באופן נכון שיחזיר לידיו את מושכות ההנהגה של חייו.
Edit
